"צוות לעניין": גברים שרוטים שהפכו ללהיט
הם הרכיבו נשקים, פוצצו רכבים ושרדו שוב ושוב התרסקויות בוערות. על המסך חברי "צוות לעניין" הצילו חלשים והמציאו ביטויים - ומאחורי הקלעים היו גם ריבים ויחס משפיל לנשים. סיפורה של הסדרה שהביאה לעולם את הבום ואת הבלינג
אם שנות ה-80 היוו – לטוב ולרע – אבן יסוד בגילאי הילדות וההתבגרות שלכם, אין מצב שדילגתם על "צוות לעניין". טובי בחוריה של אמריקה, יוצאי צבא שרוטים ממלחמת וייטנאם, שנמלטו מהכלא הצבאי והפכו לחבורת שכירי חרב חובבי פיצוצים עם לב טוב.
רשת NBC האמריקנית בילתה במרתפי הרייטינג כשנאבקה להחזיק בחיים סדרות מוערכות אבל כאלה שהצופים החלו לנטוש כמו "בלוז לכחולי המדים" או עדיין לא למדו לאהוב כמו "חופשי על הבר". סטפן קאנל היה איש תוכן ששכרה רשת ABC כדי שינפיק להם "להיט טלוויזיוני שכולם יצפו בו", הגדרה שאין ברורה ממנה. הוא נכשל ופוטר בתחילת שנות ה-80 ומצא את עצמו מעבר לגבול, ב-NBC. נשיא הרשת ברנדון טרטקוף זימן אותו ואת המפיק פרנק לופו לשיחה. קאנל התכוון להציע לנשיא סדרה שחשב עליה (וגם התגשמה בהמשך על המסך, "סטינגריי"), אבל לנשיא היו תוכניות משלו.
"הוא אמר 'יש לי רעיון, קוראים לזה 'The A Team', והתגובה הראשונית שלי הייתה 'אני שונא את זה', אבל לא אמרתי מילה", משחזר קאנל. "הוא אמר 'ראית את 'מקס הזועם', של מל גיבסון? עניתי שכן. 'אז זה לא בדיוק זה אבל דומה. 'ראית את 12 הנועזים?' אמרתי שכן, 'אז גם זאת סדרה צבאית אבל קצת שונה. ויש בה משהו גם מ'בלוז לכחולי המדים' והבחור הזה, מיסטר טי, שהיה ב'רוקי'? הוא יכול לנהוג ברכב. מה דעתך?'".
עוד שידורים חוזרים:
על נשים ובגדים: "סקס והעיר הגדולה"
"שלושה בדירה אחת" ומהפכת השחרור המיני
ד"ר טלוויזיה: ההיסטוריה של פרייז'ר
קאנל היה הבחור החדש בשכונה וגם אם הוא חשב שכבוד הנשיא יצא מדעתו, הוא לא העז להגיד לו את זה בפנים. הוא ולופו ישבו ותהו וואט דה פאק. "אני זוכר שבשלב מסוים אמרתי לעצמי – הוא בעצם רוצה שנשבור את החוקים", סיפר קאנל בריאיון מאוחר יותר. "הוא לא רוצה גיבורים סטנדרטיים, ואני תמיד רציתי לעשות משהו על שכירי חרב, הם תמיד הקסימו אותי אבל אף רשת לא היתה מאפשרת לך לעשות סדרה על בחורים שנלחמים בשביל כסף, אז אמרתי – בוא נתחיל שם". מהשלב הזה "צוות לעניין" התחילה לצבור תאוצה.
"ככה המצאנו את מרדוק, שגר במוסד לחולי נפש ואתה לא יודע אם הוא באמת משוגע או שהוא מזייף את זה כדי לקבל כסף מהממשלה, והחבר הכי טוב שלו הוא כלב דמיוני בשם בילי. ופייס שהוא שקרן כרוני ותחמן, ובי איי ששונא את כולם ביחידה והיה הורג אותם אם הוא היה יכול, וחניבעל שהוא גאון אבל כל כך שרוט, מין טיפוס שאף פעם לא ייכנס בדלת הקדמית אם הוא יכול להיכנס באחורית, שהוא ממציא תוכניות כל כך פסיכיות שבכל פעם הצוות שלו כמעט נהרג, אבל בסוף זה איכשהו עובד. אפילו המצאנו את העלילה של הפיילוט – יותר נכון סחבנו אותה מהעלילה של 'שבעת המופלאים' – עם הכפר המקסיקני והתושבים שמנסים לייצר סמים". קאנל הלך עם המבנה הזה לנשיא NBC שהסתכל עליו בחיוך ואמר – "זאת בדיוק הסדרה שדיברתי עליה!".
"צוות לעניין" עלתה ב-NBC בשנת 1983 והיא עקבה אחרי מעלליהם של יוצאי יחידת עילית (בדויה) בצבא האמריקני שנשפטו על פשע שלא ביצעו במלחמת וייטנאם, או יותר נכון ביצעו אבל לפי הוראה של המפקד שלהם, קולונל מוריסון, שהורה להם לשדוד בנק בהאנוי כדי לזרז את סיום המלחמה. הצוות בזז את הבנק, אבל כשחזר לבסיס התברר שכוחות וייטנאמים בזזו את המפקד שלהם. בהיעדר הוכחה לפקודה שקיבלו, הם נכלאו במטרה להעמיד אותם למשפט צבאי, אבל נמלטו מהכלא, ירדו למחתרת והפכו ליחידה למבצעים מיוחדים. אם אתם בצרה ואף אחד אחר לא מוכן לעזור, ותצליחו למצוא אותם, תוכלו לשכור את שירותיו של "צוות לעניין".
הליהוק היה, כמו שאומרים בסטטיקית, קל. ג'ורג' פפרד אומנם לא היה הבחירה הראשונה לדמות של ג'ון (חניבעל) סמית', אבל התברר כמושלם לתפקיד. דווייט שולץ הובא מניו יורק לתפקיד מרדוק, הטייס המשוגע שבין המשימות שהה להנאתו במוסד לחולי נפש ובילה עם כלבו האהוב והדמיוני. שולץ נבחר לאחר שקאנל צפה בו במקרה בסשן חיקויים אינטנסיבי של דמויות וידע ש"המשוגע שאני חיפשתי לתפקיד היה צריך להיות מסוגל לחקות כל אחד".
מרדוק התחרפן בעקבות התרסקות של הליקופטר בווייטנאם, אבל זה לא הפריע לו להטיס כמעט כל כלי טיס שיש בנמצא. בתחילת כל מבצע הצוות חילץ אותו מהמוסד שהוא שהה בו, בדרך כלל באמצעות כישורי ההקסמה של פייס. מדי פעם אחת מחיות המחמד הדימיוניות שלו מסרה את חייה במסגרת המשימה ומורדוק התחרפן ויצא לנקום.
פייס (או כמו שהוא הופיע בתרגום לעברית – פנים), שגילם דירק בנדיקט, היה הסגן השרמנטי שתמיד השיג להם אספקה אינסופית של כלי נשק ורכבים, לרוב באמצעות הקסמה וניצול של נשים. לעיתים קרובות הוא הופיע בחליפות והוא גם היה רואה החשבון של הצוות. הדמות של פייס יועדה על ידי הכותבים לבנדיקט, אבל NBC התעקשה שהוא יגולם על ידי שחקן אחר. טים דאניגן זכה בתפקיד בפיילוט והוחלף בהמשך, בטענה שהוא נראה "צעיר מדי וגבוה מדי", מה שהקשה על האמינות של הדמות שלו כמי שהשתתף בקרבות בווייטנאם. בפרק השני והלאה בנדיקט כבר השתחל לתפקיד של פייס, ובהצלחה.
ואחרון חביב, מיסטר טי, שכבר היה כוכב ותפקיד הנהג נתפר במיוחד עבורו, ושגילם את B.A (ראשי תיבות של Bosco Albert וגם של Bad Attitude) שהיה תמהיל מקסים של גוש שרירים קשוח שפחד מטיסות ואהב לשתות חלב. הוא ומרדוק היו יריבים נצחיים והוא נהג לכנות את הטייס "Cray Fool" (למרות שהוא הציל את מרדוק מטביעה כשזה החליט שהוא רוצה לחיות את חייו כדג). B.A סבל מחרדת טיסה רצינית ולעיתים קרובות החברים שלו נאלצו להכות אותו בעליזות כדי לעלף אותו ולגרור את הגופה הרדומה שלו למטוס. לא משנה איזה בגד הוא לבש, זה בדרך כלל הגיע בילד אין עם משקל נאה של שרשראות זהב, טבעות על כל אצבע וחגורה של מרימי משקולות, והוא זה שאתם צריכים להודות לו על שיבתה של תספורת המוהוק לחיינו.
BA נהג ב-GMC וונדורה ששימש את הצוות והפך לאייקון תקופתי. הלוגו של GMC על הרכב הופיע בעונה הראשונה אבל נעלם בעונה השנייה, אף ש-GMC המשיכה לספק להפקה רכבים לריסוק ובתמורה קיבלה קרדיטים ברולר הסוגר של כל פרק. לפעמים היה לוואן גג נפתח ולפעמים, בעיקר בסצנות שכללו פעלולים, הגג היה רגיל. מה שהוביל לשגיאות המשכיות חוזרות ונשנות בפרקים, כמו למשל הפרק בעונה השלישית שבו פייס קפץ מבניין לתוך הגג של הוואן - ללא גג נפתח, וכמה דקות לאחר מכן הוא יצא מהגג של אותו הוואן.
הגרסה של צ'נדלר למיסטר טי
כמו תום וג'רי
איש לא ציפה שהסדרה תהפוך ללהיט, למעט ג'ורג' פפרד (חניבעל), שנשבע שהיא תהפוך ללהיט "עוד לפני שנדליק את המצלמה". הפרק הראשון שודר אחרי משחקי הסופרבול וזכה לרייטינג נאה. בהרבה מובנים "צוות לעניין" הייתה תמצית של הרוח ששרתה על ארה"ב בעידן רייגן: קומדיית אקשן, פיל גוד, פרו אמריקנית, על אנשים שלקחו את החוק לידיים לאחר ש"הואשמו על פשע שלא ביצעו" בשעה ששירתו את ארצם במלחמה עקובה מדם. עכשיו הם שכירי חרב שעוזרים לחלשים בזמן ששליחי החוק תמיד נושפים בעורפם. ובעיקר המון פיצוצים, אלימות והתרסקויות עם דיאלוגים שנונים ומקסימים שלעיתים נדירות לקחו את עצמם ברצינות.
האלימות הקריקטורית הייתה סימן ההיכר הבולט ביותר של "צוות לעניין" - אקטים אלימים התרחשו ללא הרף (הממוצע עמד על 46 כאלה לפרק), אבל אנשים, גם אם הם היו האויבים של הצוות, נפצעו לעיתים רחוקות בלבד. כמעט בכל פעם שרכב התהפך, התפוצץ או התרסק הנוסעים יצאו מתוך ההריסות הבוערות והמרוסקות, אפילו כשמדובר בהליקופטר שהתרסק. טייקים מהסוג הזה הושמטו מסוף העונה הרביעית והלאה, אך שהפכו לגג החביב על הכותבים והוכנסו לא פעם בכוונה, כבדיחה ובדיקת גבולות.
המקטרגים השוו אותה לא פעם לסרטים מצוירים כמו טום וג'רי, בעיקר מאחר שהאלימות בסדרה "ניסתה ליצור מראית עין כאילו גיהנום של קליעים או התרסקויות של כלי רכב לא פוגעים באיש", ממש כמו בסרטים מצוירים. היכולת של הצוות להשמיש כלי נשק ורכבים ישנים ומצ'וקמקים גבלה בפארודיה, וההומור שאפיין את הדיאלוגים ואת היחס של חברי הצוות למשימות שביצעו השלים את האווירה, כמו גם ביטויים קליטים כגון I love it when a plan comes together"" או "Hannibal's on the jazz", "I ain't gettin' on no plane!" של מיסטר טי וכמובן הקלאסיקה "I pity the fool!" הפכו את "צוות לעניין" מהר מאוד ללהיט.
בזמנים הטובים שלה גרפה "צוות לעניין" בין 17 ל 26 אחוז מבתי האב האמריקנים, וגם כשנשקה לגבול התחתון היא עדיין הייתה התוכנית הנצפית ביותר של NBC זה שלוש שנים. שידורי סינדיקציה מאסיביים בתוך ומחוץ לארה"ב הפכו את "צוות לעניין" לסדרת קאלט עוד בחייה.
אף שהצוות המשיך לברוח מהחוק והנרטיב העקבי היחיד היה הניסיון לטהר את שמם, ההתייחסויות למלחמת וייטאנם, הפצע הפתוח של ארה"ב, היו נדירות יחסית. עברם הצבאי של חברי הצוות חזר מדי פעם בפרקים, כשנסעו לכבד את מותו של חבר שנפל במלחמה או כשהשתמשו במשימות הנוכחיות שלהם בשיטות שלמדו במלחמה, בעיקר בכאלה שמשום מה נכשלו במהלך הקרבות בווייטנאם, אבל חניבעל טען שהפעם הן יעשו את העבודה.
מאמר שהופיע במגזין בריטי זמן קצר אחרי שידור הפרק הראשון סימן את הסדרה כהוכחה לכך שמלחמת וייטנאם נטמעת בתרבות האמריקנית ומתויגת כמלחמה לגיטימית. ההתייחסות הרצינית היחידה למלחמה התרחשה בפרק הסיום של העונה הרביעית, שבו גנרל פולברייט נרצח כנקמה על ידי וייטנאמי, והבת שלו חזרה עם הצוות לארה"ב. במהלך הפרק כל אחד מחברי הצוות התייחד עם זכרונותיו העצובים מהמלחמה על רקע כותרות עיתונים אמיתיות מתקופת הקרבות.
הבעיות התחילו בעונה הרביעית, שנפתחה עם רייטינג סביר אבל הלכה וצנחה, והפסידה למותגים משפחתיים יותר כמו "מי הבוס" או "משפחת קוסבי". באחת מביקורות הטלוויזיה שניסתה להסביר את הירידה ברייטינג בעונה הרביעית, ציין המבקר את המבנה חסר המעוף של הסדרה כגורם להידרדרות – בכל פרק B.A פחד לטוס ובכל פרק הם הרכיבו כלי נשק מחלקים ישנים שמצאו במקרה – החזרה השיטתית הזו המאיסה את הסדרה על הקהל בבית. ההפקה, בניסיון אחרון להחזיר אליה את הצופים, הורידה פצצה על הצוות: אחרי שנים של בריחה מהרשויות הם נתפסו והועמדו למשפט. לאחר סדרת מכשולים הם החליטו להודות באשמה, והעונש שנקבע להם היה לא פחות מהוצאה להורג.
גנרל סטוקוול, ראש ה-CIA הנבזי, הבטיח להם חנינה תמורת ביצוע חלק של כמה מבצעים מסוכנים מחוץ למסגרת הצבאית. כדי לעשות את זה הם היו צריכים קודם לברוח מהשבי – ולכן סטוקוול ביים את מותם וסייע להם להימלט. וכך מחבורה של פרילאנסרים הפכו חברי הצוות לשכירי חרב של ממש.
המשימות החדשות שביצעו דמו מאוד לאלו של "משימה בלתי אפשרית", וסבבו סביב עניינים פוליטיים וריגול ופחות סביב מאבק פיזי פשוט בבריונים מקומיים. לרוב הן התרחשו במדינות זרות (כולל הפלה של דיקטטור באחד האיים), וכללו הצלה של מדען חשוב שהוחזק במזרח גרמניה או החזרת מידע חשוב בנוגע למלחמת הכוכבים שנפל לידיים סובייטיות.
זה לא עזר. הרייטינג המשיך לרדת ורק 13 פרקים שודרו מהעונה החמישית, שממילא אמורה הייתה להיות האחרונה. בפרק האחרון חניבעל היה אמור להתמרד מול סטוקוול שלא הפסיק לשלוח אותו למשימות בטענה שזו המשימה האחרונה, החבורה דנה בינה לבין עצמה מה יעשו אחרי שיקבלו את החנינה, ומהשיחה עולה שהם ימשיכו לעשות מה שהם עושים ממילא. את מרדוק אפשר לראות בפרק האחרון לבוש בחולצה שעליה הכיתוב Fini! כלומר, הסוף. הסדרה עצמה בוטלה ו-NBC סירבה להזמין את חלקה השני של העונה – תשעה פרקים נוספים שחסרו להשלמתה.
הסדרה הגברית האחרונה
השטחיות שאפיינה את הדמויות הנשיות בסדרה עוררה לא מעט ביקורות – כולן שימשו רק אמצעי לקידום העלילה כשנפלו בקסמיו של פייס. מלינדה קולי (שגילמה את העיתונאית האמיצה אמי אלן) השתתפה בעונה הראשונה ובכמה פרקים בשנייה, אבל פוטרה בעקבות חילוקי דעות בינה לבין ההפקה – היא רצתה יותר שורות ויותר קטעי אקשן. הדמות שלה נעלמה בפתאומיות והוזכרה מאוחר יותר כמי שקיבלה ג'וב חלומות בג'קרטה, אינדונזיה.
מרלה היסלי (עיתונאית ב', טניה בייקר) שהחליפה אותה כבר היתה יותר פתיינית ושבירה כיאה לדמות נשית, אבל החזיקה רק חצי שנה, והועזבה בעקבות טענה של הרשת שדמות נשית כלל לא הכרחית בסדרה. טניה אפילו לא קיבלה ג'וב חלומות אלא בחרה להינשא ולעזוב את לוס אנג'לס, אבל לפחות זכתה לפרידה הגונה על המסך באחד הפרקים. בריאיון מאוחר שלה סיפרה היסלי שאף שהסט לא התאפיין בסקסיזם (לפחות לא כזה שבלט בסטנדרטים של שנות ה-80), היא חשה שכדמות נשית היא הייתה מיותרת. "ביום הראשון לצילומים לקח אותי פפרד הצידה ואמר לי 'אנחנו לא רוצים אותך כאן. אף אחד מהגברים לא רוצה אותך כאן, את פה רק בגלל שהמפיקים והרשת חושבים משום מה שאנחנו צריכים אישה על הסט'".
ביום הצילומים האחרון של היסלי פפרד שוב לקח אותה הצידה, "ואמר שהוא מצטער שזה היום האחרון שלי, והזכיר לי מה אמר לי ביום הראשון. 'זה לא אישי נגדך, היית מאוד מקצועית וטובה, אנחנו פשוט לא רוצים פה אישה'". בנדיקט הגדיל לעשות ואמר להיסלי ש"זאת סדרה של גברים, היא נכתבה על ידי גברים ובוימה על ידי גברים ומשוחקת על ידי גברים. היא סדרה על גברים. אנחנו מדברים כמו גברים, אנחנו הבוסים. אנחנו מעשנים כשמתחשק לנו, אנחנו יורים באקדחים כשמתחשק לנו, אנחנו מנשקים בנות וגורמים להן לבכות. זאת הסדרה הגברית האמיתית האחרונה".
לא רק נשים נאלצו להתמודד עם אגו גברי על הסט – גם בין פפרד למיסטר טי שררה, מסתבר, איבה גלויה שהפכה בלתי נסבלת בעונה החמישית, עד כדי כך שחברו הרגוע של פפרד, רוברט ווהן, לוהק לאחד התפקידים בסדרה רק כדי שיפשר וירגיע את העניינים על הסט. "מיסטר טי היה האדם הכי לא שגרתי שפגשתי", סיפר ווהן באחד הראיונות. "הוא היה מגיע לסט ברולס רויס אדומה בשבע בבוקר למייק אפ, אז הוא התחיל לדבר, ובשבע בערב הוא הפסיק לדבר. אף אחד לא הקשיב לו מעולם או נתן לו תשומת לב. הוא רק דיבר כל היום ואז עזב. והוא עשה את זה כל יום אבל הוא הרוויח כסף טוב. פפרד אמר לי דבר אחד לפני שהגעתי לתוכנית – יש אצלנו מישהו בשם מיסטר טי, הוא משוגע ופשוט צריך להשלים עם השיגעון שלו".
קאנל הודה שלמיסטר טי היתה נטייה לצעוק במקום לדבר אבל הוא התעקש שהאיש "היה בחור מתוק, ובכל שבוע הוא הלך לבתי חולים לחתום לילדים חולים. המדיה שחשבה שהתוכנית צ'יזית השמיצה את הדמות שלו כדמות סטריאוטיפית גזענית. למה, אין לי מושג. אז הוא לא מדבר כמו משפחת האקסטבל (קוסבי), זאת לא אשמתו, הוא גדל בגטו בשיקגו".
הסדרה זכתה לקבורה זניחה בשולי בית הקברות של הסדרות, אבל לפני שהיא ריסקה את הג'יפ האחרון שלה, היא סיפקה נקודת זינוק ראויה לחברי הקאסט. פפרד, שנפטר מדלקת ריאות ב-1994, אמר שחניבעל היה אחת הדמויות הטובות ביותר שגילם בקריירה שלו, שולץ המשיך ל"מסע בין כוכבים – הדור הבא", בנדיקט המשיך לקולנוע ומיסטר טי המשיך בקריירת המשחק ובהמשך אובחן כחולה בלימפומה של תאי T (כן כן), שבעקבותיה כתב את הספר "הסרטן שהציל את חיי". הוא אפילו השתתף ב"רוקדים עם כוכבים" האמריקנית. מהבלינג בלינג שלו הוא נגמל אחרי שסייע לנפגעים מהוריקן קתרינה, והבין שבעולם יש אנשים חסרי כל ושזה לא מנומס.
ב-2010 יצא סרט עם שם זהה לסדרה, מיסטר טי נעדר ממנו בהפגנתיות, ובנדיקט ושולץ השתתפו בו בהופעות אורח קצרות. בגלל בעיות זמנים בעריכה הסצנות האלה הועברו לסוף הסרט, על הרולר, והוכנסו חזרה לסרט עצמו בגרסת הבמאי שהופצה ב DVD.
"צוות לעניין" אולי נעלמה בנבכי ההיסטוריה של הטלוויזיה (אם כי נעימת הפתיחה שלה תשרוד לנצח!), אבל נשמתה, שנולדה כסוג של פארודיה על סרטי פעולה אקשן, הצליחה להתגשם שוב שנים אחר כך בכל סרטי ה"אושן 11" למיניהם, על פושעים אהובים ושנונים בעלי הומור ולב רחב, שלעולם לא לוקחים את הדיי ג'וב שלהם יותר מדי ברצינות. הגיבורים שלה היו אנשים פגומים, שרוטי מלחמה, שהעמידו קונטרה נאה ואנושית לגיבורים המושלמים שקיבלנו עד אז, והיא ייצגה עולם קסום ומלא אדרנלין שיקבל את הכבוד שמגיע לו במשחקי פלייסטיישן עתידיים, שבו כלי רכב מתרסקים ומתפוצצים אבל לעולם לא פוגעים באיש. תהא נשמתה צרורה בצרור הרייטינג.
