ביקורת סרט: "ספיידרמן: ממד העכביש" - עוקף את הנוקמים בסיבוב
כל חובב קומיקס גיבורי על יודע שסרטי הקולנוע שנוצרים על פי אותו קומיקס, טובים ככל שיהיו - הם רק הד חיוור למקור. אבל "ממד העכביש" מאתגר את התפיסה הזאת בהתכתבות אינטליגנטית, משעשעת ועכשווית עם המדיום הכתוב. בנוסף, הבימוי המבריק והאנימציה המסוגננת הופכים אותו למתוחכם ופורץ דרך בתחומו
מי היה מאמין שבשנה של "הנוקמים: מלחמת האינסוף", סרט גיבורי-העל המרשים ביותר - יגיע דווקא מאולפני סוני. כן, אותו אולפן שמחזיק מאז 1999 בזכויות הקולנועיות לגיבור-על אחד בלבד – ספיידרמן – וגם אותו הוא לא ניהל היטב. לאחר הדשדוש של סרטי ספיידרמן בכיכובו של אנדרו גארפילד, הרימו באולפני סוני ידיים וויתרו על הניסיון לבצע אתחול "לייב אקשן" שלישי לדמות. כזכור, הגילום הנוכחי של הדמות המבוצע על ידי תום הולנד בסרטים של אולפני מארוול.
חרף ויתור זה, אי אפשר להאשים את מנהלי סוני בחוסר רצון לחלוב את הנכס שנמצא ברשותם. הוויתור (הזמני, מן הסתם) על פיתוח הדמות מותיר בידי האולפן את הזכויות לדמויות משנה הנקשרות לזו של ספיידרמן/פיטר פרקר. אלו יכולות להיות דמויות משנה אנושיות "רגילות", דמויות השייכות למקבץ העשיר של נבלי-על שהופיעו בקומיקס של ספיידרמן ("ונום" שהצליח השנה המחיש פוטנציאל זה), או גיבורי וגיבורות-על שהם נגזרות של ספיידרמן ("החתולה השחורה", ספיידרוומן וכו'). עוד שני היבטים של הדמות רלוונטיים במיוחד לנכס אותו סוני מנהלת: אפשרות העיבוד של הדמות לאנימציה, והשליטה על הגרסאות האחרות של הדמות עצמה.
אנימציית גיבורי-על, ובמיוחד זו של ספיידרמן, היא לא דבר חדש. רק לדמותו של ספיידרמן היו בחצי המאה האחרונה תשע סדרות אנימציה טלוויזיוניות (כולל סדרה אנימה). פיצ'רים של אנימציית גיבורי-על טרם נעשו במיוחד עבור הקולנוע, ולאור השפע האדיר שקיים עבור המסך הקטן בהחלט לגיטימי לתהות – האם יש לכך הצדקה? חובת ההוכחה מוטלת על "ספיידרמן: ממד העכביש" (Spider-Man: Into the Spider-Verse). והתשובה הניצחת לתהייה זו ניתנת בסרט מתוחכם ופורץ דרך בתוכן ובסגנון.
שמו הלועזי של "ממד העכביש" הוא "לתוך יקום העכביש". כלומר, הצבה אסטרטגית (שתהייה תקפה גם לסרטי האנימציה הבאים) של מרחב המפגיש דמויות מהיקומים השונים שבהם מתקיימות גרסאות אלטרנטיביות של ספיידרמן ושל הדמויות הסובבות אותו. היקום המרכזי של גיבורי-העל של מארוול מכונה "ארץ 616", והוא זה שבו התקיימה ההיסטוריה ה"קאנונית" של כל דמות. אך גם ביקום זה, ובוודאי שביקומים המקבילים, יש עוד עשרות וריאציות הנבדלות בלבוש, בגיל, במין, ביכולות-העל, במידת האנושיות (חייתי, זומבי, מכאני וכו') ועוד. כמה מהווריאציות הללו, כולל כמה מהמוזרות ביותר, נפגשות ב"ממד העכביש" ומביאות איתן הצלבה מלהיבה של סגנונות אנימציה שונים הפועלים זה מול זה.
מרכיב חשוב נוסף המבדיל את "ממד העכביש" מסרטי גיבורי-העל ואפילו מסדרות האנימציה הוא היותו נובע מתוך ההווה של הקומיקס. דמות הספיידרמן המרכזית המוצגת בו היא וריאציה עכשווית שהופיעה ב-2011 ומתקיימת ביקום המקביל הקרוי "ארץ 1610". מאחורי המסכה של ספיידרמן נמצא כעת נער ממוצא אפרו-לטינו-אמריקאי שנקרא מיילס מוראלס (שאמיק מור). בתחילת "ממד העכביש" מוראלס נעקץ, מקבל כוחות, ומתחיל ללמוד איך ומתי להשתמש בהם. כל זה נקשר לאירוע מותו של ה"ספיידרמן/פיטר פרקר" (כריס פיין) הפועל ביקום שלו.
ביקורות קולנוע נוספות:
מותו של "פיטר פארקר" מתרחש כאשר הוא מנסה למנוע את ניסיונו של בוס הפשע ה"קינגפין" (ליב שרייבר) ליצור חיבור מסוכן בין יקומים מקבילים. המזימה נבלמת, לפחות לפרק זמן, אבל התוצאה היא חדירת דמויות ספיידרמן מיקומים מקבילים לעולמו של מוראלס.
הקונפליקטים המוכרים היטב של התגבשות ספיידרמן מופיעים גם בחייו של מוראלס. אביו ג'פרסון (בריאן טיירי הנרי) הוא אב אוהב, אבל קצת חונק. הדוד ארון (מהרשלה עלי), אחיו של האב, הוא דמות המציגה מודל חלופי ומשוחרר יותר של חיים בוגרים. אבל עוד צפויה כאן דרמה משפחתית לא קטנה.
מערכת יחסים נוספת היא עם גרסה מבוגרת דפרסיבית וקצת שמנמנה של פיטר בי. פארקר (ג'ייק ג'ונסון) המגיעה לעולם של מוראלס. הוא ישמש כמנטור לא רציני במיוחד לספיידרמן החדש במהלך תקופת ההרצה, ובה בעת מוראלס עצמו יעורר בו השראה לחזור להיות גיבור-העל שהוא יכול להיות. מערכות היחסים השונות משלימות זו את זו מבחינה רגשית, והן מוצגת ומשוחקות באופן שהוא יותר מהולם עבור סרטים מסוג זה.
דמות נוספת שמגיעה מיקום מקביל היא גרסת הספיידרמן לדמותה של גוון סטייסי "ספיידר-גוון" (היילי סטיינפלד). סטייסי היא אהובתו הראשונה של פיטר פרקר ב"ארץ 616", וב"ארץ 65" היא זו שמקבלת את כוחות העל של ספיידרמן, וכעת מאזנת את הדמויות בנוכחות נשית. שלושת הגילומים האחרים נדירים וקיצוניים יותר בסגנון שלהם. מוטב שהם ישמרו כהפתעה משעשעת לצפייה בסרט, אך די בכך שאומר שהם מציבים את הסרט בעמדה של הכרה רפלקסיבית בעצם המלאכותיות של היקומים בהם פועלות הגרסאות השונות של "ספיידרמן".
כל הכוונות הטובות לא היו מועילות אם "ממד העכביש" לא היה מפגין אנימציה מהירה, מבריקה, מסוגננת ועכשווית. משחק משעשע במעברים ושילובים בין סגנונות אנימציה, והתכתבות אינטליגנטית עם צורות ההבעה של מדיום הקומיקס.
יש עובדה הידועה היטב לכל מי שקורא קומיקס גיבורי-על, ופחות מובנת לאלו המכירים רק את סרטי הלייב אקשן: קומיקס גיבורי-העל משוגע. באמת ולגמרי משוגע. בתסבוכת האינסופית של אלפי דמויות שעלילותיהן נכתבו במשך עשרות שנים, באירועים האפוקליפטיים בקנה מידה קוסמי הנפרשים על פני סדרות מיוחדות של עשרות חוברות, בתפניות של תכונות, זהויות ויחסים המגמדות את הטלנובלות המתוסבכות ביותר. בשינוי שהדמויות עוברות כאשר יוצרים חדשים כותבים ומציירים אותן, בהבדלים בין גרסאות שונות של אותן דמויות הפועלות ביקומים מקבילים. קצב היצור המהיר והעלות היחסית נמוכה מאפשרים כל זאת. הפקות ענק של סרטי קולנוע שלוקח שנים להרים ומאות מיליונים לבצע - לא יכולות להיות אלא הד חיוור למה שהקומיקס מאפשר.
אבל ב"ממד העכביש" יש העזה המביישת את השטאנצים השחוקים של חלק ניכר מסרטי גיבורי-העל שלפתע נדמים כאיטיים ומיושנים, וכזו המציבה רף חדש לסרטי אנימציה של גיבורי-על. הכוח המניע מאחורי הסרט הוא הצמד פיל לורד וכריסטופר מילר, שיצרו גם את "סרט לגו" (2014). עוד חיבור הטרוגני וגדוש של דמויות מעולם פיקטיבי עם עיסוק רפלקסיבי בתנאי היסוד לקיומו של עולם זה. כאן התוצאה משוכללת ומוצלחת בכמה דרגות. שניהם משמשים כאן כמפיקים כשלורד הוא גם תסריטאי שותף (עם תסריטאי הקומדיות רודני רות'מן). על בימוי האנימציה הראוי לכל שבח מופקדים שלושה – רות'מן, האנימטור פיטר רמזי ("שומר האגדות" מ-2012), ובוב פרסיצטי ששימש כראש מחלקת סיפור בסרטי אנימציה כמו "החתול של שרק" (2011) ו"הנסיך הקטן" (2015). לאור הגודש והמורכבות של התוצאה הסופית גדוד היוצרים הזה היה הכרחי, אך התוצאה מבהירה כי הושג איחוד יצא דופן בין הכישורים שכל אחד הביא להפקה. האם "ממד העכביש" הולך רחוק מדי לטעמו של הקהל הרחב? אין ספק שאנשי מארוול ו-די.סי יבחנו את תגובות הקהל בעניין רב.
לפנייה לכתב/ת 
