עיתונאי "ידיעות אחרונות" נח קליגר הלך לעולמו
העיתונאי הוותיק, ששרד את מחנה ההשמדה אושוויץ ושתי צעדות מוות, נפטר בגיל 92. "הוא היה עיתונאי בנשמה שלו", אמרה בתו. טורו האחרון פורסם רק לפני יומיים ובו כתב: "שורד שואה, שחלם לעלות לארץ ישראל ולכתוב בעיתון בשפה העברית. זכיתי". "הוא אבוקת נצח שלא ניתן לה לעולם לכבות", ספד לו העיתונאי שלמה נקדימון
נח קליגר, מבכירי עיתונאי "ידיעות אחרונות", הלך לעולמו היום (ה') בגיל 92, אחרי שסבל מאי ספיקת לב בשנתיים האחרונות. לפני כמה שבועות הוא אושפז בבית החולים איכילוב בתל אביב. הוא הותיר אחריו אישה, ז'קלין, ושתי בנות מנישואיה הראשונים. את הבת הצעירה, איריס ליפשיץ-קליגר, אף אימץ לבת, ולכן היא וילדיה נושאים את שמו.
ארונו יוצב בבית "ידיעות אחרונות" בראשון לציון, ביום א' בין השעות 11:00 ל-13:00. ההלוויה תתקיים ב-14:30 בבית העלמין בקדימה.
ליפשיץ-קליגר, עיתונאית "ידיעות אחרונות", קיבלה את הבשורה בעת ששהתה ברומא על מנת להשיג לו תרופה מצילת חיים. "אני כבר אתן אותה למישהו אחר", אמרה אחרי מותו של אביה. "הוא האבא המאמץ שלי מגיל ארבע. הוא היה עיתונאי בנשמה שלו, זה היה ה-DNA שלו. גם בימים האחרונים, כשהתבקש לכתוב כתבה לחגיגות ה-79 ל'ידיעות אחרונות', הוא התרגש. כשלא יכול היה להחזיק את העט, שלא לדבר על להקליד במקלדת, הוא עדיין לא ויתר וביקש ממני לכתוב עבורו. הוא היה מאוד גאה כשהעורך ביקש ממנו לכתוב את הידיעה. 'ידיעות אחרונות' הייתה המשפחה השנייה שלו במשך 61 שנים".
רק לפני יומיים פורסם הטור האחרון שלו בעיתון. "את רוב חיי, 61 שנים ליתר דיוק, ביליתי במערכת העיתון. שורד שואה, שחלם לעלות לארץ ישראל ולכתוב בעיתון בשפה העברית. זכיתי", כתב.
לפני כשנתיים הוזמן לנאום בעצרת העצרת הכללית של האו"ם בטקס הרשמי לציון יום השואה הבינלאומי, כמי ששרד את התופת באושוויץ והפך לסמל ישראלי לזיכרון השואה והנצחת הקורבנות. "קודם כל, הרשו לי, במדים הלבנים יושב הנכד שלי. הוא משרת בחיל הים הישראלי", אמר אז בעברית בפתיחת דבריו. "זו הפעם הראשונה שיושב באו"ם חייל ישראלי. יש כמוהו אלפים ורבים שבזכותם המדינה שלנו תהיה קיימת לנצח". והמשיך באנגלית, כשסיפר בפני העצרת הכללית של האו"ם על הרגעים הקשים שחווה על בשרו כניצול שואה: "כשאני מספר את הסיפור אנשים לא מאמינים לי. הפרק הזה לא נגמר. אני בשנות ה-90 לחיי ואני עובד ב'ידיעות אחרונות'. נולדתי כעיתונאי ואמות כעיתונאי.
"הדבר היחידי שיכולתי לעשות באושוויץ זה לא לחלום חלומות בידיעה שלעולם לא אוכל להגשים אותם", המשיך בנאומו. "כשהייתי באושוויץ היו לי שלושה חלומות. הראשון היה, כמובן, לשרוד את הגיהנום הזה עלי אדמות, ואני הייתי משוכנע שאני לא יכול לעשות את זה כי אף יהודי לא הובא למחנה זה כדי לשרוד, רק למעטים. השני היה כי אני צריך לשרוד, אני אעשה את זה. המשימה שלי היא לספר לאנשים רבים ככל האפשר מה שהנאצים עשו ליהודים. במשך 60 שנים אני כבר מדבר בארץ ובכל רחבי העולם, אני לא מקבל שום כסף בתמורה. דיברתי כנראה אלפי פעמים, מסידני למלטה מהונג-קונג לדנמרק. והחלום השלישי שלי היה לעזור ליהודים להשיב את אדמתם שממנה גורשו לתוך גלות.
"החלום הזה שלי מומש בישראל, המולדת היהודית ההיסטורית שלנו, ששוחזרה. אני מאוד גאה שיש לי הזכות להיות בזכות המולדת שלנו מראשיתה. אני יכול לומר בגאווה היום שהשגתי את כל חלומותיי".
קליגר נולד בשנת 1925 בשם נורברט קליגר בעיר שטרסבורג שבצרפת, וגדל והתחנך בלוקסמבורג ובלגיה. תחת הכיבוש הגרמני בבלגיה, היה פעיל במחתרת הבלגית ובתא מחתרתי של תנועות הנוער הציוניות, והעביר ילדים דרך צרפת לשווייץ. הוא נעצר ב-1942 על ידי הגסטפו, נשלח למחנה מעבר, וב-1943 הגיע לאושוויץ. הוא שרד שתי צעדות מוות ולאחר שיחרור המחנה בו שהה והפגישה עם הוריו, החליט לעלות לישראל. הוא עלה ארצה על אוניית המעפילים "אקסודוס", פעל כחלק מצוות הספינה והיה ממפקדי הקרב בלב ים נגד חיילי הקומנדו הימי של הבריטים.
הוא הצטרף למערכת "ידיעות אחרונות" בשנת 1957 ושימש עורך מוסף הספורט, עורך חדשות חוץ בדסק החדשות וכתב. קליגר נחשב למומחה לתולדות השואה ומלחמת העולם השנייה, פירסם אלפי כתבות בנושא וסיקר את משפטי אייכמן ודמיאניוק בישראל, כמו גם את משפט פושעי אושוויץ בפרנקפורט ופושעי מיידנק וטרבלינקה בדיסלדורף. לאורך השנים עמד בראש עשרות משלחות של ישראלים למחנות ההשמדה באירופה, והרצה מסביב לעולם על נושאים הקשורים לשואה.
קליגר קיבל פרסים רבים, בהם פרס על מפעל חיים מטעם ארגון בני ברית ופרס על מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים ב-2011. כמו כן, הוענק לו עיטור לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת אביר, העיטור הגבוה ביותר הניתן על ידי צרפת. בשנת 2015 קיבל מאוניברסיטת חיפה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד.
מלבד זאת, קליגר פעל רבות בתחום הספורט - הוא כיהן כיושב ראש מחלקת הכדורסל של מכבי תל אביב, ושימש כיושב ראש האגודה ומחלקת הכדורסל של מכבי רמת גן. במשך כ-20 שנה שימש כיו“ר ועדת התקשורת של פיב"א, ההתאחדות העולמית לכדורסל, וכן כנשיא איגוד עיתונאי הכדורסל בהתאחדות העולמית של עיתונאי הספורט. ב-2015 נבחר להיכל התהילה של פיב"א, ובכך נהיה הישראלי הראשון שזכה לכך.
העיתונאי שלמה נקדימון, שעבד לצדו ב"ידיעות אחרונות", ספד לקליגר: "הוא היה אדם חרוץ מאוד, אחד מהסמלים של 'ידיעות אחרונות'. בעיניי הוא היה אפילו יד ושם במובן של הנצחת השואה. הוא אבוקת נצח שלא ניתן לה לעולם לכבות. הוא היה האיש שהנציח את השואה במובן האמיתי של המילה כי הוא ניצול שואה שדיבר מיד, להבדיל מאחרים - הוא תמיד דיבר וכתב עליה. הוא הנציח את השואה בלי הרף. היה לו זיכרון מעולה, כעיתונאי הוא היה חרוץ בתחומים שעסק בהם, אבל הוא תמיד ידע להביא עוד סיפור, עוד נושא, כדי להוכיח שהשואה זה לא דבר שאפשר להיפרד ממנו. זה חי וקיים כל השנים".
