"גרוטראלי": מי שיתחבר להומור - יתענג
הסרט "גרוטראלי - שובם של ילד אוכל מפח" הוא שילוב מקסים בין דוקו ליצירה מתוסרטת. הוא מתאר את עלילותיה של להקה שמוצאת עצמה במסע של גרוטאות וכולל גם שירים ממכרים - כראוי ליצירה של אנשי "ערוץ הכיבוד". לא כל אחד יתחבר אליו, אבל טוב שהוא קיים
ביקורות נוספות:
"אילת": בתזמון מעולה עם החופש הגדול
"אמבולנס": קשה לצפות במלאכים האלה
"פטריק מלרוז": במילה אחת - וואו
"גרוטראלי" צולם במשך שלושת ימי מסע הגרוטאות "גרוטראלי", שנערך אחת לשנה. הוא אורך שלושה ימים ומשתתפים בו חובבי נהיגה אתגרית שעלות הרכבים שלהם לא עולה על 3,500 שקלים ואת כל התקלות שלהם בדרך הם מתחייבים לתקן אך ורק בעצמם או בעזרת גרוטראלים אחרים שמשתתפים במסע.
למסע כזה הצטרפה בעל כורחה להקת "ילד אוכל מפח", שפעם היה לה להיט אחד ועכשיו היא מנסה להתקמבק באמצעות הופעה מדומיינת ב"יערות מנשק" במדבר. בדרך החברות שלהם עומדת למבחנים חשובים כמו למשל סקס בתוך הלהקה או אירוע דריסה של גור רחפנים, עד לסוף הטוב.
אין לי מושג איך צץ הרעיון ל"גרוטראלי" – אני מניחה שמדובר בין היתר ברצון של יזמי המסע להגברת החשיפה או שקפלינסקי עצמו התוודע אליו וראה בו מצע
נוח ליצירתיות שלו ושל החברים שלו. אף ש- 90 אחוז מהעלילה שלו עוסקים בעיקר בסיפור של "ילד אוכל מפח" והתלאות שלהם בדרך לפסטיבל, "גרוטראלי" בהחלט מתפקד כדוקו ומעביר את רוח המסע – הרכבים, החילוצים, הכינוסים בערב, הנופים. אם אתם במחלקה הזאת הוא גם יעשה לכם חשק לעלות על גרוטאה משלכם ולדהור למדבר עד לגריטה.
מצד שני ברור שהמוצר הסופי פונה לפלח אוכלוסייה, אולי לא גדול, שההומור הספציפי הזה מדבר אליו. מי שאוהב – יתענג על "גרוטראלי", על האבסורד ועל הקטעים המוזיקליים ("ניים דרופינג" פשוט ממכר). מהבחינה הזו אפשר להבין למה "גרוטראלי" מצא את עצמו ב- yes דוקו ולא נניח בקשת (קפלינסקי ומוסקל עובדים ככותבים ב"ארץ נהדרת"). בעידן שבו ההומור מקבל כל הזמן גופים וצורות חדשים, אנחנו זקוקים לכמה שיותר נישות שבהן הוא יוכל להתאכסן.
