"תיק חיי": לפענח רצח בלי חקירת משטרה
עוד סדרה יוצאת לפענח פרשות פשע אמיתיות - "תיק חיי" נפתחת בפרשת רצח וחטיפה ומצליחה ליצור עניין בזכות ריאיון עם אחד הקורבנות, אבל לפרקים היא נראית כמו פארודיה על חקירה משטרתית כושלת
הפרק הראשון בסדרה "תיק חיי" שביימה נילי טל ("רצח ללא מניע", חרוט בגופי" שתיעד את קהיליית גואל רצון) נקרא "אבא, איפה אמא וסבתא?", והוא חוזר לפרשיית רצח מטרידה משנת 1996, שהחלה עם חשיפת הרצח של אידה בלייכמן והיעלמותם של בתה ונכדה, שלומית ואיתי. החשוד העיקרי היה עמירם הוכברג, בן זוגה לשעבר של שלומית ואביו הביולוגי של איתי. הפרק נחלק לשני חלקים: החלק הראשון ששודר אמש (ג', yes דוקו, 21:00) מתחקה אחרי החקירה המשטרתית, ובחלק השני (שישודר בשבוע הבא) מתראיין הבן, איתי בלייכמן, היום בן 32, נשוי ואב לילד.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"שטוקהולם": יש מה לראות גם אחרי המונדיאל
"מי זו אמריקה?": הסדרה של סשה ברון כהן תדהים ותגעיל
"עינב גלילי - נגד הזמן": אם כבר להזדקן אז מול הסדרה הזאת
הבעיה עם התאמת הסיפור הזה לז'אנר "פשע אמיתי" ניכרת בחלק הראשון – למרות הניסיונות לעבות וללטש את החקירה המשטרתית, בסופו של דבר מדובר בפארסה. כל נקודות המפתח בפענוח התבססו, בואו נודה, על גורמים חיצוניים. הרכב של האם נמצא על ידי אזרח בעיר מגוריה. הוואן ששכר הרוצח התגלה במקרה על ידי שוטר שנפש בטאבה. המשטרה העבירה את הרכב דרך הגבול המצרי בניגוד לחוק, אחר כך התחננה לבזק שלא תנתק את קו הטלפון בביתה. הרכב של האב לא נבדק והחוקרים ישבו וחיכו לטלפון מילד בן 11 שיפתור להם את התעלומה. עבודת המשטרה לא הייתה מבריקה, בלשון המעטה, באופן שיחזיק עלילת מתח. ברגעים מסוימים חשבתי שאני צופה ב"מתחת לאף", או בסוג של פארודיה על חקירה משטרתית כושלת.
למזלה של "תיק חיי" החלק השני של הפרק מציל את החלק הראשון. איתי בלייכמן מתראיין לראשונה ומשלים את כל חלקי הפאזל שהמשטרה כשלה מלהשיג. אלא שבחלק הזה מתרחשת מטמורפוזה – הז'אנר הופך מ"פשע אמיתי" למלודרמה. כדי לרענן לבלייכמן את הזיכרון הטיסה אותו ההפקה לכמה תחנות שעבר בדרך כמו אילת, רומא ובאזל. הוא מתועד כשהוא מביט בהם מהורהר או כשהוא מפרט את המתכון לקציצות שסבתא שלו נהגה להכין לו (ברקע שחזורים קצת מגוחכים של הכנת קציצות), אבל חייבים להודות שהריאיון איתו נוגע ללב, בעיקר בזכות האישיות הכנה והחשופה של המרואיין, והוא מאזן את החלקים המיותרים של החלק הראשון.
אין ספק שהסיפור של בלייכמן שבה את אמצעי התקשורת ובהתאמה את כל מי שצרך אותו. הוכברג היה "מדען ובעל נכסים" נטול עבר פלילי ושלומית עבדה במכון ויצמן, מה שנהוג לכנות "משפחה טובה". הוא רוצח את אשתו וחמותו וחוטף את הבן שלו לחו"ל, המשטרה מתחקה אחריו ומחזירה אותם לארץ. היי, אנחנו שולחים יחידת סיוע לחילוץ הילדים בתאילנד בשעה שאצלנו ישובי הגבול עולים באש וספונים במקלטים ואף אחד לא נשלח לחלץ אותם, כי סיפורים יוצאי דופן לוכדים את תשומת הלב שלנו, והסיפור של איתי בלייכמן היה סיפור שונה.
הז'אנר המתקרא "פשע אמיתי" משלב בתוכו כל כך הרבה מוטיבים מפתים שאין פלא שהוא תפס תאוצה. חשיפת הקרביים של תהליכים שבדרך כלל אין לנו גישה אליהם (החקירה המשטרתית) האפיל של אירועים שקרו באמת (ריאליטי), העלילה שהולכת ומתפתחת (דרמת מתח) ואם מדובר בהצלחה ממש, אפילו השפעה הדדית על המציאות כשנחשפים פרטים חדשים. הוא עובד עד כדי כך שאפילו במקרים שבהם אנחנו כבר יודעים את הסוף, הספוילר לא גורע מעוצמת ההנאה.
אבל זה לא אומר שכל חקירה משטרתית יכולה להידחס לפורמט בהצלחה, בעיקר כשהיא נעדרת את הנרטיב המפותל והמבטיח שנקרא "חקירת משטרה".
