יפתח קליין: "בקריית שמונה הבנתי שאני תל-אביבי פריבילגי"
הוא היה כוכב ענק אבל עזב הכל ועבר לפריפריה, שם הבין שאי אפשר לעשות אמנות בלי כסף, וכמה פוליטיקה יש בניהול תיאטרון. עכשיו הוא חוזר למסך עם תפקיד חדש בסדרה "כפולים", שבה הוא מגלם מנהל חשבונות שאשתו חיה חיים כפולים. "יש המון חלקים של הפאזל שהדמות שלי צריכה לפענח, ולאט-לאט זה קורה גם אצל הצופים"
"טירונות" הייתה אחת הסדרות המצליחות בישראל, ונחשבה למדוברת במיוחד. יפתח קליין, אז שחקן אלמוני בן 25, לא יכול היה ללכת ברחוב בלי שיזהו אותו בתור "גידי", בן לאב מכה ולאמא מוכה. אולם ההכרה והפרסום לא הובילו את קליין למקום שרצה. חמש שנים אחרי שידור הסדרה המצליחה הוא לא קיבל אף תפקיד בטלוויזיה ובקולנוע. "תאמין לי שאני לא יודע איך. אני יכול לספק לעצמי הסברים ולנסות להבין מה קרה. הייתי הולך לישון ואומר, 'זה אבוד, זה כבר לא יקרה'. אבל בבוקר אתה קם עם כוחות מחודשים", הוא מספר בריאיון ל-ynet.
מאז עברו כעשרים שנה, קליין כבר אב לשלושה, הספיק להתחתן, להיפרד ולחזור לאשתו שירי ארצי (כן, הבת של שלמה ארצי), שיחק בשלל הצגות תיאטרון, סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע. אבל עכשיו הוא חוזר לפריים-טיים, ויככב בעונה החדשה של "כפולים" (הערב, קשת). "זה אחד התפקידים הגדולים והמשמעותיים שלי מאז 'טירונות', זאת למעשה החזרה שלי למסך הקטן אחרי שנים שבהן לקחתי כמה צעדים אחורה".
מה זאת אומרת כמה צעדים אחורה?
"אני חושב שהגעתי לשחיקה ולפני כמה שנים היה לי ממש קשה להמשיך לשחק, זה היה אחרי כמה שנים מאוד אינטנסיביות שהייתי בתיאטרון הקאמרי, והיה רצף של סדרות שנמשך על פני כמה שנים. עשיתי "בלו נטלי", "אמא ואבא'ז" וכולי. זה היה רצף מאוד חיובי, אבל זה הביא אותי למקום שהרגשתי שאין לי כוחות, שאין לי מאיפה להביא את זה יותר. אז עזבתי את הקאמרי ונסעתי לארצות הברית, ללמד משחק באוניברסיטת פלורידה, וכשחזרתי התחלתי לביים. אחר כך נסעתי לדימונה ולקריית שמונה. שוטטתי למקומות אחרים במקצוע שמאוד עניינו אותי ופתחתי לעצמי ערוץ חדש של התייחסות לתוך הדבר הזה, אבל בשנתיים האחרונות המשחק שוב תופס מקום נכבד".
למה החלטת לעזוב? יש שחקנים שמוכנים לעשות הכל כדי להיות עסוקים כל כך.
"נכון, אבל החיים זה אף פעם לא תוכנית כבקשתך. התחלתי ללמד משחק בקריית שמונה כי רציתי לעשות משהו במקום שבו אני יכול לגוון את היכולות שלי, ובמקביל חשבתי שיש בזה אקט חיובי מבחינה חברתית. לפריפריה יש המון מה להגיד, ואני חושב שזה מקום שמשווע שיעזרו לו לצמוח. למדתי להבין מה זה להיות תל-אביבי פריבילגי, זה אומר שמה שמובן לי מאליו, נראה לאנשים במקומות אחרים כמעט בלתי מושג. למדתי להעריך את זה ולא לראות את זה כמובן מאליו".
אז למה עזבת אחרי תקופה כל כך קצרה?
"כי החיים הם לא תוכנית כבקשתך", הוא צוחק וממשיך: "זה לא הלך כמו שרציתי, אבל אני מרגיש בר מזל. הלכתי לקריית שמונה כי רציתי לעשות 'יהלום' בגליל, שכל מי שיבוא לגליל ירצה לבוא לתיאטרון. באתי מתפיסה תל-אביבית של דרך עבודה ובגליל יש משהו קצת שאנטי, קצת כבוי ושבע אכזבות. גם התקציבים היוו בעיה. באתי מאמנות וגיליתי פוליטיקה, כי צריך כסף. ובשביל כסף צריך פוליטיקה. פתאום קלטתי כמה אגו יש בניהול תיאטרון, וזה הפתיע אותי כי זה הרבה יותר מאשר אצלנו השחקנים".
אז הרומן עם הפריפריה הסתיים?
"אחרי שסיימתי שם, הדבר הראשון שעשיתי היה לפנות למשרד התרבות ולהגיד, 'יש לי רעיון בן-זונה לפרויקט שקשור בפריפריה בצפון ובדרום', ואמרו לי 'כן כן כן', והשנה נגמרה ועברה עוד שנה, ועדיין לא הרימו את הכפפה. זה לא הגיע אפילו לכדי פגישה".
בחזרה ל"כפולים". סדרת המתח של קשת שהצליחה בעונה הראשונה הופכת כעת לסיפור חדש, שבו קליין מגלם את שגיא קדמי, מנהל חשבונות שמנהל את ענייניו במשרד בבית כדי לטפל בשני ילדיהם בזמן שאשתו, ענת, מדריכה טיולים. במהלך העונה הוא מגלה שאשתו חיה חיים כפולים ונאלץ להתמודד עם הידיעה הדרמטית. "זאת הייתה חוויה מדהימה", נזכר קליין בצילומים של סדרת המתח. "צריך לדעת את התסריט בצורה מושלמת, כי המידע מתגלה לדמות רק במשך הסדרה, אז כל הזמן צריך לחשוב אם בנקודה הזאת שמצטלמת הדמות אמורה לדעת מה מתרחש. יש המון חלקים של הפאזל שהדמות שלי צריכה לפענח, ולאט-לאט זה קורה גם אצל הצופים.
"ייאמר לזכות ההפקה שהם ניסו ככל שביכולתם למקד את הצילומים כדי שלא נקפוץ בין זמנים ולא נסתבך. מבחינת חוויית צילומים זאת הייתה סדרה מאוד מפתיעה, כי היא הייתה הרבה יותר פיזית ממה שדמיינתי. עד עכשיו אני סוחב פציעות מהצילומים, וזה היה לפני יותר משנה. עבדנו עם במאי גאון ומטורף (עודד רסקין, ר.ב), שזה חלק מהתפיסה שלו של אקשן, ולכן הדמויות - לפחות שלי - מצאו את עצמן במרדפים אינסופיים. עשיתי הכל על הגוף שלי, אני לא קופץ שם ממטוסים אבל הדמות נגררת לתוך סיטואציות".
אחד הילדים שלך בסדרה הוא הבן של חבר שלך, אוהד קנולר. איך היה לעבוד איתו?
"חלק נכבד מהסדרה אני איתו ועם שחקנית צעירה שקוראים לה רומי אבירם, ותאמין לי, שני הצוציקים האלה שמשחקים את הילדים שלי הם כאלה מקצוענים, שאני מכיר הרבה שחקנים שיכולים ללמוד מהם. הדור הצעיר שמגיע לסט מגיע מוכן, מרוכז, והם מקסימים. היה תענוג לשחק איתם, ממש נהיינו משפחה קטנה".
קליין כבר בן 46, ובשנתיים האחרונות עבר טלטלה לא רק בחייו המקצועיים אלא גם בחייו האישיים כשנפרד מאשתו ואם ילדיו, שירי ארצי. במהלך המשבר הזוגי הוא כתב את ההצגה "ערב שקופיות" (צוותא תל אביב), שעוסקת במשבר זוגיות ובגבר שישן בסלון ומנהל מערכת יחסים כפולה עם אשתו - זאת שבהווה וזאת כשהם רק הכירו.
זה לא קצת חשוף לכתוב על המשבר עם אשתך?
"זהו, אנחנו לא פרודים, חזרנו. הסיפור מאוד רומנטי וסוער גם במציאות וגם על הבמה. מה שבעיקר בולט בחוויה הזאת של ההצגה זה שהקהל שצופה בה לא רואה אותי במובן המציצני, אלא רואה את עצמו בצורה מאוד בהירה".
את ההצגה כתבת בשיא המשבר, ועכשיו הוא מאחוריכם. זה משפיע על המשחק שלך, כלומר קשה לך יותר להיכנס לדמות?
"היום אני קצת במקום אחר ממה שהייתי כשכתבתי את ההצגה, אז לפעמים קצת קשה לי להזדהות עם הדמות של עצמי שהיא דמות של גבר שמסרב להתבגר. מאוד התבגרתי בשנתיים האחרונות. פרפורי המרד האחרונים היו בין גיל 40 ל-45. בכלל, אני חושב שכל הדור שלי זה גברים ילדים כאלה, שכועסים כשמכריחים אותם להתבגר ולקחת אחריות. הייתי צריך להגיע לגיל 45 בשביל להשלים עם האחריות ההורית שנפלה בחלקי בצורה מלאה".
