"אין בתולות בקריות": ים של קלישאות על הפריפריה
סרט הביכורים של קרן בן-רפאל מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בקריית ים לפני כעשור, שם נפוצו שמועות על קיומה של בתולת ים. אבל הצפייה ביצירה מגלה שגם רעיון מלא דמיון יכול לשמש בסיס לעלילה לעוסה, על נעורים משעממים וחלומות על תל-אביב הגדולה. רק הופעתה של ג'וי ריגר נוסכת בסרט את הרגש שחסר בו
אין קלישאה של שוליות ופריפריאליות שלא מופיעה ב"אין בתולות בקריות", סרט הביכורים של קרן בן-רפאל. בית קפה שאיש אינו פוקד אותו - יש. טיילת חדשה שאמורה להפיח רוח חיים בעיר מנומנמת, אך בנייתה נעצרה - יש. נערה בת 16 שחלומה הגדול הוא להגיע לתל אביב - יש ויש. אגדה נושנה שמעמידה לרגע את השום-מקום במרכז תשומת הלב התקשורתית - גם מזה יש.
הטריילר של הסרט
יבגניה דודינה: "אני לא מתנשאת"
רק דבר אחד חסר בסרט, והרבה ממנו - רגש אמיתי. צפייה חוזרת ב"אין בתולות בקריות", שסקרנו כאן לראשונה כאשר הוקרן בפסטיבל הסרטים בירושלים, מגלה כי זהו סרט שנוטל סיפור לא שגרתי - ותתפלאו, גם אמיתי - רק כדי לספר באמצעותו את הסיפור הכי שגרתי שיש: כמה נורא להתבגר בפריפריה, וכמה נפלא היה לו רק יכולה הייתה הגיבורה לממש את הפנטזיה שלה, ולעקור לתל אביב.
ג'וי ריגר, שזכתה על הופעתה בסרט בפרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל טרייבקה, מגלמת נערה בת 16, בת להורים שהיגרו מרוסיה והשתקעו בקריית ים הצפונית. על מה שעלה בגורלו של אביה איננו יודעים הרבה, אבל אימה, שמגדלת אותה לבדה (יבגניה דודינה המצוינת), מנהלת את אותו בית קפה שהוזכר לעיל, שאיש אינו פוקד אותו למעט שני שיכורים רוסיים.
כאשר אל המקום מגיע עיתונאי תל אביבי חתיך (מיכאל אלוני), המפליא בציטוט מכתבי הסופר הרוסי דובלטוב, נדמה לגיבורה שהוא הנסיך על הסוס הלבן שייחלץ אותה מקיומה המשמים והחד גוני. כאשר יום אחד היא ממציאה סיפור על דייג מקומי שנתקל בבתולת ים - העיתונאי מפרסם אותו (לא לגמרי ברור למה), ובעקבותיו מכריז ראש העיר על פרס בסך מיליון דולר שיוענק למי שיביא הוכחות לקיומה.
הפרט הזה, כאמור, מבוסס על סיפור אמיתי שאכן התרחש בקריית ים לפני כעשור - וזכה לסיקור אפילו ב-CNN - כאשר נפוצו שמועות על קיומה של בתולת ים, מבלי שאיש אי פעם ראה אותה באמת. כותרתו הפרובוקטיבית של "אין בתולות בקריות" מבקשת לקשר בין מיתוס ומיניות נשית בהתהוות, אבל הסרט אינו מנסח דבר מה משמעותי הנובע מזה. מי היא בדיוק בת הים שכולם מחפשים אחריה? האם היא פנטזיה שאמורה לגאול את תושבי המקום מהאפרוריות והשעמום של חייהם? האם היא ביטוי לרגש הזרות של מי שמעולם לא הצליחו להיטמע במקום הזה? האם היא דימוי של מסתורין נשי, ייצוג של התמורה הרגשית והמינית שחווה הגיבורה?
נדמה שהתשובה לכל השאלות האלה היא "כן", אבל זה גם מה שהופך את הצפייה בסרטה של בן-רפאל (שכתבה את התסריט יחד עם אליס בנרובי) ללא מספקת. זהו סיפור אגדה שאין בו עצב וקסם אמיתיים. ולא, בנשף מהאגדות שעורכת האם בבית הקפה הנוגה שלה אין פיוט של ממש. זוהי סצינה מלאכותית, בדיוק כמו הופעתה הפתאומית של זמרת מפורסמת, לשעבר בת העיר הנמה, שמגולמת אף היא על ידי דודינה, ומייצגת את מה שהאם הייתה יכולה להפוך להיות, אלמלא ויתרה על חייה. סצינת השיא של הסרט נדרשת לדמותה של דודנית יתומה ועגומת מבע (הילדה מנואל אלקסלסי ורדי), שנועדה להפיח תוגה מסוימת בסיפור, אך נותרת זרה ליצירה.
ביקורות קולנוע נוספות:
דמותו של מיכאל אלוני בתפקיד עיתונאי "הארץ", שהוא גם סופר שמחפש השראה (דווקא במקום הנידח הזה) אינה אלא קריקטורה, ולא לגמרי ברור מדוע הגיבורה נתלית בו במטרה להגשים את החלום התל אביבי. אלא אם היא מעולם לא צפתה בסרטים שבהם מגיע אביר דה-לה-שמאטע כדי להצית את דמיונה של נערה תמימה במצוקה. יש גם מקום לתהות מדוע העורכים של אותו עיתונאי בכלל מפרסמים את הסיפור השטותי על בת הים שברור לכולם כי הוא מצוץ מהאצבע - לכולם, חוץ מאשר לעיתונאי המתוחכם.
במילים אחרות, כל הדינמיקה שמובילה להיסטריה סביב בת הים רחוקה מלשכנע. כך גם ה"היסטריה" עצמה, שמתמצית בכמה אנשים שנמצאים על החוף ומביטים נואשות לעבר הגלים. באופן צפוי, אותו קשיש שאימו סיפרה לו בילדותו על האישה-דג יוצא לבדו בסירה לחפש אחריה - כי זקנים עם תמימות של ילד הם ביטוי "פיוטי" נוסף. עלילת משנה העוסקת ברומן של ראש העיר העלוב (רמי הויברגר) עם אמה של הגיבורה - רומן המוגבל למגעים חפוזים ואומללים במחסן של בית הקפה - אינו זוכה לפיתוח נאות, ונדמה בעיקר כעוד נדבך של פאתטיות.
בסופו של דבר, נותר הסרט "אין בתולות בקריות" כעוד סיפור התבגרות רומנטי, שיכול היה להתרחש בכל עיירת חוף נשכחת בצרפת (הסרט הוא קופרודוקציה ישראלית-צרפתית). ג'וי ריגר, שמככבת במקביל גם ב"סיפור אחר", מזכירה דמויות דומות מהקולנוע הפרנקופוני - מתריסות, מורדות ומיניות - ונוכחותה לבדה מעניקה לסרט מידה של חיוניות ורגש, ששום בתולת ים, ממשית או סימבולית, לא מצליחה לספק לו.
