אדם דרייבר: "זה צירוף מקרים שאני מגלם יהודים"
הוא לא מוכן להתבטא נגד טראמפ, אבל לאדם דרייבר אין בעיה לצחוק על המראה היהודי שלו ולהתבדח שהוא לא משלם מיסים ("לשם הבהרה - אני כן"). בריאיון לרגל סרטו החדש "שחור על לבן", הוא מסביר איך הוא מקבל את התפקידים הכי טובים בקולנוע ("חשוב לי לעבוד עם במאים שגדלתי עליהם") ולמה הוא לא משתתף בקומדיות רומנטיות אחרי "בנות"
אף שהכוכב ההוליוודי אדם דרייבר נולד למשפה נוצרית, התחנך בחינוך דתי ואף זימר במקהלת הכנסייה - לא אחת הוא משובץ לתפקידים של יהודים ושמו מכבב תדיר ברשימות אינטרנטיות בסגנון "שחקנים שנראים כמו יהודים או חושבים שהם יהודים, אבל הם לא".
גם לפסטיבל קאן האחרון הוא הגיע עם תפקיד כזה - ב"שחור על לבן" הוא מגלם שוטר יהודי המסייע לשוטר השחור הראשון בתולדות משטרת קולורדו לחדור לשורות הקו קלוקס קלאן, הארגון הגזעני ששונא שחורים ויהודים באותה המידה. "זה שיצא לי לאחרונה לגלם דמויות של יהודים זה צירוף מקרים", אמר דרייבר בריאיון ל-ynet בפסטיבל קאן האחרון.
כמה פעמים ביום אנשים מתבלבלים וחושבים בטעות שאתה יהודי?
"לא לעיתים קרובות. אתה האדם הראשון השבוע שחושב זאת...", הוא צוחק.
"שחור על לבן" עליו חתום ספייק לי ("עשה את הדבר הנכון", "לא יכולה בלי זה"), עולה לאקרנים היום (ה') בישראל לאחר שהוקרן בפסטיבל ירושלים וזכה בחודש מאי האחרון בפרס חבר השופטים הגדול בפסטיבל קאן. לצד דרייבר משחקים בו גם ג'ון דיוויד וושינגטון, בנו של השחקן דנזל וושינגטון, טופר גרייס (אריק מ"מופע שנות ה-70"), מייקל בושמי (אחיו של סטיב) ועוד.
העלילה מבוססת על פרשיה משנות ה-70, וגם מתרחשת בעשור זה, אבל היא רלוונטית מאוד לתקופתנו. לי, אחד האייקונים הגדולים של הקהילה האפרו-אמריקנית, לא נרתע לקשר את הסיפור לגזענות ולעליית הימין הקיצוני האלים בימי שלטונו של דונלד טראמפ, שנוא נפשו.
בניגוד ללי ששמח לחלוק על כל במה אפשרית מה הוא באמת חושב על טראמפ, אותו הוא מכנה ה"מאדר פאקר", דרייבר פחות שש להיכנס לשדה המוקשים הפוליטי ולהתעמק ברלוונטיות של "שחור על לבן". "מאיפה מגיעה שנאה לעולם? אני חושב שזה נושא מורכב להתעסק בו, ואני לא בטוח שיש לי את הסמכות להבין את המקור. יש המון אנשים בעולם עם הרבה דעות שונות. ככל הנראה יש לזה קשר גם למחסור באמפתיה, אני לא יודע. אני לא מוסמך לענות על כך.
"אני שחקן, התפקיד שלי לתמוך בסיפור ולהיות שם עבור השחקנים שלצדי. מבחינה פוליטית אני מרגיש שהסרט הוא יותר מרק הצהרה בנושא, הוא אינו דבר אחד".
למרות הנושאים החשובים שהסרט מטפל בו, יש בו לא מעט הומור.
"ההומור לא היה משהו מודע. לא אמרנו לעצמנו, 'אנחנו חייבים להכניס לפה קצת הומור', הבדיחות היו בתסריט. החיים הם קונפליקט וכשמשהו דרמטי קורה הוא תמיד מלווה באירוניה או ברגע מצחיק".
אז אולי דרייבר בן ה-34 לא רוצה להתעמק בסוגיות פוליטיות ותיאולוגיות, אבל הוא שמח להרעיף שבחים על לי. "ספייק יוצר אווירה שבה הרעיון הטוב ביותר זוכה. זה סט בלי אגו, משפחתי מאוד. כשאתה עובד איתו אתה חוזר הביתה בשעה נורמלית ולכולם יכולים להיות חיים מחוץ לסט. במהלך הצילומים אתה מרגיש חופשי להיכשל כי הוא אוהב שהדברים אינם מושלמים. הוא מעודד אותך למצוא את דרכך אל הטעויות או אל הרגעים הבלתי צפויים. זה אחד הדברים שאני אוהב בסרטים שלו - אני אף פעם לא יודע לאן הם יקחו אותו.
"אני מניח שספייק הוא אישיות, אבל מעולם לא חשבתי עליה כגדולה מידי. הוא גורם לאנשים להרגיש מאוד בנוח. יש בו את אותה התשוקה כשהוא מדבר על הסרטים שלו כמו כשהוא עושה אותם. באופן טבעי יש בו איזו אנרגיה שאתה מגיב אליה. הוא זהיר מאוד בבחירת השחקנים איתם הוא עובד ומעודד אותם לעקוב אחרי הדחפים שלהם, אפילו אם אינם הגיוניים לפעמים".
דרייבר עלה לתודעה בזכות גילום אדם סאקלר, מושא אהבתה ההפכפך של האנה (לינה דנהאם בסדרה הניו-יורקית המוערכת "בנות". בזכות תפקיד זה הוא זכה לתהילה חובקת עולם ומאז הוא נמצא בפריחה.
אחרי "בנות" הוכתרת כסמל סקס, אבל כבר מזמן לא עשית סרט רומנטי.
"'שחור על לבן', זה תפקיד רומנטי!", מנסה דרייבר להריץ דאחקה. " האמת שאין לי תשובה לשאלה הזאת. אין לי איזו תוכנית-על בכל מה שקשור להתנהלות הקריירה שלי. זה לא מדע טילים מבחינתי. אני לא חושב: 'הו, עכשיו אני צריך לעשות סרט רומנטי', ואפילו אם הייתי עושה סרט כזה אני בספק שהייתי חושב עליו כסרט רומנטי".
אחרי ששיחקת ב"בנות" ועבדת עם מישהי כמו לינה, מתבקש לשאול אותך איך אתה מרגיש לגבי מהפכת Metoo#?
"אני לא יודע מה עוד אוכל לומר בנושא שלא נאמר בצורה רהוטה יותר. בכל מקרה, מה שקורה עכשיו חשוב ואני שמח עליו".
מאז "בנות" הוא כאמור לא עוצר. השחקן עתיר הנוכחות עבד בשנים האחרונות עם בכירי הבמאים: מרטין סקורסזה ("שתיקה"), האחים כהן ("בתוך לואין דיוויס"), סטיבן סודרברג ("לוגן לאקי"), סטיבן ספילברג ("לינקולן") וג'ים ג'ארמוש ("פטרסון"), ואפילו מככב כנבל קיילו רן, בנם של הנסיכה ליאה והאן סולו, בסרטי "מלחמת הכוכבים" החדשים. "תמיד רציתי להיות שחקן, זה מה שאני אוהב לעשות, אבל מעולם לא רציתי להיות במאי. אני לא חושב שאוכל לעשות זאת; אתה חייב לדבר עם הרבה שחקנים ולענות על שאלות רבות. וגם פגשתי במאים גדולים ואיני רואה את העולם כפי שהם רואים אותו וזה מה שהופך את המשחק למעניין.
"לכן חשוב לי לעבוד עם במאים טובים, עם אנשים שגדלתי על הסרטים שלהם. אני עוקב אחרי במאים גדולים ומקווה שייצא לי לעבוד עם עוד אנשים נפלאים. אגב, אני גם נרגש וגם מבועת מכל פרויקט. לא משנה התקציב או סדר הגודל שלו".
לפסטיבל קאן האחרון, דרייבר הגיע עם סרט נוסף, אותו ביים במאי עליו הוא גדל ואותו הוא מעריך – "מי הרג את דון קישוט?" של טרי גיליאם, שהוצג בקאן מחוץ לתחרות הרשמית ונעל את הפסטיבל.
רבות כבר סופר על מסכת התלאות המצמררת שחווה גיליאם בניסיונו להרים סרט על דון קישוט, ולקח לו הרבה זמן עד שהוא מימש את חלומו. ב"מי הרג את דון קישוט?", דרייבר מגלם במאי המנסה להרים סרט על הרפתקאות ומסעות דון קישוט.
"מעולם לא חשבתי על הסרט של טרי כעל סרט מקולל", טוען דרייבר. "אני חושב שכל סרט שיוצא לפועל הוא סוג של נס. רציתי להיות מעורב בפרויקט כי אני אוהב את טרי ואוהב את הסרטים שלו. אני זוכר שעוד כשהייתי בתיכון שמעתי על הפרויקט הזה וידעתי שזה עומד להיות הסרט הבא שלו. והנה, 15 שנים לאחר מכן, להיות על הסט של הסרט הזה היה מאוד סוריאליסטי אבל גם מאוד אמיתי. טרי הוא אדם עקשן ונחוש. אני מרגיש שלא משנה מה הוא יעשה - זה יהיה מלהיב".
בחיים האמיתיים, גם אתה נאבק כמו דון קישוט בענקים ובטחנות רוח?
"בטח. זה יכול להתקשר להרבה דברים: למשל מיסים… זו הייתה בדיחה גרועה, רק לשם ההבהרה - אני לא בורח מהחוק וכן משלם מיסים. אני מרגיש שכולנו נלחמים בענקים במהלך חיינו. ויש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לשנות בעולם".
