ביקורת סרט - "מייל 22": ביקורת מפתיעה על אמריקה
עם עלילה פשוטה, עריכה מוטרפת, עיסוק בטכנולוגיה מתוחכמת וביקורת על התנהלותה של אמריקה - השילוב בין מבצע חשאי של ה-CIA ואמנויות לחימה ב"מייל 22" מעולם לא נראה אפקטיבי ומופרך יותר
"מייל 22" ("Mile 22") נפתח בפשיטה שעורכים כוחות מיוחדים של ה-CIA על בית בפרבר אמריקאי פסטורלי. הסצנה משלבת בין פעילותם של הסוכנים בשטח - שניים מהם מתחזים לזוג שטעה בכתובת - ובין מבט-העל של מפעיליהם הממוקמים במטה המרכזי ועוקבים אחר המתרחש באמצעות לוויינים.
זו סצנה אפקטיבית דווקא משום שהיא מעמתת בין טכנולוגיה דיגיטלית של אמצעי מעקב ובין הפעילות האנושית (בדומה ל"עין בשמיים" מ-2015). היא גם מבהירה את אופיו של הסרט, בבימויו של פיטר ברג ("הגיבורים של בוסטון"), שמצליב בין נקודת מבט טכנולוגית-מרוחקת, כמעט אלוהית, ובין זו האנושית, על ההתרחשות. כאשר "קול האלוהים" מנחה מלמעלה את הסוכנים לאן לפנות בתוך הכאוס המתהווה – קשה שלא להתרשם.
העריכה התזזיתית, בהתאם, מבקשת להעביר את פרץ האדרנלין שחוות הדמויות. אבל היא גם מייצרת בלבול מכוון בהבנה שלנו את המתרחש. הסרט (שנכתב על ידי ליאה קרפנטר – זוהי פעם נדירה שאישה אחראית לתסריט של סרט פעולה) עובר בין מה שנדמה כתשאול-בדיעבד של מהלכי ההתרחשות המרכזית שתתואר להלן, ובין גנרלית רוסיה מטופחת וסוכניה שעוקבים בזמן אמת אחר המשימה אליה מתייחסת הכותרת. איך כל אלה מתקשרים ביניהם? לזכותו של "22 מייל" ייאמר שהוא מצליח להפתיע אגב כך בדקות החותמות אותו.
העלילה פשוטה, בדומה לזו המנחה משחקי מציאות-מדומה: חברי יחידה חשאית של ה-CIA צריכים ללוות "נכס" למקום מבטחים הממוקם 22 מייל מנקודת המוצא. ה"נכס" הוא שוטר אסיאתי (איקו אוויס מסדרת סרטי "הפשיטה"), שברשותו מידע על מיקומו של חומר רדיואקטיבי שהשימוש בו יכול להפוך את תוצאות ההפצצה על נגסאקי והירושימה לכמעט זניחות (אחרי הכל, כשמדובר באמריקאים, הקטסטרופה שחוללו היא תמיד משנית ביחס למה שעלול לקרות לשאר העולם אלמלא הם יצילו אותו). המידע הזה מצוי על כונן שעתיד להשמיד את עצמו תוך שעות, ובתמורה לצופן שיפתח אותו ה"נכס" תובע מקלט.
היחידה, בראשותו של לוחם מיומן (מרק וולברג), אמורה להוביל אותו בנפתולי כרך אסיאתי סואן ועוין (הצילומים בפועל נערכו בבוגוטה, בירת קולומביה), במדינה הנשלטת על ידי פוליטיקאים מושחתים. בעודם עושים את דרכם במכונית אל המטוס שאמור לאסוף את "הנכס", החבורה, שכוללת גם את המתאבקת האמריקאית רונדה ראוזי, מוצאת עצמה מול נחילי מחסלים המנסים למנוע את השלמת המשימה.
חלקו השני של הסרט, המוקדש למסע 22 המיילים, מזכיר את האלימות הקקופונית שהפכה את צמד סרטי "הפשיטה" האינדונזים ללהיטים שהם. במיוחד הסצנות שמתארות את שדה הקרב המסעיר המתנהל בבניין מגורים (ואיך אפשר בלי ילדה אסיאתית תמימה שנקלעת לאזור המלחמה בעל כורחה). כאשר מוסיפים למתכון גם פיצוצים, יריות בצרורות ואמנויות לחימה – קשה להגדיר את התוצאה כפחות ממתקפה אלימה על חושי הראיה והשמיעה.
האם זהו סרט על מציאות יחידות הביון של היום שהפכה למשחק מחשב וירטואלי? העובדה שמוניטורים עוקבים אחר לחץ הדם של הדמויות פה (כאשר מישהו מת, הספרות מתאפסות) – מעידה שאומנם כך (הסרט אכן מתוכנן כפרנצ'ייז שיכלול גם המשכונים, סדרת טלוויזיה ומשחקי מציאות-מדומה). האם ברג וקרפנטר מבקשים לנסח באמצעותו ביקורת על סוכנות הביון האמריקאית בעידן שאחרי 11 בספטמבר? הטוויסט בסופו של הסרט בהחלט מרמז על כך. העריכה המוטרפת ומבט-העל הטכנולוגי, הכאוס מול הסדר, יוצרים אחרי הכל פעולה שתוצאותיה מהתלות במשתתפיה. אמריקה תישא באחריות למעשיהּ.
בעוד סרטו הקודם של ברג, "הגיבורים של בוסטון", מצא את וולברג (זהו שיתוף הפעולה הרביעי ביניהם, כאשר וולברג משמש גם כמפיק) כדמות אנושית וישרה, גיבור בן מעמד הפועלים – דמותו כאן פסולה מבחינה מוסרית, רדופה טראומת ילדות, לחוצה ועצבנית (מותחת ומשחררת סרט גומי הצמוד לפרק כף ידה), ובעיקר מאוד זועמת. זוהי דמות הנתונה – גם אם הדברים אינם נאמרים מפורשות – תחת רשמיו של פשע נורא שביצעה בתחילת הסרט (ועשוי אולי להזכיר לצופה הישראלי אירוע מקומי מדובר מאוד).
האם כל זה מצטבר לסרט פעולה מעורר מחשבה, כפי שיוצרי "מייל 22" רוצים להאמין? ספק רב. דמות של סוכנת יעילה (לורן כהן) החווה משבר משפחתי אמורה להכניס אל קלחת האקשן רגש אימהי, שמתברר שיהיה בעל משמעות רבה בהמשך. אך הדרמה שהיא מעורבת בה אינה באמת מעניינת איש מיוצרי הסרט. נוכחותו הסמכותית והשקולה של ראש היחידה (ג'ון מלקוביץ'), המנתב מלמעלה את פעולותיה בזמן אמת – גם לה אין הרבה על מה להיסמך. האם מורגן פרימן סירב, לראשונה בקריירה שלו, לתפקיד שעמו הוא כל כך מזוהה בשנים האחרונות?
סצנת אמנויות לחימה שבה "הנכס" מחסל את מי שבאו לחסל אותו בעודו אזוק לאלונקה, היא ללא ספק אחד משיאיו של הסרט. מאידך, הזיהוי של המדינה הדרום-מזרח אסיאתית וראשיה כאלימים, ברברים ומושחתים-פוליטית – בהחלט בעייתי. זאת, על אף שהאמריקאי "הטוב" מבין, בסופו של דבר, שהוא לא הרבה יותר מוסרי וחיובי – תובנה שהסרט מתייחס אליה בציניות חכמה. כך או כך, "מייל 22" שהופק במימון סיני בחלקו, מבקש לספק גם את צרכני השוק הגדול בעולם. השילוב בין מבצע חשאי של ה-CIA ואמנויות לחימה מעולם לא נראה אפקטיבי ומופרך יותר.
