"עינב גלילי - נגד הזמן": אם כבר להזדקן אז מול הסדרה הזאת
במיני-דוקו החדשה "עינב גלילי נגד הזמן", המנחה הוותיקה מנסה לנצח, או לפחות לעכב, את הזמן. רגעי השיא שלה הן שיחות מרעננות ולא מלוטשות עם שלל מרואיינים מוכרים, כשבין לבין היא משלבת תובנות של מומחים מקצועיים. התוצאה מספקת, ויותר חשוב - מהנה
אנחנו לא הולכים ונהיים צעירים יותר. עדיין לא נמצאה תשובה הולמת לשאלה איך לעכב את המגמה או לפחות מי אמור לשלם עליה, אבל עינב גלילי לפחות מנסה. ב"עינב גלילי נגד הזמן", סדרת מיני-דוקו חמודה בת שלושה פרקים שעלתה אתמול (א', 21:50) בערוץ 10, היא מפנה לעצמה זמן כדי לרדת לעומקו של נושא שמעסיק את רובנו יותר ממה שהיינו רוצים להודות, חוץ מאת האנשים שכל היופי הזה מתבזבז עליהם – הצעירים.
אחד הדברים היפים ב"עינב גלילי נגד הזמן" הוא גם אחד הדברים הנדירים בטלוויזיה: שיחה נינוחה ומשוחררת בין כמה אנשים. לטובת הפאנל הנוכחי גויסו מוחות ראויים כמו אביעד קיסוס, שרק משתבח עם הזמן, נלי תגר, גורי אלפי - כולם כבר מכירים את הנוהל מההקלטות של "גב האומה". אליהם הצטרפה מרגול, שהביאה את חכמת החיים שצברה כ"מזרחית פריווילגית", כפי שהיא כינתה את עצמה. הפאנל הזה הוא העוגן של "עינב גלילי נגד הזמן", השיחה הספונטנית שהם מנהלים מזכירה ערבים שבהם מתקבצים מיטב החברים שלכם על הספה בסלון, רק עם איפור ותאורה נהדרת. וזה מצחיק, וזה חד, וזה בעיקר מנצח את הפורמט הטלוויזיוני שאוהב את התוכן שלו מהודק, מתוכנן לעייפה ומתוסרט עד העצם.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"אביב או אייל": עוד לא ראינו דם
"שחורות": מבט מייאש על צעירים אתיופים
מהעוגן הזה גלילי מגיחה מידי פעם לשיחות עם מומחים בתחומם, עם חבורת בנות שש-עשרה שמספרות לה איך הכול נראה מהגובה שלהן, ולמקבצי פעלתנות שהז'אנר דורש כמו בדיקה שתקבע מה הגיל הפזיולוגי שלה (לעומת זה הכרונולוגי). הריאיונות עם אנשי המקצוע, בעיקר עם אלה שפשוט מספרים לנו דברים שכבר ידענו (תזונה ופעילות גופנית זה אחלה, סטרס זה פויה), פחות עובדים לטובת הדינמיקה העירנית של התוכנית. החוזקות של גלילי נמצאות בדיאלוגים הספונטניים, במקומות שבהן השנינות הטבעית והסקרנות שלה באים לידי ביטוי. היא מראיינת טובה – או יותר נכון, משוחחת טובה.
עם בנות השש-עשרה היא נשארת כנה ובגובה העיניים כשהן מספרות לה איך הן תופסות נשים וגברים בגילאים הבשלים - שיחה לא נדושה ואפילו קצת מפחידה, תלוי בני כמה אתם. גלילי גם מצליחה להחזיק סצנות פעלתניות כמו בדיקת הגיל או הביקור אצל המאמנת האולימפית, אירה ויגדורצ'יק (בפרק השני). ריאיונות מקצועיים נטו (ויסלח לי ארווין יאלום, מרואיין יוקרתי ועם זאת מעט משמים) שאמורים לגלות לנו את הסוד, תורמים פחות, מהסיבה הפשוטה: מה שמעניין פה הוא לא מה שאנחנו יודעים אלא מה שאנחנו חושבים.
להזדקן זה די מבאס, בעיקר כשאנשים צעירים מחזיקים את המושכות, אבל רוב הסיכויים שכשאנחנו מפנטזים על שיבה לגיל ההתבגרות אנחנו פשוט מדמיינים את עצמנו עם כל התובנות שצברנו, רק עם עור פנים חלק יותר ומטבוליזם מדהים. ועדיין, במקביל למהפכות הנוכחיות שמנסות לגרום – בעיקר לנשים, בואו נודה – להרגיש טוב עם עצמם בכל מצב, משתכללות במרץ הדרכים שמסייעות – שוב, בעיקר לנשים – להיראות צעירות יותר גם בגילאי בלות כמו ארבעים ומעלה. "עינב גלילי נגד הזמן" אולי לא תפתור את הקונפליקט הזה אחת ולתמיד, אבל היא כן מצליחה להגיד משהו עלינו, על אושר, על השלמה ובעיקר, אם הזמן ממילא עובר, לפחות היא מעבירה אותו במקסימום פאן.
