ההתמודדות עם האונס הפכה לספר שירים
שרי גולן, אחת הנפגעות בפרשת אלון קסטיאל, מוציאה לאור ספר שירים חשוף, פוצע ומטלטל, רגע לפני גזר הדין במשפט. "להגיד שסלחתי לעצמי על הכל, שאני לא מרגישה אשמה - זה שקר. זה תהליך ארוך, אבל יש חשיבות לדבר את זה החוצה"
בשבוע הבא תשיק שרי גולן את ספר שיריה הראשון "ילדה בשם תהום". ספר שירים מטלטל, חשוף וכן שנע בין החיים עצמם - האימהות, הזוגיות והנשיות - לבין הטראומה שפולשת לכל חלקה. הספר של גולן, אחת המתלוננות בפרשת אלון קסטיאל, יוצא לאור בעיתוי סמלי, במקביל לגזר הדין בתיק שיינתן ביום שני הקרוב. "אני כותבת מגיל צעיר מאוד", אומרת גולן. "את הספר הזה התחלתי לכתוב בארבע השנים האחרונות. מאז שהפרשה התפוצצה תהליך העריכה והכתיבה של הספר הפך ליותר אינטנסיבי - כחלק מהעמדה הכללית של לא לשתוק ולא להשתיק יותר. הייתה לי הרגשה שזהו, הגיע הזמן, זה צריך לצאת החוצה ואני צריכה למצוא את הידיים הנכונות".
צריך המון אומץ להיחשף ככה.
"החשיפה הזאת מאוד מטלטלת, אבל לאורך הדרך חשבתי שהחשיפה נכונה אידיאולוגית וחברתית, מעבר למקרה האישי שלי. וגם היום אני בטוחה שזה היה נכון".
השירים בספר הביכורים של גולן קצרים, חדים, פוצעים, אישיים וחשופים מאוד, אבל יכולים לדבר אל כל אישה, לכל נפגעת, לכל אם, בת זוג ובת לאם. סדר השירים נקבע על ידי העורכת, המשוררת אפרת מישורי, באופן מכוון כך שהם לא מחולקים לפי נושאים. "ההחלטה של אפרת הייתה להציג את השירים כרצף מעורבב, כמו שהפגיעה המינית נכנסת לכל מקום. גם לא כתבתי אותם כחלקים נפרדים. החיים שלי לא מתקיימים בחוצצים - זה גם האימהות, גם הזוגיות, גם הילדות שלי - הכל מעורבב".
לכתוב על הקרח
זה יימחק
אבל אני כתבתי
אני הייתי שם
לבד
"את השיר שאיתו בחרתי לסגור את הספר כתבתי כשעוד שתקתי אבל כבר דיברו על הפרשה בלי שאני דיברתי על זה", היא אומרת ומקריאה: "נגיד שאתה יודע, נגיד שמישהו יודע, משהו, ושותק. נגיד שאני שותקת". אז ממשיכה ומסבירה גולן: "מובן שיש פה את המשחק בין 'נגיד' ל'להגיד' ובין השתיקה. זה קורה באופן כללי בספר. אפרת הגדירה את זה נורא יפה וכתבה שהשירים 'נעים במנעד בין דיבור לשתיקה, או ליתר דיוק, בין דיבור שותק לשתיקה מדברת'. הרבה מהשירים הם על שתיקה ודיבור, זיכרון ושכחה".
"בשיר 'נאמר שסלחתי לעצמי על הכל' יש השלמה עם כל מה שקרה. להגיד, כן, סלחתי לעצמי על הכל, אני לא מרגישה אשמה, אני לא מרגישה בושה - זה שקר. אם הסטטיסטיקה היא אחת מתוך אחת שעברה משהו, אני חושבת שאין מישהי שלא מרגישה בושה ואשמה, זה תמיד בילט-אין, וזה תמיד תהליך לסלוח לעצמך על איך שהיית באותו הרגע, ואם אמרת - איך אמרת. זה לא משהו שנרפא ברגע. השיר הזה הוא מעין משאלה כזאת. זה עדיין היפותטי לסלוח לעצמי, לאלוהים, לעולם. אבל הנה, אני מדברת, כנראה זה לא סתם, אני רואה שיש חשיבות בלדבר את זה החוצה, בשביל עוד נשים, וגם גברים".
הפכת לקליפה
את נייר צלופן שעוטף השד יודע מה
הפנים לא אותן פנים
לא משקפות את מה שהולך בפנים
את אריזה
חלקלקה
ובת החלפה
את שואלת את עצמך
אין תשובה
רק מראה
לגולן חשוב להבהיר את המקום שממנו הספר נכתב. "זה לא מקום של קורבן, זה מקום של כוח, להגיד זאת אני, זה מה שקרה לי בחיים. אני לא מחביאה, לא משתיקה, לא מסתירה, לא משקרת לעצמי על זה. אני אומרת את זה כמו שזה - וההכרה הזאת לפעמים משחררת ולפעמים רודפת. לפעמים את רוצה לשכוח, לשתוק, להדחיק".
גולן גם מתעסקת הרבה בהשלכות של הטראומה על האימהות שלה. "מה שמשמעותי בעיניי הוא שאנחנו נהיה דור אחר של אימהות", היא אומרת. "בזה ייבחן MeToo - לא בשום דבר אחר. לא בהגשת התלונות, לא בשינוי המערכת המשפטית. אם זה ישנה את השיח של דור שלם ויגרום לאימהות להגיד: 'אני מאמינה לך', 'מגיע לך צדק ככל הניתן בעולם הזה שאין בו צדק' - זה יהיה שינוי".
את עסוקה הרבה באימהות שלך.
"להיות אימא זה הדבר הכי קשה בחיים. להיות אימא לבת ובת לאימא ביחד זה ממש מורכב. אני מנהלת יחסי אהבה-שנאה עם תפקיד
האימהות. זה נורא מורכב בעיניי. לנסות להיות אדם יוצר לצד אימא מתפקדת וקשובה. אני מנסה להיות קודם כל אישה כאדם מלא ורק אחרי זה אימא טובה, כי אם את אימא טובה אבל לא נשארת אישה שלמה - זה מסר בעייתי לילדים.
"לאורך השנים היו לי יחסים מורכבים עם ההורים שלי. אני מקווה שלילדים שלי יהיה יותר קל. מצד שני, אני בכלל לא בטוחה. אומרים שאמנים לא כותבים כדי לא לפגוע בהורים שלהם ואז נולדים הילדים והם לא כותבים כדי לא לפגוע בילדים שלהם. אני כרגע כותבת את האמת שלי ולצערי היא לפעמים קשה או פוגעת, גם אם אני לא מתכוונת לכך".
תסגרי את הרגליים חזק
תנשמי עמוק
תגידי לעצמך
בקול ברור ובוטח
אני נאנסתי
אני אונס
אני
לפנייה לכתב/ת 
