שוברת את המסך: ראינו את גל גדות בסרט חדש, כלומר שמענו
תפקיד הדיבוב של גל גדות ב"ראלף שובר את האינטרנט" מוכיח שהיא מותג נחשק בפני עצמו, שכל הפקה תשמח להתהדר בו. ואיך היא בסרט? נהדרת - המבטא התמתן, הביטחון העצמי נשאר והיא אפילו מפתיעה בקטע שירה
הפרצוף של גדות נעדר לחלוטין מ"ראלף שובר את האינטרנט", כמו גם בפוסטרים ובשאר החומרים הפרסומיים. הכריזמה והיופי שהפגינה בתפקיד וונדר וומן, אינם באים לידי ביטוי פה. הפעם היא תורמת לסרט את קולה - לצד שמה. הסיבה העיקרית לליהוקה הייתה ההילה הנוצצת שנוצרה סביב שמה, ולא המיומנויות שלה כשחקנית קול. היא הרי מעולם לא התנסתה בדיבוב לפני כן, למעט פרק של "הסימפסונים" בו גילמה את עצמה.
ואכן, השם גל גדות מוסיף הרבה באז ל"ראלף שובר את האינטרנט", בו מככבים גם ג'ון סי. ריילי ושרה סילברמן, שממשיכים את עבודתם הטובה מהסרט הראשון "ראלף ההורס" מ-2012. ריילי מגלם את ראלף ההורס, נבל ממשחק מחשב מיושן בעל זרועות עצומות ולב גדול אף יותר, וסילברמן מעניקה קול לוואנלופי, נהגת מרוצים שובבה. גדות מצטרפת אליהם בהופעת אורח לא ארוכה במיוחד, אבל משמעותית, בתור נהגת מרוצים מחוספסת במשחק רשת מתקדם.
שאנק מזכירה בהופעתה הנאה את דמותה של ג'יזל, אותה גילמה גדות בסרטי האקשן. אבל בכל הנוגע למעמדה, יכולותיה והביטחון העצמי שלה, דמותה היא דווקא המקבילה הנשית של דום טורטו - דמותו של וין דיזל. כמוהו, שאנק מנהיגה מוערכת, ובעיקר נהגת הרפתקנית ונטולת פחד. היא עומדת בראש כנופיה מגוונת וצבעונית של נהגים ונהגות, על הסקאלה שבין תמהונים למשעשעים, שעובדים יחדיו בתיאום מושלם כמו בוכנות במנוע של רולס רויס.
שאנק היא דמות נשית אקטיבית ובטוחה בעצמה, המשתלבת בסרט שמתכתב בחלקים הטובים ביותר שלו עם הקורפוס העצום של המותגים שבבעלות תאגיד הבידור דיסני - מהנסיכות הקלאסיות, לאלו המודרניות שנבראו בפיקסאר, דמויות ממלחמת הכוכבים של לוקאספילם, וגיבורי העל של מארוול (כולל מחווה קצרצרה לסטן לי, שהופכת למרגשת במיוחד כעת). במידה רבה זוהי התשובה לסרטי הלגו של האחים וורנר, בהם המתחרים נוהגים לכנס את כל המותגים שלהם ובהם גם וונדר וומן.
כמדבבת, גדות אינה יכולה להביא למסך את הנוכחות המרשימה שהפגינה בתור וונדר וומן. קולה הוא הכלי היחיד שבאמצעותו היא יכולה לנסוך אישיות בדמותה. מכיוון שרוב הסצנות בהשתתפותה הן סצנות מרדפים אינטנסיביות ולא דיאלוגים רגשניים, פוטנציאל הכישלון אפסי מלכתחילה. חדי האוזן יבחינו במבטא הישראלי שלה, אם כי ניכר שהוא התמתן מאז הופעותיה הקודמות, וכעת האנגלית כבר זורמת יותר בפיה. בניגוד לתפקידיה הקודמים, הפעם אין צורך לתרץ או להסביר. שאנק כמו גדות בטוחה בעצמה, ואין על מה להתנצל.
בסך הכול, גדות צולחת היטב את תפקידה כמדבבת. היא מפתיעה גם בקטע שירה סוחף, לצד סילברמן והאחרים. ניכר שגם כזמרת היא התפתחה רבות מאז הנאמבר שלה ב"תפוס ת'פסטיגל" ב-2008. הטקסטים בפיה אולי לא מסובכים, קולה לא פורט תמיד על מיתרי הרגש ואינה מפגינה יכולות ווקאליות מרשימות במיוחד - אך היא גם אינה נדרשת לכך. בסופו של דבר, גל גדות כאן כדי להיות עצמה: עם קולה השובב והמוכר מהופעותיה על המסכים, והמבטא הישראלי שהפך כבר למעין סמל מסחרי. בהוליווד של היום, גל גדות היא כוכבת-על נחשקת בכל הפקה: אם זה סרט אקשן שמבליט את נוכחותה הכריזמטית, או להיט אנימציה בו היא נותרת מאחורי המיקרופון - בעוד ששמה מרוח על הפוסטרים.
