ביקורת סרט: "משפחת סופר-על 2" - קאמבק של גיבורים
14 שנים אחרי, היצירה האהובה של פיקסאר מקבלת סרט המשך. אל תצפו לשחזר את הצלחה של הסרט הראשון - אבל מערכת היחסים בין בני המשפחה מרתקת ומשתווה לכל סצנת אקשן שתראו בו, וההומור מגיע ברגעים הכי מפתיעים
"משפחת סופר-על" (2004), אחד האהובים והמוערכים שבסרטי פיקסאר, המתין 14 שנים לסרט המשך. הוא נעשה תשע שנים לאחר יציאת הפיצ'ר הראשון של האולפן, שבמהלכן רק סרט המשך אחד נעשה ("צעצוע של סיפור 2" מ-1999). מאז פיקסאר יצרה המשכים נוספים לא רק לסדרת "צעצוע של סיפור", אלא גם ל"מפלצות בע"מ", "מכוניות" ו"מוצאים את נמו". ב-2004 הרקורד של פיקסאר היה מושלם, ומאז נפגם על ידי סרטים בינוניים ואפילו כישלון מסחרי ויצירתי ("הדינוזאור הטוב") ששבר את רצף ההצלחות של האולפן.
לבסוף ישנו הז'אנר בו פועל "משפחת סופר-על". ב-2004 כבר יצאו שני סרטים בסדרות המצליחות של "X-מן", ו"ספיידר מן", אבל היו גם כישלונות בניסיונות להשיק סדרות עם גיבורי-על בולטים ("הענק" מ-2003). "משפחת סופר-על" יצא רגע לפני שהז'אנר נכנס למצב טורבו – שנה לפני תחילת טרילוגיית סרטי באטמן של כריסטופר נולאן, וארבע שנים לפני שאולפני מארוול יגדירו את גבולות ומגבלות הקולנוע המסחרי העכשווי. הניסיון ליצור ב-2018 סרט גיבורי-על שיראה רענן כמו קודמו אינו משימה פשוטה.
האתגר מודגם היטב בזיקה שיש בין "משפחת סופר-על" לבין "ארבעת המופלאים". שני הסרטים שואבים השראה ממודל קומיקסי של משפחת גיבורי-על. בעוד "משפחת סופר-על" נתפס כבחינה שנונה של אתגרי כוחות-העל והאילוצים של חיים אנושיים ומשפחתיים, "ארבעת המופלאים" זכה לסדרה בת שני פרקים שכשלה יצירתית (2005, 2007), וריבוט ב-2015 שהיה כישלון מהדהד.
בהתחשב בכל אלו משמח לדעת כי החששות היו מוגזמים. "משפחת סופר-על 2" (Incredibles 2) אינו מהודק מבחינה עלילתית כמו קודמו וחסר את ההילה של שלמות תסריטאית כמו המיטב שבסרטי פיקסאר. יחד עם זאת זהו בידור קולנועי ברמה גבוהה במיוחד. עיצוב הרטרו העתידני מפותח ומשוכלל כאן יותר. יש סצנות אקשן קדחתניות ואפקטיביות. האנימציה משקפת היטב את קפיצות המדרגה שנעשו ב-14 השנים שחלפו, עם לא מעט דימויים המשיקים לפוטו-ריאליסטי (תוך שמירה הקו הקריקטורי בעיצוב הדמויות).
ביקורות קולנוע נוספות:
המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה
העלילה עצמה מכילה הדים רבים מדי לחלק הראשון. נקודת המוצא היא האפילוג של הסרט הקודם – הסתערותו של "הכורה" (The Underminer) (ה"קמע" של פיקסאר - ג'ון ראטזנברגר) על מטרוויל. לאחר סצנת אקשן מרהיבה האיום נבלם, אך במחיר הרס סביבתי משמעותי שדוחק, שוב, את בני המשפחה לעבר פרישה מאולצת מלוחמה בפשע.
התקופה בה הם נאלצים לחיות במוטל מציפה את המתחים המשפחתיים. לזכותו של הסרט יש לומר שרגעים אלו אינם העברת זמן בין סצנות אקשן, אלא חלק משמעותי מהרגעים המוצלחים והמדויקים ביותר במהלכו. כמו בחלק הראשון גם כאן אחד מבני הזוג זוכה להזמנה לחידוש הקריירה כגיבור-על. הפעם אין זה בוב – "מר סופר-על" (קרייג ט. נלסון), אלא הלן – "נערת הגומי" (הולי האנטר).
מי שעומד מאחורי יוזמת הקידום המחודש של גיבורי העל הוא מיליארדר בשם וינסטון דיבור (בוב אודנקירק), שיחד עם אחותו אוולין (קת'רין קינר) מנסה לבנות קמפיין שיוכיח לאנשים הרגילים מדוע לא ניתן לוותר על תרומתם של גיבורי-על. הם משכנים את בני המשפחה באחוזה מפוארת ומשוכללת, והלן נפרדת מהמשפחה כדי להילחם בפשע בעיר השכנה – אורברם.
העלילה מתקדמת בשני צירים. בראשון הלן מתמודדת עם האיום של "שומר מסך" (Screenslaver) המהפנט אנשים באמצעות תשדורות ממסכי טלוויזיה. איום שנעשה מסוכן עוד יותר כשגיבורי-על נוספים נכנסים לתמונה. בציר השני בוב צריך להתמודד עם האתגר של גידול הילדים ללא אשתו – "דאש" השובב (האק מילנר), ויולט (שרה ואוול) שסובלת מלב שבור בעקבות מחיקת הזיכרון של הבחור בו התאהבה, ובעיקר התינוק ג'אק-ג'אק שמגלה שלל כוחות-על מפתיעים ולא מרוסנים.
שתי דמויות המשנה האהובות מהסרט הקודם חוזרות. החבר הטוב לושיוס בסט - "פרוזון" (סמואל ל. ג'קסון), ועדנה מוד (בקולו של בראד בירד) מעצבת התלבושות האגומניאקית, נותנים את הופעות האורח שלהם בניסיון לסייע לבוב להשתלט על אתגרי ההורות הצמודה. כפי שניתן לצפות, שני הקווים העלילתיים ינועו לעבר התכנסות בשיאו של הסרט.
"משפחת סופר-על" אינו מפתיע ואינו מהודק כמו הסרט הראשון. מצד שני הכישרון יוצא הדופן של בירד, הביסוס של הדמויות הראשיות על דינאמיקה משפחתית, הבלחות של הומור לא צפוי (גיבור העל "ריפלוקס" כדוגמא מוצלחת אחת וכמובן – עדנה מוד הנהדרת), והמעטפת הטכנית והעיצובית המבוצעת ביד אמן. כל אלו מפצים על כך.
ולבסוף, אותו הכרח נעים שיש בסקירת סרטי פיקסאר – התייחסות לסרט הקצר שקודם לפיצ'ר. ב-2015
Sanjay's Super Team נעשה על ידי בימאי הודי ושיקף מתח בין המסורת התרבותית שלו והתרבות הפופולארית. כעת הגיע התור של התרבות הסינית.
"באו" בוים ע"י דומי שיי – אנימטורית צעירה ממוצא סיני-קנדי (זהו, חשוב לציין, הסרט הקצר הראשון של פיקסאר שבויים ע"י אישה). סרט מקסים ומרגש על אהבת אם, לחמניית באו שמנמנה וחמודה, ומיקום בין שתי תרבויות. אני ממליץ להזמין מראש מקום למסעדת דים סאם טובה לאחרי הסרט.
