ממיטת בית החולים: המילים של אדם ברוך הפכו לציורים

19 רשימות קצרות כתב אדם ברוך על עצמו בין 2008-2005, במהלך שנות חייו האחרונות. כולן נכתבו בעודו בא ויוצא מבית החולים כשהוא כאוב מאוד, ופורסמו בטורו השבועי "שישי", בין ענייני היום. מעין דוקו ספרותי על אדם שמביט בעצמו בימיו האחרונים. באחת מהן הגדיר את עצמו "אני אדם-מיטה", באחרת תהה אם הוא היה פעם - וכולן מתעדות את שהותו שם.

לימים, רינו צרור אסף את הרשימות הללו, המאופיינות בבהירות, בחדות ובאירוניה שאפיינו את כתיבתו של ברוך, והפגיש אותן עם עשרים וארבעה יוצרים מובילים, בהם יאיר גרבוז, רוני סומק, מיכל נאמן ואלכס ליבק. כל אחד מהם בחר טקסט ויצר יצירה נוספת

- בציור, צילום, איור או אבן - ממשיכה או מקבילה לטקסט הכתוב. צרור אצר את העבודות לתערוכה "אני אדם-מיטה", שתיפתח במוזיאון בית שטורמן בעין חרוד, ומאירה את הוויית בית החולים באור חדש ומבטאת באופן כואב, נועז ואפילו מחוייך, שעות אחרונות של אדם. לפניכם כמה עבודות מתוך התערוכה לצד הטקסטים של ברוך.

"תמיד בונים כאן" ("חלון משלך")

"אני כאן כבר הרבה זמן. הרבה זה הרבה. עוד מעט אני

אדם-מיטה. הרי כבר יש אדם-פר, אישה-דג. המיטה שלי

ליד החלון. לפחות חלון משלך. זו קומת קרקע, ומהחלון

רואים חלק זעיר מהעולם שבחוץ ושומעים אותו: פס הקול

של העולם פשוט נהדר. אני כבר מתגעגע לעולם. מטר

מהחלון בונים. מנעוריי בכל פעם שביקרתי בבית חולים

הוא בדיוק היה באמצע בנייה. ערי הרפואה. הפועלים יפים

למראה כשהם נחים ומעשנים בחבורות קטנות".

23.3.07

צדוק בן דוד(צילום: שגיא מורן)

"היית פעם?" ("דיבור")

"אחת המוכרות במרכז המסחרי של בית החולים, אישה

כבת שישים, שאלה אותי השבוע: "תסלח לי, אבל אתה לא

היית פעם אדם ברוך?".

רוני סומק

אבי גנור

"משמש או תות" ("בוקר")

"הדייסה דווקא בסדר, אבל טיפה של ריבת משמש או של

ריבת תות עוזרים: בוחשים את הריבה בתוך הדייסה בת־

נועה סיבובית, בערך 20 פעם, עד שזהב המשמש או אודם

התות מסתמנים בעדינות על רוב שטח הדייסה. אבל הבוקר

לא הביאו שום ריבה".

9.2.07

מיכל נאמן

"סליחה שסגרתי אותו" ("וילון")

האישה סגרה את הווילון שבין בעלה החולה לביני, וזה

היה בסדר גמור מצדי, זכותה, וגם אני עושה את זה מדי

פעם, אבל אחרי כמה דקות היא חזרה אליי ואמרה, "זה

שסגרתי היה סתם כך, בלי באמת סיבה", ואמרתי לה שזה

בסדר, ולפני שהלכה הביתה, היא חזרה ואמרה לי, "זה שס־

גרתי את הווילון היה סתם".

9.3.07

אברהם פסו

"בערב, אחרי שהמשפחה שלו הולכת הביתה, הוא נשאר

בחדר, בחושך, ואז ארבע תרנגולות ענקיות, מרוטות כנ־

פיים, בעלות בטן, לבנבנות סגולות, ניצבות על ארבע פי־

נות המיטה, ולפי סדר פנימי שלהן מעלות בקול את מסכת

חטאיו עד הנה, והוא ישן ונאנח עד אשמורת ראשונה".

9.2.07

אלכס ליבק

יעקב דורצ'ין

"זוהר בבית החולים" ("השתוקקות")

"בארון הספרים שבחדר האוכל של בית החולים גם ספרי

זוהר וקבלה, ואחד החולים קורא בהם מדי ערב בלי להבין

את המילים. מה פשר קריאה זו? פרשן הקבלה הרב אשלג

(פירוש "הסולם") אומר שזו השתוקקות לקמאיות המילים

ולמאגיות שבהן. למילים כהוויות, מעבר למובנן הלשוני

המסוים. זו סגולת ההשתוקקות לנשגב, ודי בה כשלעצמה

בשביל לעורר את האור אצל האדם".

15.2.08

יאיר גרבוז

פני יסעור

"סאשה (חבר העמים), שעושה פה תורנויות לילה,

קורא לאנשים כאן לפי המחלות או הסימפטומים שלהם:

בצקת, ריאות, חום גבוה, דימום, פרפור. ואז זה ככה:

אהלן כליות, איך הכליות שלך היום?".

2.9.05

נלי אגסי

התערוכה תיפתח ב-30 ביוני, במוזיאון בית שטורמן, עין חרוד.