דולף לונדגרן: "יש קשר בין כוכבי אקשן לישראל. שניהם נאלצים להילחם"
כוכב האקשן משנות ה-80 דולף לונדגרן חוזר ב"קריד 2" לתפקידו האיקוני כאיבן דראגו, רק שהפעם נוסף לו נופך דרמטי. "לשם שינוי אני מלוהק כשחקן, לא כמישהו שכל תפקידו להרביץ", הוא אומר בריאיון ל-ynet, מתחרט על הבחירות שעשה בקריירה ("רציתי לפגוש נשים יפות") ונזכר בפעם ההיא שלימד קארטה בקיבוץ בישראל
לא פשוטים הם חייו של כוכב האקשן המזדקן, כך גילה לאורך השנים דולף לונדגרן. אחרי יותר משלושה עשורים שבהם רץ, קפץ, הרביץ והפציץ בעשרות להיטי פעולה למסך הגדול והקטן, השחקן השבדי מצא את עצמו מלוהק לתפקידים שנועדו בעיקר ללגלג על המורשת שהוא, צ'אק נוריס, ארנולד שוורצנגר, ז'אן קלוד ואן דאם ואחרים הותירו אחריהם.
כך למשל בסדרת הסרטים "בלתי נשכחים", אליה לוהק גם סילבסטר סטאלון (הוא גם ביים את הסרט הראשון בסדרה), שהייתה פארודיה על הגברים הקשוחים מהאייטיז לא פחות מאשר נוסטלגיית אקשן מהנה בעידן הנוכחי. אי לכך אפשר להבין את החשד שעלה ללונדגרן בן ה-61 כשהוזמן על ידי סטאלון לחזור לדמותו של המתאגרף הרוסי איבן דראגו, 33 שנה אחרי הופעתו ב"רוקי 4". להפתעתו הוא גילה כי הפעם מצופה ממנו להפגין את כישוריו הדרמטיים. אנחנו לא ידענו שיש לו כאלה, אבל בריאיון ל-ynet הוא מספר שכל מה שהוא היה צריך זו הזדמנות, וזו הגיעה רק עכשיו בסרט "קריד 2".
"זה היה מרגש עבורי להגיע לעבודה. לא הייתי צריך להכין את עצמי, וכל מה שהייתי צריך זה לקחת נשימה ארוכה. פתאום הבנתי שזה תפקיד דרמטי מהסוג שתמיד רציתי לעשות. זה מוזר שהייתי צריך את איבן דראגו כדי לקבל את ההזדמנות להתנסות בזה וזה הרגיש כמו סגירת מעגל", אומר לונדגרן, "מאז ומתמיד יכולתי לעשות דרמה אבל מעולם לא הייתה לי הזדמנות להוכיח את הכישרון שלי, כי תמיד התרוצצתי בסרטים עם מכונת ירייה והרגתי אנשים מסביב".
עוד בערוץ הקולנוע:
- רובין הוד החדש: "אני רוצה להיות מכוער מדי פעם"
- מייקל בי ג'ורדן: "יש לי אחריות לתת ביטוי לאנשים חסרי קול"
- עזרא מילר: "ג'יי קיי רולינג מעמתת אנשים עם עצמם"
ואכן, לונדגרן נודע בעיקר בזכות סרטי אקשן בהם כיכב, ביניהם "שליטי היקום" (לצד פרנק לאנג'לה), "המעניש" (לצד לואי גוסט ג'וניור), "חייל אוניברסלי" (לצד ואן דאם), "ג'וני נמוניק" (לצד קיאנו ריבס) ו"הסיור האחרון" (לצד זאב רווח). הדמויות שלו נשכחו ברובן, אולם מי שהיה בסביבה בשנות ה-80 בוודאי זוכר את דראגו מ"רוקי 4". המתאגרף הרוסי קר המזג ייצג את ברית המועצות במאבק על תואר אלוף העולם ואחרי שהרג בזירה את אפולו קריד, התייצב למפגש גומלין מול רוקי בלבואה (סטאלון) במוסקבה, בו הוכנע בנוק-אאוט אחרי קרב הירואי. "זה סוג של קאמבק מבחינתי ולשם שינוי אני מלוהק כשחקן, לא כמישהו שכל תפקידו הוא להרביץ. לא שאכפת לי לעשות את זה, אבל בינתיים אני מזדקן, אז צריך להתרגל לזה", אומר לונדגרן.
ב"רוקי 4" שיצא ב-1985 רשם לונדגרן את ההופעה הקולנועית הגדולה הראשונה שלו, וגילם את דראגו כמכונת מלחמה משומנת ומשודרגת. ב"קריד 2" הוא מציג גרסה רכה ומורכבת יותר של הדמות. בסרטו של הבמאי סטיבן קייפל, דראגו המזדקן איבד את כל מה שהיה לו בעבר – תהילה, מעמד וגם את אשתו. כל מה שנותר לו הוא בנו ויקטור עצום הממדים (בגילומו של המתאגרף הרומני פלוריאן מונטיאנו) שמתגלה בזירה כלוחם עוצמתי ובלתי מתפשר. בתיווך אמרגן אמריקני חלקלק מתארגן לו קרב מסקרן: בפינה אחת ויקטור דראגו ואביו שהוא גם מאמנו, ובפינה השנייה אלוף העולם אדוניס קריד (בגילומו של מייקל בי ג'ורדן), ולצדו רוקי בלבואה כמאמן ואב רוחני (בגילומו של סטאלון).
אם ב"רוקי 4" המאבק בין המתאגרפים ניזון מהיריבות בין האמריקנים לסובייטים, הפעם הסיפור צולל למרחבים האישיים: קריד מחפש נקמה על מות אביו ושואף להוכיח את עצמו, בעוד שדראגו הצעיר מחפש גאולה לו ולאביו. וכך, דרמת האגרוף נעה בין אלימות פיזית בזירה, להתמודדות נפשית במשקל כבד בתוך המשפחה.
"זה באמת הרגיש כמו רגע משמעותי במלחמה הקרה", נזכר לונדגרן, "בתקופה ההיא זה היה ענק. הייתי בשנות העשרים לחיי, וכשהתייצבתי למסיבות עיתונאים, אנשים היו שואלים אותי מה דעתי על גורבצ'וב ומירוץ החימוש, ואני הייתי עונה: 'אני לא יודע, אני בכלל משבדיה. אין לי מושג'. עכשיו הסרט יוצא בנקודת זמן בה יש לנו את פוטין ואת טראמפ, אבל בסרט שלנו רוסיה היא לא כזאת משמעותית. בסוף זה רק עניין אישי". עם זאת, למרות שהוא בכלל משבדיה, לונדגרן לוהק שוב ושוב לגלם דמויות של רוסים. המאבטח ונץ ב"רצח בעיניים" מסדרת ג'יימס בונד (1985), הקצין ניקולאי רצ'נקו ב"עקרב אדום" (1988), ניקולאי צ'רנקו ב"המומחה הרוסי" (2005) ועוד.
כשברקע מתיחות בין מזרח ומערב, מאחורי הקלעים של "רוקי 4" התחולל לו סיפור אהבה סוחף בין סטאלון לבריג'יט נילסן, שגילמה דווקא את אשתו התמירה והקרירה של דראגו. הכוכב האמריקני והדוגמנית הדנית נישאו ב-1985 והתגרשו כשנתיים לאחר מכן בטונים צורמים. ב"קריד 2" נילסן חוזרת גם היא להופעת אורח קצרצרה, ומהדהדת את דמותה של לודמילה הנבזית שעל פי העלילה נטשה את בעלה בעקבות התבוסה לרוקי, והותירה אותו לבד לגדל את בנם התינוק ויקטור.
פעילות גופנית תמיד משכה את לונדגרן - כילד סקרן בחוג לאמנויות לחימה בעיר קטנה בשבדיה, כנער נחוש שמרים משקולות בחדר הכושר, וכגבר צעיר בן 23 שהוכתר כאלוף אירופה בקראטה בתחילת שנות השמונים. כמו צ'אק נוריס, ארנולד שוורצנגר, ז'אן קלוד ואן דאם וכוכבי אקשן אחרים, הוא לקח את המיומנויות הפיזיות מהזירה הספורטיבית לזו הבידורית. במקרה שלו היא עברה המרה מפתיעה כמאבטח בחסות הזמרת והשחקנית גרייס ג'ונס, אותה ליווה תחילה כשומר ראש חסון, ואחר כך כמאהב. ג'ונס אף תרמה לבכורה הקולנועית שלו ב"רצח בעיניים". מאז, הפך השרירן השבדי, הבלונדיני ותכול העיניים לפלייבוי ולאיש חיי לילה בניו יורק ובלוס אנג'לס. ב-1994 הוא התמסד כשנישא למעצבת השבדית אנט קוויברג. השניים הביאו לעולם שתי בנות, אבל התא המשפחתי התפרק ב-2011, בצל אירוע טראומתי שהתרחש שנתיים לפני כן. שלושה שודדים רעולי פנים פרצו לביתו של לונדגרן וכפתו את אשתו, אולם כשגילו מי בעל הנכס, נסו על נפשם. "הפושעים נמלטו ברגע שהם גילו שהבית אליו פרצו שייך למישהו שהם לא היו רוצים להיאבק איתו", אמר בזמנו אחד מהמעורבים בחקירת המקרה.
כמו לונדגרן הנישא לגובה של 1.95 מטרים, גם מונטיאנו בן ה-28 שמגלם את בנו הוא לא אדם שכדאי להתמודד מול בזירה, בסמטה אפלה או בבית שלו. אבל המתאגרף הרומני המכונה "Big Nasty" נטול כל ניסיון קולנועי, והאתגר הגדול שעמד בפני לונדגרן היה לטפח כימיה עם הגבר הצעיר, זו נעשתה בעיקר דרך אימונים משותפים. "במהלך העבודה במכון כושר אתה יכול ללמוד הרבה על תכונות האופי של בן האדם שלצידך - אם הוא מוותר בקלות, עד כמה הוא קשוח, אם הוא מנסה להוכיח משהו או אם הוא שחצן", אומר לונדגרן, שמספר כי בפגישה הראשונה של השניים קצת נבהל מהממדים של מונטיאנו. "שהיתי בסביבתם של ספורטאים לאורך רוב חיי וזיהיתי שהוא בחור טוב. הוא קשוח, הוא לא מוותר, אבל הוא גם מלא כבוד לאחרים. כך פיתחנו אמון ומהרגע הזה יכולנו להתחיל לעבוד על הסרט. נראה לי שפלוריאן הסתכל עליי קצת כמו שוויקטור מסתכל על איבן דראגו ומימשנו את זה מול המצלמה. מהצד שלי, אני מלא הערכה ליכולות הפיזיות שלו, וזה גם השתלב בדרך שבה איבן רואה את בנו. בניגוד לעלילה, לא הייתה בינינו אנרגיה שלילית".
אחרי יותר משלושים שנה במקצוע, מה היית מייעץ למונטיאנו לקראת המשך הקריירה שלו?
"דברים קורים מסיבה כזו או אחרת. כוח הרצון שלך לבדו לא מספיק כדי להשפיע על מהלך החיים. לא הייתי חוזר אחורה ומשנה את הקריירה שלי, למרות שהיו הרבה סרטים שלא רציתי לעשות. חלקם היו נהדרים, חלקם פחות, אבל זה מה שזה. העצה הכי טובה שאני יכול לתת לפלוריאן זה להשתדל לעבוד עם במאים טובים. אני בר מזל שזכיתי לעבוד עם במאים כמו סטיבן קייפל ולאחרונה גם עם ג'יימס וואן ב'אקווה-מן'. זה הופך את העבודה שלנו להרבה יותר קלה. הרבה במאים בסרטי אקשן מעבירים את האחריות אליך ודואגים רק לזיקוקים מסביב, אבל אתה לא זוכה בתפקידים בסרטים כמו 'גלדיאטור' או 'בלתי נסלח' עם במאים כאלה".
יש משהו שאתה בכל זאת מתחרט עליו?
"שיחקתי בהמון סרטים שהדמויות בהם היו למעשה זהות לחלוטין, ובחרתי בכיוון הזה מסיבות שונות. הייתי צעיר, ונמשכתי לחיים הטובים ורציתי לפגוש נשים יפות. הייתי לוקח תסריט ומעיין בו לרגע והייתי אומר לעצמי 'זה נראה טוב', וזה הספיק. אלו היו שנות השמונים, זמנים אחרים והיה לי כיף. אני חושב שהאייטיז היו הרבה יותר סלחניים, היום אתה לא מקבל יותר מהזדמנות אחת או שתיים, ולכן צריך לבחור נכון".
