מייקל דאגלס: "גאה להיות שייך לעם היהודי"
ההלכה אולי לא נתנה לו חותמת הכשר, אבל השחקן הוותיק מייקל דאגלס רואה בעצמו יהודי לכל דבר. ממש כמו דמותו בסדרה החדשה "שיטת קומינסקי", שבה הוא מגלם כוכב עבר שעובד כמורה למשחק וחווה את בגידת הגוף והתעשייה בצורה קלילה והומוריסטית. "עכשיו אני יכול לגלם מישהו שהוא באמת בגיל שלי וגם לשמוע מחמאות כמו: 'היי, הוא נראה מצוין לגילו'", הוא אומר בריאיון מיוחד ל-ynet
בגיל 74 מייקל דאגלס יכול לקחת נשימה ארוכה ולהירגע. הקריירה הארוכה שלו משופעת בדרמות ומותחנים מצליחים כמו "חיזור גורלי", "בדרך למטה", "אינסטינקט בסיסי" ו"טראפיק", ולאחרונה זכה להתנסות גם בשובר קופות כמו "אנט-מן". עם שני פרסי אוסקר מאחוריו (הראשון כמפיק של "קן הקוקייה" מ-1976, והשני כשחקן ראשי ב"וול סטריט" מ-1988) ותהילת עולם, השחקן הוותיק יכול להזדקן בכיף.
הכוונה ב"להזדקן בכיף" מבחינת דאגלס היא לא לפרוש, אבל כן להוריד הילוך ולהתמסר להפקות צנועות יותר למסך הקטן. כזו היא "שיטת קומינסקי" בהפקת חברת הסטרימינג נטפליקס, אשר עלתה לשידור בסוף השבוע האחרון, ובה מגלם דאגלס שחקן מזדקן שנדרש להתמודד עם האתגרים שמציבה בפניו הסביבה, ומתעקש לעשות זאת בדרכו שלו. "אפשר להגיד שזה משקף אותי. לא נשאר לי שום דבר להוכיח לאף אחד", הוא אומר בריאיון מיוחד ל-ynet.
"שיטת קומינסקי" שנוצרה על ידי התסריטאי הוותיק צ'אק לורי (האיש מאחורי "רוזאן", "שני גברים וחצי", "מייק ומולי" ו"המפץ הגדול"), מלווה את סנדי קומינסקי (דאגלס), כוכב קולנוע וטלוויזיה לשעבר שבערוב ימיו עובד כמורה למשחק. לצד האינטראקציות שלו עם התלמידים הצעירים בכיתה, אנחנו מלווים אותו בחייו הפרטיים כשהוא מתמודד עם בגידת הגוף, וכן עם בגידת תעשיית הבידור שפעם הייתה כל כך טובה אליו, ועתה מפנה לו גב. מי שנשאר נאמן לו הוא הסוכן שלו וחברו הקרוב, נורמן ניולנדר (בגילומו של אלן ארקין), שהתאלמן מאשתו האהובה. יחד השניים מתמודדים עם האתגרים הפיזיים והמנטליים של החיים בגיל המאוחר: בריאות, משפחה, אהבה, מין, תעסוקה ואי תעסוקה, כסף ועוד. אף שמדובר לכאורה בנושאים כואבים, אלו מוצגים בסדרה מנקודת מבט חיובית וקלילה, מתובלת בהמון הומור חינני, ולא פעם גם עוקצני.
אתה מרגיש שזה משקף את החיים האישיים והמקצועיים שלך?
"באופן אישי, הייתי אומר שזה משקף את המציאות שלי. אין לי שום דבר להוכיח לאף אחד, אני לא צריך להמשיך במרוץ, ואני יכול להתנסות במה שמעניין אותי. זה עונג בשבילי להתנסות שוב בסטרימינג. וחוץ מזה, לא יצא לי להשתתף ביותר מדי קומדיות. עכשיו אני יכול לגלם מישהו שהוא באמת בגיל שלי, ואני יכול להירגע וליהנות מזה, ואז גם לשמוע מחמאות כמו: 'היי, הוא נראה מצוין לגילו'. תמיד אתה שואף לגלם מגוון רחב של דמויות, וזו בהחלט אחת הסיבות שהחלטתי לעשות את זה. אפילו בסצנות שבהן אני מתפרק פיזית - רציתי להיות מסוגל להציג זאת באופן קומי ולהירגע".
ומה בכל זאת אימצת ממנו?
"אני תמיד מקשיב לעצות של אבי בכל הנוגע ללשמור על כושר וכדומה. כל הדברים הללו עושים את ההבדל, במיוחד כשאתה מגיע לגיל שבעים. אם אתה מתאמן ודואג לעצמך, אתה משייט בקלילות לעבר שנות השמונים של חייך, ואם אתה לא מקפיד זה יותר קשה. אני מניח שהייתה השראה. אבי עסק באותו מקצוע כמוני, ומבחינה פיזית אני ממשיך לעשות מה שאני אוהב לעשות. אני לא חושב על פרישה, אני פשוט אוהב לעשות את זה, ואני בר מזל שזה עדיין אפשרי".
בעוד ארבעים שנה, כשתצפה ברימייק של "שיטת קומינסקי", מי אתה מצפה שיגלם את הדמות שלך?
"אני יכול לחשוב על מועמדים, אבל למה בעצם? אני הצטלמתי ל'אנט-מן', אז למה לא פשוט לקחת אותי בגרפיקה ממוחשבת ולשלב אותי. כך אוכל בעצמי לשחק את עצמי שוב בעוד ארבעים שנה".
דאגלס וארקין מובילים את צוות השחקנים שעומד לרשות צ'אק לורי ב"שיטת קומינסקי", ואפשר לזהות מדי פעם הופעות אורח מלבבות של בני דורם, כמו אליוט גולד וקורבין ברנסן (בתפקיד עצמם) ודני דה ויטו (כאורולוג המטורלל של סנדי). מצד שני מופיעים בסדרה שחקנים צעירים (באופן יחסי) רבים כמו שרה בייקר, ליסה אדלסטין ואמילי אסמונט (אחותו של היילי ג'ואל אוסמונט מ"החוש השישי"). על פי דאגלס, הפער בין הדורות נובע בעיקר מההשפעה של הטכנולוגיה על צעירים בתחילת דרכם. "השחקנים של היום כולם נמצאים ברשתות החברתיות. הם מחוברים באופן תמידי לאוטוסטרדת המידע. הם לא צריכים שאף אחד ילמד אותם. הם כבר יודעים הכל. הם מבריקים. בניגוד לימים שהיה צריך לפתוח אנציקלופדיה כדי למצוא מידע, כיום הם פשוט פונים לסירי או אלכסה ומקבלים את מה שהם צריכים באופן מיידי".
אבל קיצור הדרך הזה עלול לפגוע בתהליך ההתמזגות של השחקן עם הדמות.
"העניין הוא שהם אינטראקציות עם כלים יותר מאשר עם בני אנוש. אפילו כשהם מתקשרים עם אדם אחר בפייס-טיים, הם עושים את זה דרך כלי. יצא לי להתבונן בבתי כשהיא עם הטלפון הנייד. יותר חשוב כיום לדעת איך למצב את עצמך ואיך אתה נראה. הם מתחילים להתוודע לכך כבר בגיל צעיר. הם מתייחסים לזה כמעט כמו מראה", הוא מוסיף בצער: "זה מאוד שונה מהדור שלנו. העולם הדיגיטלי אל מול העולם של הצלולויד והפילם, ההבדל בין לפתח תמונות בחדר חושך לעיבוד מיידי של מדיה דיגיטלית, אפשרויות העריכה. יש המון הבדלים, והכל כל כך מהיר כיום".
דאגלס, ארקין וגולד, ואפילו הגוי שביניהם, דני דה ויטו, מגלמים דמויות של יהודים. באחד הפרקים אף יש סצנה של לוויה בבית כנסת, שבה נורמן מתעמת עם הרב המקומי שמבקש לנהל את הטקס לפי המסורת ונענה בשלל עקיצות ובברכת: "תיהנה מהשרימפ". על אף שהנושא היהודי לא עולה בסדרה במובהק הוא משמש כמנוע קומי, כפי שדאגלס מציין: "לא ממש דיברנו על כך, אבל אני חושב שאפשר לחוש בקצב יהודי, וזה תורם מאוד לקומדיה. זה משהו שאנחנו מכירים מימים עברו אצל קומיקאים כמו מורט סול ולני ברוס למשל. אנחנו לא צוללים לזה, אבל די ברור מיהן הדמויות. זה הכל נובע מצ'אק לורי (במקור לוין). הוא כתב דמויות קומיות, ואלו דמויות ממוצא יהודי. זה די מתבהר בפרקים הראשונים. אנחנו לא צוללים לסוגיות שנוגעות ליהדות, ואף אחד מאיתנו לא יהודי דתי, אבל אני גאה להיות שייך לשבט. זה שבט עם הומור עצמי".
אף שמייקל דאגלס הוא תוצר של נישואי תערובת (אמו דיאנה דיל הייתה נוצרייה אנגליקנית), ואינו יהודי כשר על פי ההלכה, מבחינה ציבורית הוא הפך לשגריר של רצון טוב ופתיחות עבור עמנו. על אף שגם אשתו קתרין זיטה ג'ונס אינה נמנית עם העם היהודי, בנם המשותף דילן התעקש לעשות בר מצווה, והגיע ארצה יחד עם הוריו ב-2014 לצורך ביקור שורשים. שנה לאחר מכן דאגלס זכה בפרס בראשית שהוענק לו על תרומתו לקירוב לבבות במשפחות מעורבות. במהלך הביקור החוזר שלו בישראל לצורך קבלת הפרס (המכונה הנובל של העם היהודי) בטקס חגיגי בירושלים, התבטא השחקן באופן מרומז על כך שהוא ושכמותו אינם מתקבלים בסבר פנים יפות על ידי הממסד האורתודוכסי בארץ. אולם עתה, שלוש שנים לאחר מכן, הוא מרגיש חופשי יותר לדבר על הפער הבעייתי.
אל תוך הקלחת הזו, המערבבת את ישראל ויהדות התפוצות, יריבות דתית ופוליטיקה, נשאבה לאחרונה נטלי פורטמן. השחקנית הישראלית-אמריקנית הוכתרה ככלת פרס בראשית לשנת 2018, אך לאור הידרדרות במצב המדיני החליטה לבטל את הביקור שלה בארץ - צעד שגרר ביקורת רבה בישראל, ועורר תגובות נזעמות מצד שרי הממשלה. פורטמן מצידה הסבירה כי היא אינה מעוניינת להיות כלי בשירות הפוליטיקאים וראש הממשלה בנימין נתניהו שנוכח בטקס. מבחינת דאגלס, הבעיה העיקרית במקרה זה לא הייתה ההחלטה של פורטמן לבטל את ההגעה לטקס, אלא העיתוי.
"אני חושב שזה היה עיתוי בעייתי. היא המתינה יותר מדי זמן עד שהיא החליטה להודיע לאנשי קרן בראשית שהיא לא מגיעה. בוודאי היה גם לחץ בגלל הפעולות שביצעה ממשלת ישראל, וזה משהו שיהודי התפוצות מתמודדים איתו כל הזמן וזה קשה. אני חושב שלרוע המזל נטלי נקלעה למצב שבו היא קיבלה מסרים סותרים משני הצדדים, ובסופו של דבר היא קיבלה החלטה שהייתה מאוחרת מדי, מה שגרם לאכזבה. הפרס מוענק באופן חלקי על ידי הממשלה הישראלית והסוכנות היהודית, כך שבמקרים מסוימים הפוליטיקה חודרת גם לשם".
