"כולנא": מופע של אחים למוזיקה

כששרית חדד עולה לבמה ושרה את "אינתה עומרי" הקלאסי של אום כולת'ום המצרייה, בערבית צחה, זו הצהרה. כמו רוצה לומר "אני שרית חדד אני חלק טבעי ואורגני מהמרחב של המוזיקה הערבית". וכשהיא שרה אחר כך את "חרמת אחיבק" הקלאסי של הזמרת האלג'יראית וורדה, היא כמו אומרת "כולנו כאחד שייכים למקום הזה, שותפים לאותה תרבות". וזה, בתמצית, הסיפור של המופע הגדול "כולנא" אמש (ג') בגן מיטשל ירושלים.

"כולנא" סגר אתמול את פסטיבל מקודשת המשגשג והוא היה כשמו ערב שכולו "כולנא", כלומר 'יחד'. יחד מוזיקלי קלאסי של המרחב הים-תיכוני. ולא בכדי רב הערב הושר בערבית – בידי זמרים יהודים וערבים כאחד – עם הבלחות נדירות של משפטים בעברית פה ושם. והמוזיקה – המקצב, המלודיה מבוססת המקאמים, התזמורת המלווה – כולה אגן הים התיכון המובהק: ערבית ומאגרבית ותימנית ופה ושם מצלולי טורקית ובלקנית.

שרית חדד מבצעת את "אינתה עומרי" 

גם הבחירה בגן מיטשל - על קו התפר מול חומות העיר העתיקה – אינה סתמית. היא מייצגת את אותו המקום שהכול מתנקז אליו – יהודים וערבים, מזרח ירושלים ומערבה, ישראל ופלסטין – ומתחבר. ולא מפתיע שהקהל היה מעורבב, יהודים וערבים, ושלשעה וחצי פלאית כולם היו שותפים לחדווה קולקטיבית אחת. ללא חציצות.

מתוך המופע(צילום: עמית שאבי)

המופע נפתח עם הצמד נטע וינר ומוחמד מוגרבי מהרכב ההיפ-הופ סיסטם עאלי. וינר שר בליל רצוף של ערבית-עברית-יידיש ("כולנו ילדים של אלוהים... לעיר הזאת אין סיפור, יש סיפור שיש לו עיר..") ומוגרבי עושה היפ-הופ ערבי נמרץ וטבעי. מתברר שהז'אנר יושב מצוין על השפה והמקצב, וההתלהבות של החבר'ה הערבים הצעירים שישבו לידי, הוכיחה לי שיש להיפ-הופ הפלסטיני קהל נלהב.

ויולט סלאמה היא מהוותיקות שבזמרות הערביות בישראל, נוצרייה ילידת חיפה ומומחית לקלאסיקה המצרית. אמש היא פתחה ב"ר'ני לי שווי שווי" הקלאסי של אום כולת'ום ועשתה את מה שהיא תמיד עושה מצוין – לשיר בקול עשיר שירת חפלה מעוררת. אתמול היא שרה רק שלושה שירים, אבל כבר שמעתי אותה בעבר מחזיקה ערב שנמשך 4-3 שעות ומחוללת בקהל את ה"טרב" המפורסם – אותה תחושה של התעלות של השומעים והמבצעים, כשהקהל שר, פורץ לסירוגין במחיאות כפיים, מניף ידיים בהתלהבות.

התעלות בקהל(צילום: עמית שאבי)

שריף, הזמר הדרוזי, מי שפעם היה "ילד פלא" והיום זמר בוגר עם קול מחוספס ומעניין, לא תמיד השתלב טבעית בדואטים עם הזמרים האחרים, אבל כששר את הלהיט שלו "בסבוסה די" הוא היה במיטבו (כאן בביצוע המקורי שלו כילד. היום הוא עושה את זה מעניין יותר לטעמי). 

עוד ביקורות מוזיקה:

חי מתמיד: המארז החדש של שירי אריק איינשטיין הוא אוצר תרבותי

אבישי כהן בהופעה: חוויה מלאת משמעות

בריאן ווילסון בישראל: הופעה למאוהבים

מוזיקלית, נטע אלקיים הייתה החלק המעניין ביותר במופע הגדוש הזה. היא עקבית בפרויקט החיים שלה של שיחזור שירי מאגרב אבודים וכתיבת שירה חדשה בסגנון הערבי-מרוקני. יש לה קול מלא, עתיר גוונים, דרמטי. תענוג לשמוע אותה.

ואז פרץ לבמה רביד כחלני מהימן בלוז והביא איתו אשד של כריזמה ואנרגיה שהדביק את כולם – את נטע את התזמורת ותום כהן מנצחה ואת הקהל המשולהב. המוזיקה שכחלני עושה היא מעין עירוב של סול מערב-אפריקני עם Fאנק באוריינטציה של ג'אז, אבל אמש הוא היה מזרח-תיכוני קלאסי. הוא שר עם נטע את "עבדל קאדר", שיר עם אלג׳יראי שהתפרסם לאחר שהוקלט ב-1998 באלבום '1, 2, 3 Soleils' של שלישיית הזמרים האלג'יראית, המאסטרים של סגנון המוזיקה האלג'יראית העממית ראי - רשיד טהא, חאלד ופאודל.

רביד כחלני(צילום: עמית שאבי)

לכחלני היה חיבור מצוין גם עם הרב-הפייטן דוד מנחם כשהם שרו יחד את "לבד יושבת", שירו היפה כל-כך של אביהו מדינה. לפני שדוד מנחם פתח בקולו המענג במחרוזת חיג'אז קצרה, הוא קרא בקול, בעברית ובערבית: "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ ..." מצטט את בני יעקב בדברם עם אחיהם יוסף. רוצה לומר: "כולנו כאן בערב הזה, יהודים וערבים, שומעים אותה מוזיקה, דוברים את אותם המילים. אחים".

כל המופע הזה היה למעשה מחרוזת ביצועים רצופה, אמן עלה מיד כשמשנהו סיים, או הצטרף אליו, והתזמורת לא פסקה לרגע. החיבורים הלא צפויים היו החלק המיוחד-מגניב והתזמורת - "תזמורת ירושלים מזרח ומערב" - נענתה לחצאי האילתורים הללו בגמישות.

(צילום: עמית שאבי)

בכלל התזמורת הייתה שחקן מרכזי אמש. היא הגלגול העדכני של התזמורות האנדלוסית לשעבר ונחשבת למבצעת התזמורתית הכי מובהקת של מוזיקה של אגן הים התיכון. תום כהן, המנהל המוזיקלי שלה, ניצח על הערב כולו באנרגיה ובדינמיות יוצאי דופן. כהן, בצד היותו נגן מנדולינה מזהיר, הוא מומחה בינלאומי להטמעה של מוזיקה ערבית בקרב מבצעים ומאזינים של מוזיקה מערבית קלאסית. וגם אמש בא לידי ביטוי מובהק כישרון החיבור הזה: הוא ממש רקד על הבמה במהלך הניצוח כולו והפיח בכולם אנרגיה.

"לא השלנו את עצמנו שכשאנחנו עשינו כאן מוזיקה, בחוץ פרץ השלום" חתם כהן את הערב, "אבל למשך שעתיים, עם אהבת המוזיקה המשותפת, עשינו כאן שלום פרטי וטבעי משלנו".