"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד": הארי פוטר למבוגרים
הסרט השני בסדרת "חיות הפלא" הרבה יותר קודר ומורכב מקודמו, ולכן הוא גם יותר מוצלח. העיסוק בחיות הקסומות נדחק הצידה לטובת עלילה אפלה, במרכזה עלייתו של הקוסם הרע גרינדלוולד. זהו לא סרט לילדים, אלא תוצר המיועד למעריצים שגדלו על "הארי פוטר"
"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" (Fantastic Beasts: The Crimes of Grindelwald) הוא החלק השני בסדרה של חמישה סרטים שאמורה לעסוק בפרק אפל בהיסטוריה של עולם הקוסמים שיצרה ג'יי קיי רולינג. החלק הקודם, "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" (2016), עוד נסמך על המומנטום של סדרת סרטי "הארי פוטר", אך זכה לתגובה ביקורתית פחות נלהבת מזו שהייתה לפרקים האחרונים בסדרת הסרטים הראשונה. על החלק השני בסדרה השניה מוטלת חובת הוכחה של פתרון בעיות מהותיות שהיו ניכרות בחלק הראשון, כדי לתת תוקף לדרך הארוכה שעוד מחכה.
סדרת סרטי "חיות הפלא" מתמקדת בדמויות בוגרות ועוסקת באירועים שהתרחשו בשנות ה-20 של המאה ה-20, בהיסטוריה אלטרנטיבית באירופה. במרכזה עלייתו של קוסם מרושע, גזען ושונא אדם בשם גלרד גרינדלוולד (ג'וני דפ) - המציב הקבלה ברורה לעליית כוחו של היטלר. כל זה מקשה על בחינת הסדרה כ"סרטי ילדים", ואולי מכוון את הסדרה בעיקר עבור קוראי פוטר שכבר הגיעו לשנות ה-20 וה-30 של חייהם. מצד שני, כלל לא בטוח שהסדרה מציעה רעיונות בעלי ערך גם לבוגרים שאינם חובבים מושבעים של העולם אותו רולינג יצרה.
בהתאם לתוכנית של רולינג (תסריטאית ומפיקה), דיוויד ייטס (במאי הבית של רולינג) ואולפני האחים וורנר, נאלץ לחכות עד 2024, אז ייצא הסרט האחרון בסדרה, כדי לגלות כיצד יוסר האיום הגדול של גרינדלוולד על שלום העולם. הקוראים הבקיאים בכתביה של רולינג כבר יודעים את התשובה, וגם אלו שלא זוכרים בדיוק יכולים לנחש לאיזה כיוון הסדרה הולכת. אז איך בדיוק הופכים את זה למעניין?
"חיות הפלא" הראשון נפרד מהמסגרת המוכרת של סרטי הארי פוטר: לא היה בו מהלך של שנת לימוד בהוגוורטס והוא נמנע מלעסוק בתהליכי ההתבגרות של הדמויות הראשיות. בהתאם לכך התערער האיזון הנכון בין הומור והרפתקה לקדרות ומאבק הישרדותי.
ב"הפשעים" מגמה זו רק מתעצמת: הקדרות שולטת החל מסצנת הפתיחה שבה גרינדלוולד נמלט ממאסר ועד סוף הסרט - בו יש התקדמות ניכרת במימוש תוכניותיו, כולל טוויסט אפל שמזכיר את הסוף של "האימפריה מכה שנית". קשה לראות כיצד הדברים יהפכו לקלילים יותר בפרקים הבאים.
הדמויות שהוצגו בחלק הראשון של "חיות הפלא" היו פחות מוצלחות מאלו של סדרת הארי פוטר. הדמות הביישנית והאקסצנטרית (אך גם נחושה) של המאזואולוג (זאולוג של חיות קסם) בשם ניוט סלמנדרה (אדי רדמיין) נטולת הומור, סקס אפיל או, להבדיל, קמצוץ אפלה. הדבר נכון גם כלפי פורפנטינה "טינה" גולדשטיין (קתרין וולטרסטון), הילאית שמשתפת איתו פעולה ומפתחת כלפיו רגשות שנותרים ללא מימוש. ישנה גם מערכת היחסים הקומית אך הלא מספיק סבירה או מעניינת בין קוויני (אליסון סודול), אחותה היפה של טינה, והמוגול השמנמן ג'ייקוב קובלסקי (דן פוגלר). למרות שכל הדמויות חוזרות גם בסרט השני, למעט דמותו של סלמנדרה כל שלושת האחרות אינן מפותחות משמעותית.
לעוד ביקורות קולנוע:
ב"חיות הפלא" היו שני קווים עלילתיים שלא ממש התחברו. הראשון, קומי אך מוגבל, עסק בחיות פלא שמשתחררות בניו-יורק וצריכות להיכנס חזרה למזוודתו של סלמנדרה. השני, אפל ומעורפל, מניח את הבסיס לעלילת העל שתיפרס לאורך כל הסדרה.
בקו העלילתי השני יש נער זועם, בן לגזע הקוסמים, בשם קרדנס ברבונס (עזרא מילר) שרגשותיו מגולמים בישות מסוכנת במידה יוצאת דופן. בהמשך מתגלה כי גרינדלוולד אורב ליכולות המסוכנות ורוצה להשתמש בנער למטרותיו. לקראת סוף "חיות הפלא" מתגלה כי פרסיבל גרייבס (קולין פארל), ההילאי המנהל את מחלק הביטחון של "קונגרס הקסמים של ארצות הברית", הוא למעשה גרינדלוולד בתחפושת קסם. הוא נעצר ואז גם נחשף המראה המאיים והאמיתי שלו: ג'וני דפ כלבקן עם סוג של תספורת סמי-מוהוק ועיניים שאישוניהם בצבעים שונים. הקהל שלא מכיר את פרטי העלילה של "חיות הפלא", או שכח אותם בשנתיים שחלפו, עשוי לא להבין פרטים רבים בעלילת "הפשעים" ובהתאם לכך להשתעמם.
בנוסף, מופיע בסרט אלבוס דמבלדור בגרסתו הצעירה (ג'וד לאו), שמשמרת את הטון של סמכות, חוכמה וחן שיש לדמות החביבה להציע. ישנם מניעים המעכבים עימות ישיר בין דמבלדור לבין גדינדלוול. זה נובע מאילוצי השהייה נדרשים (עוד שלושה סרטים!), אך גם מאותו פרט מטלטל אותו חשפה רולינג לגבי זהותו המינית של דמבלדור. הפרט הזה אינו נאמר במילים מפורשות בסרט, אך הוא קיים ברמז מאוד עבה, ויותר מכך הוא היבט שהסדרה לא תוכל שלא להתמודד אתו באופן משמעותי יותר בפרקים הבאים.
חזרתו של דמבלדור מזמנת גם חזרה להוגוורטס, סצנות שבהן מתנהלים שיעורים, וזכרונות מעברן של הדמויות בתקופה שבה הן למדו שם. כל זה מרגיש הרבה יותר "הארי פוטר" ובוודאי יחמם את ליבם של הצופים שבארונם צעיפים מפוספסים. בנוסף יש ריסון של השימוש העודף והקצת אינפנטילי בחיות הפלא שהיה בסרט הראשון. הפעם נוכחותן מוגבלת ומוצלחת יותר בהיותה קשורה להתפתחות העלילה.
מבחינה טכנית הפרק השני משקף ערכי ההפקה התואמים השקעה בנכס מרכזי של אולפני וורנר. השחזור המרשים של ערים כמו לונדון ופריז בשלהי שנות ה-20 (הן בצד המוגולי והן בגרסה שבה נעים הקוסמים). כמו כן ראויה לציון סצנת השיא של הסרט שבה יש עימות בצורת מפגן של אורות כשף כחולים מול אורות כשף צהובים-כתומים. מבחינה ויזואלית זו מתכונת המוכרת לעייפה מאינספור בלוקבסטרים בעשרים השנים האחרונות, אך כאן היא מבוצעת היטב.
