"אין סיבה להתגאות בי כערבייה ישראלית, אני פלסטינית"
השחקנית לים לובאני גדלה בנצרת אבל מעדיפה להתרחק מהזהות כאזרחית המדינה - ובכל זאת מגלמת מתנקשת ישראלית בסדרה "קונדור". בריאיון עמה היא מספרת איך הפכה לכוכבת של סרטים הוליוודיים וגם מפרגנת לגל גדות: "היא מהווה השראה"
הנכונות הזאת הביאה את לובאני לאודישן ל"משחקי הכס" כמכשפה אדומה. היא לא קיבלה את התפקיד הקטן שבו התכבדה אניה בוקשטיין הישראלית, אבל היא כן זכתה בהזדמנות אחרת בסדרה האמריקנית החדשה "קונדור" (המשודרת ב-yes) שבה היא מגלמת את אחת הדמויות הראשיות – גבריאל ז'ובר, מתנקשת מסתורית ונבזית במיוחד, אשר פועלת בשליחות ארגון חתרני מסתורי החודר לתוך מערכי ה-CIA ומאיים למוטט אותו מבפנים. הפרק הראשון נפתח בסצנה שבה ז'ובר משספת גרונו של גבר מזדמן, ובהמשך היא הורגת עוד ועוד קורבנות. המתנקשת המקצוענית וקרת הרוח אחראית גם לפיתויו של סוכן צעיר ומבריק (מקס איירונס), הגיבור של הסדרה, בסצנת סקס מפתיעה ודי חושפנית.
הדבר החם הבא מישראל היא בכלל פלסטינית
מלבד לחלוק את המיטה עם איירונס, לובאני מופיעה רבות לצד ברנדן פרייזר, שמגלם את המפעיל שלה בארגון הטרור המסתורי. עוד מככבים בסדרה וויליאם הארט, בוב בלבאן, מירה סורבינו ואף אנחל בונני הישראלי. לצורך הצילומים היא שהתה שבועות רבים בארצות הברית, ומתכוונת כאמור לעבור לגור שם בעתיד הקרוב. "אני נודדת הרבה, אז אין לי עדיין ממש בית", אומרת לובאני בראיון ל-ynet שהתקיים לקראת השקת הסדרה בפסטיבל סאות' ביי סאות'ווסט (SXSW) באוסטין שבטקסס.
את הבכורה שלה על המסך הגדול ערכה לובאני ב-2013 בסרטו של האני אבו-אסעד "עומאר", שהיה מועמד לאוסקר הזר. לובאני גילמה בו נערה פלסטינית צעירה ומושא אהבתו של גיבור העלילה (אדם בכרי), שמסתבך עם שירותי הביטחון הישראליים בניסיון לפגוש אותה. "אחרי המועמדות של 'עומאר' לאוסקר, הקריירה שלי התרוממה וקיבלתי הצעות מהפקות בינלאומיות. כך הפכתי מפלסטינית שמתגוררת בנצרת לשחקנית שעובדת ברחבי העולם – ולקחתי את ההזדמנות הזאת. ואני לא מרגישה שאני מפסידה שום דבר. אני עושה סדרות טלוויזיה, וסרטים עצמאיים בארצות הברית ובאירופה".
הקריירה אכן התרוממה. שנה אחרי "עומאר" לובאני הופיעה בקומדיה "From A to B" של הבמאי עלי פ. מוסטפה מאיחוד האמירויות. משם המשיכה לארצות הברית כדי להופיע בתפקיד נשי ראשי ב"רוק בקסבה" של הבמאי ברי לוינסון ובכיכובו של ביל מארי, אשר גילם מפיק מוזיקה אמריקני שיוצא לאפגניסטן, שם הוא מגלה זמרת (לובאני) שמתעקשת להשתתף בתוכנית כישרונות מקומית. "מאוד נהניתי לעבוד עם לים. היא שחקנית יוצאת דופן, כולה אש", סיפר בעבר מארי, "לים שורפת את המסך בנוכחות שלה. היא כוח טבע. לים מאירה מבפנים. כל כך יפה".
"בכנות, חשבתי שהאודישן שלי היה נוראי, לא חשבתי שהוא היה טוב בכלל", הודתה לובאני, "הייתי מופתעת שהם בחרו בי כי חשבתי שז'ובר מבוגרת יותר, בגילאי השלושים. אני אומנם יכולה לעשות מעצמי מבוגרת יותר, אבל לא בת 30, אין סיכוי. הרי אני בת 21. מאוד קשה לי להיות בת 30. אבל ג'ייסון וטד היו מעוניינים וביקשו להמשיך, והייתי יותר מנלהבת לגלם את ז'ובר. בהחלט. לא יכולתי לומר לא לתפקיד כזה. הדמות שלה ריתקה אותי, ורציתי להיות היא".
סמילוביץ' וקצברג מספרים כי האודישן של לובאני היה מצוין, ובעקבותיו הם אף כתבו מחדש את הדמות, והפכו אותה לישראלית. "שינינו את הדמות שלה בעקבות הליהוק", סיפר סמילוביץ, "התקשרנו לכולם ואמרנו, 'היא זו שצריכה לגלם את ז'ובר. הדמות שלה נכתבה מלכתחילה באופן שונה לחלוטין, ועכשיו עלינו לכתוב אותה מחדש עבור לים'. היה לנו רגע של בהירות מחשבתית, ואמרנו לעצמנו שברור שהדמות חייבת להיות מישהי שיכולה להסתנן בחופשיות אל תוך המזרח התיכון והחוצה בלי שיבחינו בה. כך הבנו שהחשיבה הראשונית שלנו הייתה שגויה". קצבורג הוסיף: "בהתחלה חשבנו להציג את ז'ובר כאמריקנית, וכך ההחלטה להפוך אותה לישראלית הייתה לבדה שכתוב משמעותי של הדמות". בכך הרחיקו עצמם השניים גם מדמות המתנקש שגילם מקס פון סידוב במותחן הפרנויה הקלאסי "שלושת ימי הקונדר" בבימויו של סידני פולק ובכיכובו של רוברט רדפורד.
אף שהיא מגלמת ישראלית - מתנקשת פתיינית המשתלבת בתככים ומזימות במזרח התיכון בכסות של פיגועי טרור – לובאני מקפידה להרחיק את עצמה מישראל, הן גיאוגרפית והן מבחינת הזדהותה הלאומית. "אני מרגישה בבית כשאני מבקרת בנצרת וזו תמיד תהיה העיר שלי, אבל אני לא בהכרח מרגישה שזה טוב בשבילי להישאר שם", אומרת לובאני, אשר מתעקשת לקיים את הראיון באנגלית ולא בעברית, בין השאר כדי להימנע מהסיווג כאזרחית המדינה. "אנשים מתארים אותי כערבייה ישראלית וזה לא מדויק, על אף שיש לי דרכון ישראלי, הזהות שלי היא פלסטינית ונולדתי בנצרת ושפת האם שלי היא ערבית. מי שרוצה להגדיר אותי כערבייה-ישראלית, אז אין לו שום סיבה להיות גאה בי, כי אני פלסטינית. מי שרוצה לפרגן לי כשכנה, אז אולי. לא שזה מפריע לי אם מישהו רוצה לראות בי מקום לגאווה, אבל לא בטוח שזה מתאים".
לא עבדת בכלל בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל. פספסנו אותך לגמרי.
"אני חושבת שיש המון רעיונות טובים בקולנוע הישראלי והרבה סרטים טובים יוצאים, אבל מבחינה אישית אני מרגישה שלפעמים פלסטינים מתוארים בדרך שאני לא חושבת שהיא נכונה, וזה די חוזר על עצמו. אז חשבתי לעצמי שתהיה לי הזדמנות טובה יותר לייצג את עצמי בדרך אחרת. בכל פעם שיש קריאה לליהוק שנוגע לסכסוך בין ישראל לפלסטין, אני רוצה לקרוא את התסריט כדי לראות אם אני מסכימה עם נקודת המבט ושהרעיון מאחורי הסיפור נכון. כך שהזירה הבינלאומית נותנת לי מרחב פתוח יותר לרעיונות שונים ולפרספקטיבות שונות מאלו שיש בישראל. אין שום דבר רע מבחינת תעשיית הקולנוע הישראלית, היא פשוט לא מתאימה לתפיסת העולם שלי. אם תהיה הזדמנות לשתף פעולה עם במאי ישראלי בהפקה ישראלית, הייתי רוצה ליצור משהו חדש ומקורי שישאף לביטוי של התמונה הגדולה יותר ביחס למה שאנחנו רואים בדרך כלל. בשבילי מאוד חשוב לעשות סרטים פלסטינים ולעבוד עם במאים, מפיקים ויוצרים פלסטינים. זו הדרך שלי לתמוך בעם שלי".
חמי בר יוסף, שהנחה את לובאני בכיתת התיאטרון בבית הספר, סיפר בעבר ל-ynet על נערה מופנמת עם עוצמות אדירות שמתפרצות על הבמה. "יש בה שילוב מרתק של שקט ועוצמה. יש בה המון כוח שמתחבא מאחורי ביישנות וצניעות, אבל גם נחישות וכוח רצון. היא ממש לא מוחצנת, אבל עבדה מאוד מאוד ברצינות והביאה מטען רגשי מאוד חזק לכל דבר שהיא עשתה והיה ברור שהיא גם מאוד מתאימה לקולנוע. אני מאחל לה כל טוב ודואג לה כי זה עולם שלא מאפשר לשמור על האמת הפנימית שלך. אני מקווה שהיא תישאר נאמנה לעצמה, כפי שהיא מביאה את עצמה למסך".
ובכן, נראה שהיום, ממרום הצלחתה ההוליוודית, לובאני שופעת הביטחון העצמי לא מפחדת להביע את עצמה מבחינה אישית. בדרכה היא מבקשת לנפץ דעות קדומות שחולקים רבים בנוגע לאישה הערבייה ככלל, והפלסטינית בפרט. היא כאמור לא נענית לאף אחת מהסטיגמות הללו.
"אני מקווה שאני יכולה להיות דמות לחיקוי עבור נשים ערביות", היא אומרת, "אני לא ממש יודעת מה אנשים יחשבו עליי ואני מקווה להוות השראה לצעירות פלסטיניות שרוצות להיות שחקניות והן אומרות לעצמן שהן באות מעיר קטנה אז זה חסר סיכוי. ובכן, זה בהחלט אפשרי. אף אחד לא יכול לעצור אותך. ברור שאני יודעת בתוך תוכי שאני פלסטינית ואני תמיד זוכרת מאיפה באתי. זה אף פעם לא חומק מהתודעה שלי. זה גורם לי להיות אדם טוב יותר וגם שחקנית טובה יותר. צריך להתגאות במקום ממנו אתה בא, להתגאות בדעה שלך, ולהתגאות בחשיבה שלך. ואם את זוכה לנוכחות ציבורית והופכת להיות כוכבת, עומדת בפניך במה להגיד את מה שאת רוצה להגיד".
אפשר לקרוא לך וונדר-וומן הפלסטינית?
"כאישה אני מקווה להוות השראה, ואני חושבת שגל גדות היא כבר כזאת. היא נהדרת. אני מאוד שמחה בשבילה שהיא זכתה לגלם דמות נשית שנותנת בראש. לא משנה אם היא באה מישראל או ממקום אחר, הגיע הזמן שאנשים ייהנו מאישה חזקה. אני מאוד שמחה בשבילה".
