המהפך של ניקול קידמן והמועמדים הבולטים לאוסקר: סיכום פסטיבל טורונטו
מיטב הבציר הקולנועי של השנה הקרובה הוקרן בפסטיבל טורונטו, שמסמן את המועמדים המובילים לאוסקר. "ילד יפה", "רומא" ו-Green Book הם השמות הבולטים, כמו גם ניקול קידמן שעשויה לזכות בעוד פסלון מוזהב. וגם - הסרט שמביך את אסיה ארג'נטו והקולנוע שבוחר להתעלם מהמציאות. סיכום פסטיבל טורונטו
ב-14 באוגוסט הכריזו מארגני פסטיבל טורונטו שהסרט "ג'רמיה טרמינייטור לרוי" של הבמאי ג'סטין קלי ובכיכובן של לורה דרן וקריסטן סטיוארט, ינעל את האירוע. חמישה ימים לאחר מכן התפרסמה בניו יורק טיימס הכתבה על מעלליה של אסיה ארג'נטו בחברת השחקן הצעיר ג'ימי בנט, אותו הכירה במהלך צילומי סרטה The Heart Is Deceitful Above All Things מ-2004. השבוע השניים נפגשו על המסך הגדול בטקס הנעילה של הפסטיבל הקנדי היוקרתי, בצירוף מקרים מדהים של קולנוע פוגש המציאות.
"ג'רמיה טרמינייטור לרוי" היא דרמה המבוססת על סיפור חיים אמיתי, על אדם שמעולם לא היה קיים: ג'יי.טי. לרוי שמו. סופר צעיר מצליח שאת שלושת רבי המכר שלו כתב בהשראת ילדותו העשוקה והמוזנחת. אלא שבדיעבד התברר כי הנער המוכשר בעל הכתיבה המחוספסת והכנה הוא בעצם דמות מפוברקת שעוצבה על ידי המוזיקאית לורה אלברט (בגילומה של לורה דרן), והתגלמה פיזית בגופה של אחותה הצעירה סוואנה (סטיוארט) שחבשה על עצמה פאה בלונדינית לצורך הסוואה. ואיך כל זה קשור לאסיה ארג'נטו האיטלקיה? ובכן, Heart Is Deceitful Above All Things שביימה והפיקה ובו היא גם מככבת, הוא עיבוד לספרו השני של ג'יי.טי. לרוי. ב"ג'רמיה טרמינייטור לרוי" שמור לה ולהפקתה מקום מכובד.
את דמותה של ארג'נטו האיטלקיה מגלמת ב"ג'רמיה טרמינייטור לרוי" השחקנית האוסטרית דיאן קרוגר, והיא מוצגת כאווה הצרפתיה - כוכבת אירופית שנחושה לשים יד על הזכויות לספרו של טי.ג'יי. לרוי. בדרך להשלמת העסקה היא פוגשת בסופר הצעיר, שהוא בעצם סוואנה בתחפושת, ובהמשך הנער עם הפאה הבלונדינית מוזמן גם לסט הצילומים בטנסי שם אווה מפתה אותו. כלומר אותה. הלילה של השתיים נגמר בשברון לב לסוואנה. סרטו של ג'סטין קלי לעומת זאת בוודאי לא מוסיף למצב הרוח של ארג'נטו בנקודת הזמן הזאת. ג'ימי בנט אמנם לא מוזכר פה, אך דמותה מוצגת כמניפולטיבית, פרועה ובוגדנית. בעבר היא התלוננה על סרט תיעודי שעסק בנושא ששילב הקלטות של שיחות שלה עם סוואנה. "זה פשוט מרושע ומטריד. אני מאוד כועסת", אמרה ב-2016. היום היא שומרת על דממה מול הסרט העלילתי החדש, יש לה מספיק צרות.
שלוש, ארבע ו...לאוסקר
ומי מבין סרטי פסטיבל טורונטו, שמסמן את תחילת המירוץ לאוסקר, נראים כמועמדים ראויים לפסלון? "כוכב נולד" בגרסה המחודשת של ברדלי קופר ובכיכובו (לצד ליידי גאגא) ו"האדם הראשון" של דמיאן שאזל בו מגלם ראיין גוסלינג את האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, הגיעו לקנדה אחרי הקרנות הבכורה בוונציה, אולם רבים התאכזבו משני הסרטים המדוברים הללו. מנגד, קשה למצוא מי שלא התרשם מ"רומא" - הדרמה האישית של אלפונסו קוארון שזכתה בפרס אריה הזהב בוונציה והתקבלה בהתלהבות גם בטורונטו. בינתיים מקסיקו כבר הכריזה על הסרט כמועמד שלה לאוסקר הזר, ולו האקדמיה האמריקנית תתגבר על הסלידה שלה מחברת נטפליקס שהפיקה אותו, לא מן הנמנע שקוארון יתכבד בפסלון המוזהב והמובחר מכולם.
אל שלושת הסרטים הללו הצטרפו כמה דרמות מצוינות שנעות בין רגש, הומור ומסר חברתי-פוליטי. כזה הוא Green Book זוכה פרס חביב הקהל של הפסטיבל שמשלב היטב בין כל אלה בהובלת פיטר פארלי, שנודע בעיקר כיוצר קומדיות פרועות ביחד עם אחיו בוב פארלי. הפעם הוא יוצא לדרך עם סרט מסע מלבב ומלא השראה והמון רגעים משעשעים וגם כואבים משנות ה-60, בהובלת מאהרשאללה עלי כמוזיקאי אפרו-אמריקני ונהגו האיטלקי הגס והמחוספס (מורטנסן עם לא מעט קילוגרמים עודפים) שמגונן עליו מול דרומיים חפצי תרבות גבוהה, וגזענות נמוכה.
העיבוד של בארי ג'נקינס לספרו של ג'יימס בולדווין If Beale Street Could Talk עוסק גם הוא בהתעמרות הרשויות באזרחים השחורים. הגישה הסגנונית של הבמאי שזכה באוסקר לפני שנתיים על "אור ירח" ניכרת גם פה בהעמדה תיאטרלית של הדמויות ועם הרבה כינורות ברקע.
הפתעה לא צפויה המשיקה לנושאים חברתיים דומים הגיעה מכיוונו של אמיליו אסטבז בדרמה החביבה The Public, שבה הוא גם מככב כמנהל בספריה בסינסינאטי שמצטרף לעשרות הומלסים שהחליטו להתבצר בה במהלך לילה קפוא. פוליטיקאים מקומיים, עיתונאים ורשויות החוק מתקבצים באתר לקראת פשיטה אלימה. המתח גובר, אבל גם הגישה האנושית וההומור שאיתה. עוד מככבים בסרט אלק בולדווין, כריסטיאן סלייטר, מייקל קיי וויליאמס וג'נה מאלון.
הדרמה הפוליטית The Front Runner של ג'ייסון רייטמן שבה לקמפיין הבחירות מ-1988 של הסנטור הדמוקרטי המבטיח גארי הארט (בגילומו של יו ג'קמן), שגילוי רומן שניהל מחוץ לנישואיו משתלט על סדר היום הציבורי וגורם לפרישתו. גם הבמאי המבריק דיוויד לאורי ("סיפור רפאים") הקרין את סרטו החדש, דרמת פשע מקסימה אליה ליהק את רוברט רדפורד בן ה-82 לתפקיד האחרון בקריירה (כנראה) כעבריין ג'נטלמן שמשתמש בקסם אישי כדי לשדוד כספות בנקים, וגם לבבות בסרט "הג'נטלמן והאקדח".
טרנד שמאוד הורגש במהלך הפסטיבל ואשר עשוי להשתמר כל הדרך אל האוסקר הוא זה הנוגע לנערים המתמודדים עם התמכרויות. לוקאס הדג'ס ואביו הבמאי פיטר הדג'ס כנראה לא יגיעו למעמד זה עם הסרט Ben Is Back, שבו מגלם הדג'ס הצעיר נער שחזר ממכון גמילה לחיק אמו (ג'וליה רוברטס), אבל הסיכויים גדולים יותר בדרמה נוספת בכיכובו, Boy Erased של ג'ואל אדג'רטון, על תוכנית לריפוי צעירים מתשוקות חד-מיניות. אבל יותר מהם, מי שמסתמן כמועמד מוביל לקרוע לחברי האקדמיה את הלב, וגם לזכות בקולם במירוץ לסרט הטוב ביותר הוא הדרמה "ילד יפה" של פליקס ואן חרונינגן הבלגי ובכיכובם של סטיב קארל וטימותי שאלמה כאב ובנו המתמודדים ביחד ולחוד עם ההתמכרות המסוכנת של הבן לקריסטל מת', והתהליך הסיזיפי ומלא האכזבות בדרך לגאולה - אולי בלתי אפשרית.
זה הזמן של הנשים
ככל שמדובר בתצוגות משחק, בלטו במיוחד ההופעות האמינות והמרשימות של כוכבים אהובים כמו יו ג'קמן ב-The Front Runner, ויגו מורטנסן ומאהרשאללה עלי ב-Green Book, סטיב קארל וטימותי שאלמה ב"ילד יפה", ורוברט רדפורד ב"הג'נטלמן והאקדח". אבל בכל הנוגע לסנסציות דרמטיות וגלי ההדף שיעוררו ושיורגשו כנראה עד האוסקר, מי שמשכו את מירב תשומת הלב הן שחקניות: ניקול קידמן, אליזבת מוס ונטלי פורטמן.
אחרי לא מעט השמצות שספגה בשנים האחרונות, קידמן משלימה עם הזדקנות הגוף והפנים, ומופיעה במותחן Distroyer כאישה מבוגרת ורגילה למראה. השחקנית בת ה-51, שעברה על שולחן הניתוחים של לא מעט פלסטיקאים בשנים האחרונות, מתמסרת הפעם לניתוח של הבמאית קארין קוסמה כבלשית קשוחה ומרירה, אכולת טראומה מן העבר, שיוצאת למלחמת מאסף בפושע מסוכן איתו הייתה מעורבת בעבר. המראה המחוספס והלא מחמיא של קידמן בסרט, לצד הופעתה הקרה והמרוסנת, הביאו לה שבחים רבים ותחזית למועמדות לאוסקר.
בפרויקט המוזיקלי ההזייתי של אלכס רוס פרי, "הריח שלה", אליזבת מוס זונחת את הופעתה הקרירה והמרוסנת אליה היא רגילה כאופרד ב"סיפורה של שפחה", לטובת סולנית להקת פאנק מטורללת שמאבדת את זה. גם נטלי פורטמן עולה לבמה בסרט חדש, אבל לא כרוקיסטית, אלא ככוכבת פופ.
ב"Vox Lux" של בריידי קורבט, פורטמן עוטה על עצמה בגדי גוף נוצצים ושכבות עבות של איפור ככוכבת פופ עם טראומה מאחוריה. השחקנית ילידת ישראל משתלבת בסרט רק במחציתו, אך כובשת אותו בקסמה - תחילה כשהיא מסתובבת ברחובות מנהטן ערב המופע הענק שלה מול קהל ביתי. משברי יח"צ, ויחסים מעורערים עם בתה ואחותה, מניבים דיאלוגים ציניים שקולעים למטרה. אולם החלק המפתיע והמהפנט ביותר מגיע בחלקו האחרון של הסרט שמוקדש לדמות הראשית כשהיא על הבמה. היא לא מדברת, אלא רק שרה, ורוקדת. כשפורטמן קופצת ומניפה ידיים היא מזכירה לנו את מיילי סיירוס או לחילופין את עצמה ב"ברבור שחור", אבל על הרבה אבקה לבנה.
פורטמן גם מופיעה בסרט עתיר הכוכבים של קסוויה דולן "מותו וחייו של ג'ון פ. דונובן", שכולל גם את קיט הרינגטון, ג'ייקוב טרמבלי, בן שנצר, תאנדי ניוטון, סוזן סרנדון, קתי בייטס, בלה ת'ורן ושרה גדון. עם ההכרזה על שילובו בתוכנית הפסטיבל הוא מיד סומן כסרט הבולט והמרכזי שבו. אולם לאחר הבכורה, הגיעו הביקורות ורובן מכפישות. דולן, שנחשב ילד פלא בן 29 בקולנוע העולמי, הולך בגדול הפעם עם הפקה דוברת אנגלית, והוא קצת נאבד בה עם הקלוז-אפים המוגזמים והדיאלוגים סוחטי הדמעות שלו. הסיפור מתחקה אחר קורותיו של כוכב-על הוליוודי, שהלך לעולמו בנסיבות מסתוריות אחרי שהקריב את חייו הפרטיים לצורך תדמיתו הציבורית ותהילתו. דרך מכתבים שחלק עם מעריץ צעיר אנו נחשפים לסודות ולמצוקות שלו, ומגלים כיצד נגע והשפיע על חייהם של אחרים. זאת בניגוד לסרט עצמו שלא ממש נוגע, בטח שלא משפיע על אף אחד - וגם אפשר להוריד את שמו מרשימת המועמדים לאוסקר.
של מי הסרט הזה לעזאזל?
באופן כללי הקולנוע האמריקני מכור לעיבודים קולנועיים של סיפורים אמיתיים, וכאלו היו רבים בפסטיבל טורונטו. הבעיה היא שבשחזורים של אירועים מן המציאות, או סרטים המבוססים עליהם, כל טעות או דווקא דמיון גדול מדי למקור עשוי לעורר ביקורת. כך במקרה של הסרט VIper Club, דרמה מתח פוליטית של הבמאית האיראנית הגולה מרים קשברז, בכיכובה של סוזן סרנדון המגלמת אישה אמריקנית שבנה העיתונאי מוחזק כבן ערובה על ידי דאעש. כשהיא נתקלת בהתעלמות מהבית הלבן, היא יוצאת למאבק ציבורי להצלתו. העלילה מהדהדת סיפורים של אזרחים אמריקנים שננטשים על ידי המוסדות הרשמיים של מולדתם כשהם מוחזקים בארצות זרות, ובמיוחד היא מזכירה את המקרה של העיתונאי ג'יימס פולי שהוצא להורג בסוריה ב-2014. אימו דיאן פולי, שהובילה את המאבק הכושל לשחרורו, יוצאת עכשיו למאבק נגד הסרט. "הם גנבו את הסיפור שלי", קבעה.
"אף אחד אפילו לא פנה אלי, וזה מאוד מאכזב שאנשים גונבים טרגדיות כדי להפיק מהם רווחים. זה מאוד מתסכל", אמרה פולי ל"הוליווד ריפורטר" אחרי שצפתה בסרט בטורונטו. הבמאית קשברז הבהירה בתגובה כי הדמות שמגלמת סרנדון היא בדויה לחלוטין, והיא עוצבה בהשראת תחקיר רוחבי שכלל עשרות מקרים של חטיפות אזרחים על ידי טרוריסטים. ספק אם ההסבר הזה מספק את משפחת פולי ונכון לעכשיו נשקלת גניזתו של Viper Club שהיה אמור להיות מופץ בארצות הברית בחודש הבא.
מקרה בעייתי נוסף הוא זה של "הוטל מומבאי" של הבמאי האוסטרלי אנתוני מאראס, עליו דיווחנו בשבוע שעבר ב-ynet. הסרט המשחזר למתקפת הטרור המשולבת במומבאי ב-2008 ומתרכז כמעט כל כולו בהתרחשויות במלון הטאג' מהאל, תוך שהוא מתעלם כמעט לחלוטין מזירה אחרת של הפיגוע - בית חב"ד בעיר בו נרצחו שישה ישראלים. יתרה על כך, במרכז הסרט עומד סיפורו של זוג אמריקאים שתינוקם ניצל על ידי המטפלת שלהם - סיפור שמזכיר מאוד את חילוץ מוישי הולצברג על ידי המטפלת ההודית שלו תחת אש המחבלים שקטלו את הוריו בבית חב"ד.
