"איך לקום מכסא": כשיוטיוב עולה על הבמה - והופך להצגה מתוחכמת
"איך לשיר בליפסינק?", "איך להתגונן ברחוב מאדם התוקף אותך?" או "איך שוטפים רצפה בצורה נכונה?" - "איך לקום מכסא'" של החיפאית הופכת את תופעת היוטיוברים שהפכו לכוכבים להצגה הומוריסטית ומקורית
בשנים האחרונות הפכו היוטיוברים לכוכבי-על ביקום המקביל שבו חיים צעירים רבים, היקום הווירטואלי. מי שאין לו ילדים בגיל העשרה אולי עוד לא נתקל בתופעה, אך מי שכן חי בסמיכות לבן או לבת בגיל המעבר הזה יזהה שהוא/היא הפכו לסוג של עב"מ, שעולמו הרוחני והאינפורמטיבי נשאב בעיקר מהרשת. אחת התופעות המעניינות בשדה הזה הוא סרטוני הלימוד העצמי וההדרכה הרבים הגודשים את היוטיוב. הכל אפשר ללמוד שם, והמורים הם לרוב חבר'ה רק מעט יותר מבוגרים מהצופים הצעירים הפוטנציאליים.
"איך לקום מכסא", ההצגה החדשה של החיפאית, קבוצת הצעירים של תיאטרון חיפה, מתמודדת עם התופעה החברתית הזו בצורה משעשעת מאוד, וגם מתוחכמת. ההצגה שבנתה הבמאית הצעירה רוני ברודצקי, אינה מציגה דמויות רגילות ועלילה סטנדרטית. היא עוקבת אחר סדרת יוטיוברים חסרי שמות, המציגים בפנינו כל מיני סרטוני הדרכה כמו, "איך לשיר בליפסינק?" "איך להתגונן ברחוב מאדם התוקף אותך?" או אפילו, "איך שוטפים רצפה בצורה נכונה?" הקטעים מוגשים במין פרודיה על הסגנון העולץ והמלאכותי של סרטוני היוטיוב, כולל הפניות לבקשת לייקים ושיתופים בסוף הסרטון.
אך מעבר לפרודיה המטורפת על החיים הווירטואליים, מציגה ברודצקי את היחסים האמיתיים המתקיימים בין הבודדים והזוגות המופיעים באותם סרטונים. דרך פיתוחים קטנים החושפים את "מאחורי הקלעים" של עשיית הסרטונים, הם נחשפים בבדידותם ובריקנותם. בנוסף נמצא על הבמה כבר מתחילת הערב בחור נוסף, שלא שייך לעולם הרשת. זהו בחור בודד היושב על כיסא, וחולם לעשות משהו בחייו, אך אינו מסוגל אפילו לקום מהכיסא. כך מציגה בפנינו ברודצקי את המחיר הנורא שמשלמים הצעירים המתמכרים לעולם הווירטואלי וטובעים בעודף האינפורמציה שהרשת מספקת להם, בזמן שהם עצמם הופכים פסיביים ואינפנטיליים.
את ההצגה הקצבית והקליפית מגישים תשעת השחקנים הצעירים בביצוע פיזי וגם קולי מדויק ואירוני. ג'רמי אלפסי, אדר בק, אורי גוב, אוריה יבלונסקי, ליאור לב, רון ריכטר, מאשה שמוליאן ושירה בליץ מצוינים כדמויות הקריקטוריות ההולכות ונסדקות של אנשי הרשת, ואילו יואל רוזנקיאר עובד היטב בתור הצופה הבודד הגלמוד, אפילו שדמותו הרבה פחות צבעונית מהשאר. התוצאה הסופית היא הצגה מצחיקה ומקורית, אבל גם כואבת, שבוודאי תדבר חזק לצופים הצעירים באולם, אך גם יכולה לפתוח את הראש לצופים היותר מבוגרים.
הביקורת פורסמה ב"ידיעות אחרונות", מוסף "7 לילות"
לפנייה לכתב/ת 
