טילדה סווינטון: "אני לא רוצה לשעמם את עצמי"
תאגידים הם סוציופתים, טראמפ הוא פנטומימאי גלובלי, האוסקר הולך לאנשים המוזרים ביותר וכולנו פשוט צריכים להקשיב לבעלי החיים שלנו. משנתה לחיים של טילדה סווינטון, שלא מפסיקה לאתגר את עצמה בתפקידים יוצאי דופן - בסרט החדש "סוספיריה" היא אף מגלמת זקן גרמני בן 82. ריאיון
תופעת טבע. רק ככה ניתן להגדיר את טילדה סווינטון. קשה להאמין ששחקנית האופי הסקוטית האדמונית תחגוג בחודש יום הולדת 58. משנה לשנה היא נראית יותר צעירה, אז לא מפתיע שהבמאית סאלי פוטר ליהקה אותה לתפקיד בת אלמוות ("אורלנדו", 1992) וג'ים ג'ארמוש נתן לה תפקיד של ערפד ב"רק האוהבים שורדים" (2013).
עם השנים, גם ההופעות האמיצות שלה הופכות ליותר ויותר חתרניות ונועזות, והיא נהנית להתחפש ולעטות על עצמה דמויות מוקצנות. הקלישאה זיקית מתגמדת לנוכח ביצועיה ואילו מתנגדיה יגידו שהיא נהנית להיות מוגזמת וגרוטסקית. "מבחינתי זה מאוד פשוט - אני כמו ילדה שנהנית להחליף תלבושות ותחפושות, לשחק ולהחליף זהויות", הסבירה סווינטון, כשנפגשנו לאחרונה במהלך פסטיבל ונציה האחרון. "זה מה שמשעשע אותי. אני מעדיפה לעשות כל פעם משהו חדש ורענן, שעוד לא נראה, בעיקר בשבילי עצמי – אני לא רוצה לשעמם את עצמי".
סווינטון שכונתה בעבר "מלכת הסרטים העצמאיים" התחבבה גם על הוליווד, וברזומה שלה רשומים הופעות עם בראד פיט ("לקרוא ולשרוף", "מכונת מלחמה"), ג'ורג' קלוני ("מייקל קלינטון", "יחי הקיסר!) וטום קרוז ("ונילה סקיי"). יש לה אפילו אוסקר בסלון - שחקנית המשנה המצטיינת עבור הופעתה ב"מייקל קליינטון". "אתה יודע שאוסקרים הולכים לאנשים המוזרים ביותר", צוחקת סווינטון.
לסווינטון הדעתנית יש מה לומר, כמעט בכל נושא, מתאגידים - "הם בבירור סוציופתים, וייתכן והם גם פסיכופתים", ועד דונלד טראמפ - "כשעבדתי עם הבמאי בונג ג'ון-הו על יצירת 'רכבת הקרח' ניסינו ליצור פוליטיקאי בומבסטי ומגוחך, שהיה מוגזם יותר מכל אדם אחר. כמה שנים אחרי ואנחנו מקבלים את הפנטומימאי הגלובלי הזה (היא מתכוונת כמובן לנשיא ארה"ב. א"ק). הרבה אנשים נתפסים לשטיק שלו".
כשג'רמן מת מאיידס ב-1994, סווינטון חששה שלא תמצא עוד פרטנרים שיאהבו את שיטות הפעולה החביבות עליה, "אבל למזלי אנשים נוספים רצו לעבוד כך. הייתי אומרת שהחברות נוטה להיות אצלי במקום ראשון. מדי פעם אני עובדת עם אנשים שלא עבדתי איתם בעבר, ואז עליהם להיות מעוניינים בשיחה וליהנות כמה שניתן. בונג ג׳ון-הו למשל צץ משום מקום, נפגשנו בפסטיבל קאן, קבענו ארוחת בוקר - והפכנו לחברים. זה היה מהיר מאוד. כן, לפעמים אפשר למצוא חברים בארוחת בוקר".
אחד החברים הכי קרובים שלה הוא הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו ("קרא לי בשמך"). השניים נפגשו ברומא ומאז הם צמודים. "זה קרה ב-1994, דרק בדיוק מת", משחזרת סווינטון. "הייתי באמצע שיחה עם מישהו, וזה לא שהוא לא היה מעניין, אבל הוא דיבר ארוכות. פתאום לוקה נעמד לי מעל הכתף. רציתי להסתובב ולהציג את עצמי שוב ושוב, אבל בן שיחי לקח את תשומת ליבי כל הזמן. הייתי בטוחה שללוקה ימאס והוא ילך בעוד שנייה, אבל הוא התעקש והמשיך להמתין".
אחרי כעשרים דקות של סמול טוק, "סוף סוף, האיש שדיברתי איתו עזב, ולוקה הציג את עצמו: 'כתבתי לך לפני זמן מה וביקשתי ממך לעבוד איתי. רציתי לעשות איתך סרט קצר ומעולם לא ענית'. הייתי מבועתת. המכתב שלו אכן היה בתחתית של ערימה גדולה בביתי ומעולם לא הגעתי אליו. תהיתי: 'ובכן, איך יצא הסרט שלך?', ולוקה ענה: 'לא עשיתי אותו, בגלל שמעולם לא ענית', וזו הייתה סחיטה רגשית מצוינת. אני צריכה למצוא את המכתב הזה, הוא בטח עדיין בערימה. יש אנשים יותר זריזים ממני בלענות למכתבים ולמיילים, אני די עצלנית בעניין".
זאת הייתה תחילתה של ידידות מופלאה, שכוללת כבר שלושה סרטים משותפים: "אני אהבה", "גלים גבוהים" ועכשיו "סוספיריה", שמוצג כעת בבתי הקולנוע בישראל. "לוקה ואני בונים את הסרטים שלנו יחד", מעידה סווינטון.
ב"סוספיריה", המסתמך על סרט האימה הפולחני של דאריו ארג'נטו מ-1977, סווינטון מגלמת את מאדאם בלאנק, כוריאוגרפית נוקשה, קשוחה וקפדנית, המנהיגה להקת בלט על טהרת הנשים, בברלין, שלהי הסבנטיז, עת בעיר פעלו תנועות מחתרת וטרור, וגם התפתחה סצנה מוזיקלית מרתקת.
ללהקה מצטרפת רקדנית חדשה (דקוטה ג'ונסון), וזאת נחשפת עד מהרה לסודות האפלים המצמררים של הלהקה. "הדמות של מאדאם בלאנק העניקה לי הזדמנות נפלאה לחקור כל מיני דברים שמעניינים אותי. למשל העיסוק של הסרט בשכבות ובפעימות של האנדרגראונד, בתקופה בה הוא מתרחש. יש בסרט תחושה של ריבוי שכבות, של תחפושות וזהות חבויה, של נשיות שנחשפת ואז מחביאה את עצמה בשנית. תמיד יש משהו נסתר".
הדמות של מאדאם בלאנק אפשרה לסווינטון גם להתכתב עם הדמות, שהשחקן אנטון וולברוק יצר בסרט "נעלים אדומות" מ-1948: "לרמונטוב הוא אחד מדיוקנאות האמן הגדולים והמדהימים שאני מכירה: רקדן- כוריאוגרף-מנהל להקת בלט, שסגר עסקאות עם כל השדים שרדפו אותו על מנת להמשיך ליצור לנצח, ואף מנסה לשדל רקדנית צעירה שתבחר באמנות ולא בחיים".
מי עוד היו המודלים שלך בבניית הדמות של מאדאם בלאנק?
"מארי וויגמן, שהייתה חלוצה בתחום הריקוד האקספרסיוניסטי החופשי. הייתה לה ביוגרפיה מעניינת מאוד: היא שרדה והצליחה לשמור על הלהקה שלה בתקופת המשטר הנאצי, אלוהים יודע במחיר של אילו פשרות. מארי הייתה פגיעה נפשית וסבלה רבות בחייה - ולכן היא הייתה קו מנחה שהיה לי קל להיאחז בו. כשבנינו את הלוק של מאדאם בלאנק הושפענו באופן מופגן גם מפינה באוש והג'סטות שלה, אבל לא מהריקוד שלה. הכוריאוגרפיה שדמיאן ג'אלט פיתח ל'סוספיריה' הרבה יותר קרובה לזאת של מארי וויגמן, מאשר של באוש".
סווינטון היא כידוע חובבת תחפושות, ומתברר שהיא מגלמת בסרט עוד שתי דמויות, ואחת מהן דמות משמעותית ובולטת: פסיכיאטר קשיש בשם ד"ר יוזף קלמפרר. בהתחלה נטען ונכתב גם בקרדיטים שמדובר באיש בשם לוץ אברסדורף, גרמני בן 82 שחי במינכן, ושזהו למעשה תפקידו הראשון. בפגישתנו בוונציה, בספטמבר האחרון, סווינטון דיברה עליו כאילו מדובר בקולגה, ושאולי כדאי להריץ אותו לאוסקר. "מדהים לעבוד עם אנשים שמעולם לא השתתפו בסרט בעבר. באמת. יש קטע שלם בהוליווד של לא לעבוד עם ילדים ועם חיות. אני אוהבת לעבוד גם עם ילדים וגם עם חיות - כי הם מרעננים. זו המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לתת. ציטטו אותי פעמים רבות אומרת שהביצוע האהוב עליי בכל הזמנים בסרט הוא של החמור ב-'מקרה בלתזר', סרטו של רובר ברסון מ-1966. ולוץ אברסדורף, ואני אומרת את זה כמחמאה הכי גדולה, הוא קצת חמור".
אבל רשתות חברתיות ואתרי אינטרנט שמוקדשים לקולנוע לא קנו את המעשייה הזאת, הפיצו שמועות לגבי הזהות האמיתית של השחקן ותהו בעקשנות מי באמת מגלם את הפסיכיאטר. סווינטון, שנמתנה על החשודים המיידים, וגואדנינו הכחישו את השמועות והבמאי אף טען שמדובר ב"פייק ניוז". במסיבת העיתונאים בוונציה הציגה סווינטון מכתב לעיתונות מטעמו של אברסדורף עצמו, בו נאמר שהוא פסיכואנליטיקאי בדימוס המתגורר בברלין. במכתב נאמר גם כי הוא "אדם פרטי" ושהוא "חושד בחריפות" ש"סוספיריה" הוא הסרט היחיד בו הוא יופיע אי פעם. קהל הנוכחים פרץ בצחוק לנוכח ההערה הזאת. בסופו של דבר בחודש שעבר, הודתה סווינטון ב"ניו יורק טיימס" שהיא בעצם זאת שמגלמת את ד"ר קלמפרר, בעזרת מייק אפ כבד, ושהיא עשתה זאת בשביל הפאן.
ואם אנחנו כבר בעניין של חיות, סווינטון, אם לשני ילדים – תאומים בני 21, מטפחת ארבעה כלבים. "אני לא חושבת על הכלבים שלי כעל חיות מחמד. הם גרים איתי וחלק מהמשפחה. כל החיים גרתי במחציתן של חיות".
מה החיות לימדו אותך?
"אתה רוצה רשימה? סבלנות, פרספקטיבה, שמחת חיים, נאמנות. כשהם רצים, הפשטות והנוכחות העצומה של האושר שלהם, היא תזכורת יומיומית נהדרת לכך שדברים רעים קורים, דברים קשים מתרחשים, ועדיין אתה לוקח את הכלבים לטיול בחוף הים. אתה מספר להם את המצב הפוליטי בעולם והם עונים לך: 'נצא לטיול?' זאת התשובה הנכונה".
את חושבת שאנחנו חיים לא נכון?
"אני חושבת שאפשר לחיות לא נכון. כל העניין הוא בעשיית החלטות משלנו. עלינו לכבד את עצמנו ולקבל את ההחלטות הללו - להיות מודעים כיצד אנחנו מתמודדים אחד עם השני, איך אנחנו מתמודדים עם בעלי חיים ומה אנחנו מכניסים לתוך הגוף שלנו. אני למשל לא ממש אוכלת בשר. אם אני כן אוכלת בשר - זה בא הישר מן הטבע. עלינו פשוט להיות ערים לעולם".
ניסית ללמד את הילדים שלך את הדרך הנכונה?
"הם מלמדים אותי. ילדי יודעים הרבה יותר על הדרך הנכונה. צריך להישמר ולא להפריע לחלק בעצמך ובילדים שלך שבאמת יודע אמות מוסר וכנות מה הן. צריך רק לנכש את העשבים שמסביב, זה כל העניין. הילדים שלי די נקיים מעשבים שוטים, ואני מאוד גאה בהם. אבל זה בזכותם. יש להם פרספקטיבה איתנה על החיים".
גם את נראית נקייה למדי מעשבים שוטים.
"בזכות קצת עזרה מחבריי".
