"הייתי ילד חולה סרטן, יגאל בשן הציל את חיי"
בגיל ארבע וחצי ערן רחמני התמודד עם הסרטן, כשיגאל בשן - אז בשיא הצלחת "הופה היי" - נכנס לחייו, והחליט ללוותו בתקופת הטיפולים הקשה. "אם ערן לא יכול ללכת להופעה - ההופעה תבוא אליו לבית החולים", נזכר אביו בהחלטה המרגשת של בשן, ובמחוות שרוממו את רוחו של בנו. ערן, שהחלים ושמר על קשר עם בשן: "אנציח את מורשתו. לנצח יהיה הציפור הקטנה בלב שלי"
יגאל בשן היה אדם עסוק באותם ימים. "הופה היי" הייתה הלהקה המצליחה ביותר בקרב ילדי ישראל, ומשכה אחריה קהל נלהב של מעריצים ומעריצות צעירים מכל רחבי הארץ. כמו הוריהם בשנות השבעים, גם הם רצו בקרבתו. באחת ההופעות ניגש אליו צדוק רחמני, אב לילד בן ארבע וחצי שחלה בלימפומה. "סיפרתי לו את הסיפור, והוא מיד ביקש את מספר הטלפון שלי", נזכר רחמני, "הוא אמר לי, 'ביום שישי אני בא אליכם הביתה לארוחת ערב, ואם הילד יהיה בבית חולים, אני בא לשם', וככה היה".
מאז אותה ארוחת ערב, בשן הפך לבן בית אצל הרחמנים. הוא חיבב את הילד, ערן, מהרגע הראשון, והחליט שילווה אותו בימים הקשים של מחלתו. לפעמים אפילו הגיע איתו לטיפולים בבית החולים. "העניין הוא שאני לא זוכר את המחלה" מספר היום ערן, "אני זוכר רק את הרגעים עם יגאל. הוא גרם לי לראות רק את הטוב. כשהייתי צריך לעשות זריקות הוא היה מגיע לבית החולים או מתקשר אליי, ומספר לי שכשהוא היה ילד הוא גם קיבל זריקות, ואלה דברים שחיזקו אותי".
הקשר הבלתי שגרתי הפך להדדי בהדרגה, כשהזמר המפורסם הזמין את המשפחה אל תוך חייו. "יגאל הכיר לנו את המשפחה שלו, הזמין אותנו לארוחות ערב", נזכר צדוק האב, ומוסיף בהשתאות: "אני עד היום לא מצליח להבין מה גרם לזמר בשיא הצלחתו לקחת ילד אחד מיני רבים ולטפל בו בצורה כזאת". לדבריו, "יגאל אמר: 'משהו בעיניים של הילד הזה הקסימו אותי, ולא ישנתי כל הלילה. הרגשתי כאילו אמא שלי מנחה אותי ואומרת לי תאמץ את הילד הזה'".
נפרדים מיגאל בשן:
- "רעדתי כששמעתי, לא רצינו להעיק עליו". חברים נפרדים מיגאל בשן
- הפועל ת"א נפרדת מיגאל בשן
- יפה הבלורית והתואר: יגאל בשן בתמונות משירותו בלהקה צבאית
כשהיחסים בין השניים נעשו קרובים במיוחד, בשן נהג להקדיש לערן חלקים מההופעות של הופה היי על הבמה. "הוא היה לוקח אותי להופעות, והפך אותי לחלק מההרכב", ערן מספר. צדוק מרחיב: "היו רגעים בהופעה שבחלק מהשירים היו צריכים להכניס שם של ילד - תמיד זה היה ערן". לפיו, "הייתה הופעה אחת שאני לא אשכח. לקחנו את ערן להופעה והמדדים החלו לעלות לו, אז הוזעקנו מהר לבית החולים, ויגאל אמר שאם ערן לא יכול ללכת להופעה - ההופעה תבוא אליו. ובאמת זה קרה - כל חברי הלהקה הגיעו לבית החולים רמב''ם במיוחד עבור ערן. כל הילדים קפצו עליהם מאושר".
הילד בהחלט העריך את הקרבה והחום שהעתיר עליו הזמר המפורסם. "כשהשיער נושר לילדים מהטיפול, הם הופכים להיות עצובים ומרגישים שאין טעם לחיים. יגאל, בזכות הטיפול המסור שלו הפך את ערן לאדם שמח", מספר צדוק. לפיו, החיוך שנפרש על פני בנו הגיע יחד עם שיפור דרמטי במצבו הבריאותי: "אני לא אשכח את השיחה עם מנהלת המחלקה האונקולוגית שאמרה - 'לפי מדדי הדם של ערן, יגאל עשה פלאים'. בזכותו, במקום שערן יהיה ילד דחוי ודחוק בגן בגלל הקרחת והמחלה, כולם רצו להיות חברים שלו. היו קוראים לו 'ערן בשן'. אפשר להגיד שהוא הציל אותו".
גם ערן עצמו, כיום בן 28, מאמין שלא ניתן להפריז בתרומתו של בשן להחלמתו: "הוא הציל לי את החיים ואני מודה לו על כך כל יום. בזכותו עברתי את הסרטן. הרופאים אמרו שבזכות יגאל בשן אני חי".
שנים אחרי שבנם החלים מהסרטן, במשפחת רחמני עוד זכרו את החסד הגדול שבשן עשה עימם, ושמרו לו מקום של כבוד. כשלערן מלאו שלוש עשרה, הם ניצלו את ההזדמנות המרגשת, והזמינו אותו לחגיגות בר המצווה. במסגרת הטקס, בשן ניגש להדליק נר, ולמרות כל מה שעשה למען המשפחה, התעקש שדווקא הוא זה שצריך להודות לערן ולהוריו: "אני רק רוצה להודות לערן שהכניס לי יותר פרופורציות לחיים, שעשה אותי אדם חזק", אמר בפשטות.
הענווה הזו, שאפיינה את בשן, מוכרת היטב לרחמני משיחותיו איתו לאורך השנים: "הוא היה צנוע וטען שזה לא בזכותו", הוא אומר על הקשר שלהם. אחר כך הוא מוסיף שוב: "אני חייב לו את החיים שלי. הוא לא נפנף בזה אף פעם".
עם השנים, הקשר בין המשפחות דעך. "הקפדתי לשלוח לו ברכות יום הולדת בכל שנה", מספר רחמני, שעבד בעבר כמפיק במערכת ynet. "ניסיתי כמה פעמים לשאול מה שלומו ולהיפגש איתו אבל העדפתי לא ללחוץ ולתת לו את הפינה שלו. לפני חצי שנה דיברנו ושאלתי לשלומו".
אתמול ערן הוכה בתדהמה עם היוודע דבר מותו של ידידו הוותיק: "קיבלתי את הבשורה כשהייתי ברחוב. הייתי בהלם. אני עדיין לא מעכל את זה. אחרי המוות, בת דודה שלו, שגם היא כמו משפחה, ביקשה לשאול מה שלומי. היא ביקשה שאשמור על עצמי ואזכור כמה אהבנו אחד את השני". צדוק התוודע לחדשות לגמרי במקרה, כשהיה בדרכים: "ראיתי מישהו מנגן בפסנתר", הוא מספר, "ניגשתי לבחור ושאלתי אותו 'למה אתה מנגן רק את יגאל בשן?' הוא אמר לי שהוא נפטר. הייתי בשוק. אני ואשתי בהלם. השמיים נפלו".
ערן מקווה כי סיפורו האישי יעזור לאנשים להכיר צד נוסף באישיותו של הזמר האהוב, שכבש דורות אחר דורות של מאזינים. "אני מבטיח לשמר את מורשתו ולהנציח כל דבר שקשור אליו", הוא אומר. "אני ובני משפחתי שולחים כוחות ואהבה רבה למשפחה. הבן אדם הזה הוא חלק גדול מאוד בחיי, והוא תמיד יהיה הציפור הקטנה בלב שלי".
