"משיח": הבינג' הבא שלכם
בעונה השנייה שלה "משיח" היא כבר לא סדרת רשת, אבל הגלגול הטלוויזיוני שלה ממכר לא פחות. אודי כגן חוזר לדמות הזמר ההזוי ושובה הלב, ועם שחקני חיזוק כמו אבי קושניר ודאנה איבגי, יש אפילו רגעים מרגשים
בעולם מושלם אייטמים שעוסקים ב"משיח בכיכר" היו מדווחים על אירוע שמנסה הבעלים של "אורחן משיח" להרים בכיכר רבין, עם הופעת בידור שמורכבת ממגוון להיטיו, מול קהל חרדי. אלא ש"משיח בכיכר" לא בעניין של להפריד בין מציאות לפנטזיות משיחיות אלא יותר בעניין של להפריד בין גברים ונשים. לכן נשארנו עם "משיח", הסדרה החדשה של אודי כגן ודנה פוליג, שעלתה אתמול בסלקום TV ותוך כמה חודשים תעלה גם בקשת, ובכיכר יאלצו להסתפק במשיח מסוג אחר.
אל משיח בגילומו של כגן התוודענו כבר ב-2013 כשהסדרה שלו עלתה לרשת ונדמה שהיא עשתה את המסלול המתבקש מהאינטרנט לטלוויזיה. אבל למעשה "משיח" האינטרנטית נגזרה מסדרת טלוויזיה שעברה בין כמה גופי שידור, וכשלא נמצא לה בית כגן ופוליג הפכו אותה לסדרת רשת. כמו באגדות, "משיח" תפסה מהפרק הראשון כמו עפיפון בשדה קוצים וכגן מצא את עצמו ב"ארץ נהדרת" עם חוזה טאלנט בקשת ובהמשך גם בפרסומת של סלקום TV.
הגלגול הטלוויזיוני של "משיח" חזר לשולחן ושני גופי השידור, סלקום TV וקשת, השקיעו יחד ב-12 פרקים שצולמו כבר בסוף 2016 ומגיעים עכשיו למסך הקטן. מצוין לקשת, שהפיצול בינה ובין רשת מן הסתם דלדל את מאגרי התקציב שלה. מצוין גם לסלקום TV, שזאת הפקת המקור הראשונה שלה (על אף שהיא לא מחויבת לייצר כאלו לפי החוק הרגולטורי), ושהופעה של כגן בתפקיד שאותו הוא מגלם בפרסומת שלה יכולה רק לקדם את המותג ולתמוך בו.
בסופו של יום "משיח" של הטלוויזיה היא הרחבה של "משיח" האינטרנטית. קצת יותר כסף, קצת יותר דמויות, קצת יותר לוקיישנים, אבל הנשמה היא אותה נשמה – משיח משיח, זמר בדימוס עם פנטזיה לחזור לימי התהילה שלו מהאייטיז, מנהל פונדק דרכים בשם "אורחן משיח" ומתעקש להעלות שם את מופע הבידור שלו בפני אורחים אקראים. משיח הוא אותו שילוב מהמם בין חוסר מודעות מוחלט, ביטחון עצמי מופרז ותוספות שיער, נלעג ואנושי בו זמנית - שלמדנו להכיר ולאהוב בסדרות ממשפחת "המשרד". הדמות של משיח עצמו, אגב, מבוססת על סולן להקת "הפסגות" שכגן הכיר בתור ילד, והיה מגיע לאולם האירועים שאבא שלו ניהל בשנות השמונים. זו גם הסיבה להתמצאות של כגן בניואנסים, בז'רגון ובכלל בנבכי העולם הקסום של אולמות האירועים.
30 הדקות שאורך כל פרק של "משיח" לא יפחידו את המכורים הוותיקים של הסדרה. יש בה משהו ממכר שנוכח גם בפרקים שבהם היא לא בשיאה, וטוב עשו סלקום TV שפרגנו אותה בבינג'. פוטנציאל הקאלט עדיין שם, והתוספת של דאנה איבגי, אבי קושניר ונטשה מנור לכגן ועמית איצקר מאפשרת ל"משיח" להגדיל את הטווח האנושי של העלילות ולאזן את הצד הקומי והנלעג. הטירוף המאופק של כגן עדיין מוצא פורקן הגון בדמות של משיח והגלגול הטלוויזיוני שלו לא מעדן אותו, אלא מוסיף לו גם ממד רגשי, עד כדי כך שלפעמים הקטעים הדרמטיים מתעלים אפילו על הקומיים. משיח הוא עדיין דמות אינטנסיבית לא קלה לעיכול, אבל לזכותו יאמר שהוא לא איבד את הקצוות בדרך הארוכה שעבר מהטלוויזיה לאינטרנט ובחזרה.
