מייקל בי ג'ורדן: "יש לי אחריות לתת ביטוי לאנשים חסרי קול"
הוא נחשב לסמל המהפכה התרבותית השחורה בארצות הברית, אבל לפעמים מייקל בי ג'ורדן ("הפנתר השחור") היה רוצה להיות רק שחקן. בריאיון משותף לרגל "קריד 2" עם טסה תומפסון, השניים מדברים על הכוח שלהם כשחקנים שחורים בהוליווד ומקווים ליום שבו סוגיות גזעיות יהיו מאחוריהם
בעקבות הופעותיו ב"הסמויה", ב"ארבעת המופלאים", וכמובן שאחרי ההצלחה האדירה של "הפנתר השחור", ג'ורדן נחשב לאחד הכוכבים הגדולים של הקולנוע האמריקני. במקביל הוא גם נתפס כסמל של המהפכה התרבותית שעוברת על ארצות הברית. שיתוף הפעולה בינו לבין ריאן קוגלר החל בסרט "תחנת פרוטווייל" (2013), דרמת ביכורים עוכרת שלווה. לכן היה זה אך טבעי שקוגלר ילהק אותו לצד סטאלון גם בסרטו השני, "קריד" (2015), ומאוחר יותר גם לתפקיד הנמסיס ב"הפנתר השחור" שיצא השנה.
ב"קריד 2" ג'ורדן מרגיש בטוח יותר לייצג את המקום ממנו הוא בא, ולכוון היטב לאן הוא הולך, גם בלי קוגלר (סטיבן קייפל החליף אותו כבמאי הפעם, קוגלר נשאר כמפיק בפועל). "מבחינה אישית אני מרגיש יותר בטוח בעצמי וחש בנוח לדבר על נושאים שחשובים לי בלי להתנצל עליהם ובלי לחשוב על המחיר שאני עלול לשלם על המילים שלי", אומר ג'ורדן בריאיון ל-ynet שמתקיים בפילדלפיה.
אתה מרגיש לפעמים שאתה רוצה רק להיות שחקן, וזהו?
"יש ימים שאתה מרגיש שהכול נהיה מאוד כבד, שהכול נופל על הכתפיים שלך ושיש לך המון אחריות. זה טבעי להרגיש שאתה רק רוצה ללכת לפינה ולהיעלם, ולהגיד לעצמך שכל מה שאתה רוצה זה לשחק וזהו. אבל בתמונה הגדולה, בגלל המעמד שלנו והבמה שניתנת לנו כשחקנים, יש לנו אחריות לתת ביטוי לאנשים חסרי קול. אנחנו יכולים להציף נושאים על במה רחבה יותר כדי שהם יהפכו לחלק מהשיח ואולי יניעו שינוי כלשהו".
מי שחוברת לג'ורדן בשני סרטי "קריד" ועומדת בקדמת המהפכה השחורה שעוברת על הוליווד, היא טסה תומפסון. השחקנית בת ה-34 נחשבת לאחת הכוכבות הלוהטות כרגע בקולנוע האמריקני. היא פילסה את דרכה לצמרת דרך דרמות חברתיות וקומדיות העוסקות בעיקר בקהילה האפרו-אמריקנית, ובשנים האחרונות פרצה ב"סלמה", "ת'ור: ראגנרוק", "סליחה על ההפרעה" ו"הכחדה". בקרוב היא גם תככב בסרט ההמשך של "גברים בשחור". אבל גם היום היא חייבת הרבה לדמות שעיצב עבורה קוגלר בסרט הראשון: ביאנקה טיילור, מוזיקאית כבדת שמיעה שהופכת לבת זוגו של הגיבור.
כמו ג'ורדן, גם תומפסון מכירה בכוח שיש לה להניע שינוי, אך מודה בכנות כי היא מייחלת לזמנים שבהם סוגיות של מגדר וגזע יהיו משניות ושהיא לא תצטרך להיות נערת הפוסטר של המאבק: "לפעמים כל מה שאני רוצה הוא שהנושאים הללו, שהם חלק ממני, כבר לא יהיו בעלי ערך חדשותי. הייתי מעדיפה שהסוגיות הללו יהפכו לסתמיות, לא משהו שאנחנו צריכים לדבר עליו. בכל הנוגע לי באופן אישי כאישה שחורה, וזה עלול להישמע מוזר - אבל כשמדובר בשיוויון וביחס הוגן, אני שואפת להיות בינונית. מגיעה לי הזכות לא להיות יוצאת דופן. אני לא רוצה להתבלט ביחס לאחרים, אלא רק לפעול לשינוי החוקים כדי שזה יהיה חלק מהחיים הנורמליים שלנו".
אבל החיים הרגילים שלך בוודאי השתנו לא מעט בעקבות ההצלחה.
"לאחרונה יותר ויותר חשוב לי להגן על הפרטיות שלי. מצד שני אני מרגישה שמבחינה פוליטית וגלובלית זכויות אדם הם משהו שאנחנו כאזרחים צריכים לשמור עליו - לא רק הזכויות שלנו, אלא גם של אלה שמסביבנו".
אחרי שעלה לגדולה כחניכו של רוקי בלבואה המזדקן בסרט הראשון, ב"קריד 2" אדוניס קריד מנסה לבסס את מעמדו בצמרת ענף האגרוף. העתיד של קריד הצעיר נראה מלהיב, עד שהד מהעבר, בדמותו של איבן דראגו - המתאגרף הרוסי שב"רוקי 4" הרג את אביו בזירה, חוזר. דראגו (דולף לונדגרן שגילם אותו גם ב-1985), איבד את תהילתו וגם את אישתו מאז ההפסד לבלבואה בקרב במוסקבה. עכשיו הוא חוזר לעניינים עם בנו ויקטור עצום הממדים (המתאגרף הרומני פלוריאן מונטאנו), ובחסות אמרגן אמריקני השניים מציבים אתגר בפני אלוף העולם הטרי. הרצון לנקום והשאיפה לתהילה דוחפים את אדוניס קריד לזירה בניגוד לדעתו של מאמנו רוקי, והוא משלם על כך מחיר.
תומפסון מודה כי ההתפתחויות העלילתיות שנגעו לכניסתה להיריון לא מצאו חן בעיניה ולו רק מן הסיבה שהיא חששה כי הדמות של ביאנקה תהפוך מאישה יוצרת ועצמאית לאימא צעירה הספונה בביתה. "לא היה לי פשוט עם ההיריון. אחד מהרעיונות שעלו הוא שבעקבות הלידה היא תפסיק לעשות מוזיקה ואני התנגדתי לכך. אמרתי למייק שאני לא מוכנה לשבת בבית יחפה ולהכין סנדוויצ'ים, למרות שזה בעצם מה שאני עושה בסרט", היא מתלוצצת.
"אני שמחה שההיסוסים האישיים שלי הם משהו שביאנקה יכולה לאמץ, כי זה יותר כנה. אני נולדתי כתוצאה מהיריון לא מתוכנן. הרבה אנשים מגיעים לעולם באופן מפתיע, ולכן היה לי חשוב לגלם את זה באופן אמין. כשזוג צעיר עומד להפוך להורים תמיד עולה השאלה 'האם אנחנו מוכנים?' במיוחד כשמדובר באהבה של דור המילניאלז", היא אומרת ומזכירה שב"רוקי 2", המתח בין רוקי לאשתו בנוגע לחזרתו לזירה נפתר רק לאחר שהיא מאבדת הכרה. "הכול השתנה מאז הסרטים הראשונים של 'רוקי'. התבדחתי עם סליי כששאלתי אותו: 'עילפת את אדריאן כי לא ידעת מה לעשות איתה?'. זה מה שקרה לנשים בסרטים הללו. אבל ביאנקה היא דמות משמעותית שפועלת כדי להעמיק את קריד, שמחתי לעשות את זה כל עוד אני לא מוצגת כבת לוויה".
תומפסון מספרת כי על אף שהיריון וילדים כלל לא עומדים על סדר היום שלה כרגע, הסצנות הרלוונטיות היו בגדר סימולציה מהנה לחיים העתידיים האפשריים שלה. "היה לנו כיף כי היריון זה לא חלק מהחיים שלנו. אנחנו עדיין ילדים, הילדים של עצמנו, אז בשבילנו הרגעים הללו - הצעת הנישואין, גילוי ההיריון - היו בגדר עיבוד של החוויות האישיות שלנו. זה עזר לשנינו להעמיד פנים ולהתמודד עם הפחדים שלנו", היא אומרת.
ג'ורדן מסכים: "אתה לא יכול שלא לדמיין את עצמך בתרחישים הללו, וזה עזר לנו להמחיש אותם ולגרום להם להרגיש אמיתיים. כל שנשאר לך הוא לדמיין איך זה באמת ירגיש".
הקרב בין בלבואה לדראגו כפי שהוצג ב"רוקי 4" ב-1985 היה אומנם בדיוני, אולם רבים ראו בו ביטוי לרוח התקופה המתוחה בין ארצות הברית וברית המועצות בעיצומה של המלחמה הקרה. היריבות בין ארצות הברית של אובמה וטראמפ לבין רוסיה של פוטין חוזרת לכותרות, אולם ג'ורדן מבהיר כי חידוש העימות בין דראגו ובנו לרוקי ואדוניס ב"קריד 2" לא באמת מתכתב עם המצב הפוליטי הנוכחי. "בכל מה שנוגע לרוסיה - זה לא משהו שדנו בו איתי", הוא מספר, "התסריט לסרט נכתב הרבה לפני העיסוק של התקשורת בכל הנוגע לעניינים הפוליטיים של רוסיה וההתערבות שלה בבחירות. זה אחד מאותם דברים שבראייה לאחור אפשר לחבר את כל הנקודות שנרצה, אבל במהלך הצילומים זה לא באמת עמד על הפרק".
