כואב לפרגן? אייל גולן - זמר גדול, אדם קטן
להשיק זוגיות חדשה ונוצצת ביום שהגרושה מתחתנת, להחמיא להישגים של עומר אדם אבל על הדרך לעקוץ – אייל גולן אולי רוצה להיות הזמר הלאומי אבל לא מצליח לשכנע את עצמו שהוא יכול. וחבל, כי מי שמאמין לא מפחד לפרגן. דעה
כמה שעות אחר כך, כשאילנית כבר אישה נשואה (בשנית), גולן מגיב לגרינברג בחשבון האינסטגרם שלה עם אימוג'י שלא מעורר שום ספקות (לב, למקרה שתהיתם). יותר אישור רשמי לזוגיות מזה - אין. מה שגרם לי לעצור לרגע ולחשוב: רבאק, זה הכרחי? אתה פאקינג אייל גולן. מלך ההשמעות, מלך המצעדים. זמר לאומי, יש שיאמרו אפילו. לא יכול לפרגן לאם ילדיך אפילו לערב אחד? חייב להידחף? אי אפשר סתם להסתפק באיזה "מזל טוב" לקוני?
"חג שמח ושנה טובה לקהל ששומע אותי ומלווה אותי בהופעות לאורך הקריירה שלי", כתב לעוקביו באינסטגרם. "לאחר שמונה שנים ברציפות כזמר השנה וכזמר העשור, אני רוצה לומר תודה ענקית מכל הלב. לאחל הצלחה ומזל טוב לעומר אדם, לזכייה שמגיעה לו ללא ספק. השנה זו שנה ראשונה שלא הוצאתי אלבום בגלל שהחלטתי לעשות פרויקט לזכרו של זוהר ארגוב, מבטיח להמשיך לעשות וליצור כדי שתוכלו ליהנות ממוזיקה חדשה וטובה".
המסר שמרים את ראשו מתוך המילים ברור: עומר אדם זמר השנה? נו טוב, זה רק בגלל שפיניתי לו מקום. עכשיו, נניח שזה באמת המצב - וזה ממש לא מובן מאליו שכך הדברים - קשה כל כך לפרגן בלב שלם? קשה לשלוח כמה מילים חמות למי שעבר לא מעט קשיים בתחילת דרכו? למה לגרום למישהו אחר להרגיש את מה שאתה מרגיש כבר שנים - התחושה הזו שאתה אולי למעלה, אבל אנשים רוצים רק להפיל אותך?
הרי לפני שעומר אדם הפך לכובש האצטדיונים, גולן דווקא טיפח אותו בשמחה גדולה. הוא אירח אותו ב"אייל גולן קורא לך" לדואט, והשניים הוציאו יחד את השיר "מזל". אבל מאז, גולן מקפיד שלא לבצע אותו בהופעותיו. מקורביו הסבירו בעבר כי יש לו מגוון רחב של שירים - וחלק גדול מהם לא מבוצעים בהופעה. צירוף מקרים מצמרר מספר 3, ואחרון לטור זה.
ציניות בצד, לא קל להיות אייל גולן. כל צעד מתועד, לטוב ולרע. כל כוכב חדש מוכתר מראש כ"מלך הים תיכוני החדש", על חשבונו. והקריירה אמנם פורחת, שנה אחרי שנה, עשור אחרי עשור - אבל כל פרס, כל הפקה, כל אירוע פומבי הופכים לסערה תקשורתית בגלל פרשת הקטינות, שאולי מתה מבחינת המשטרה אבל עדיין חיה ובועטת מבחינת חלקים גדולים מהציבור.
גולן מוכן לעשות הכול בשביל להישאר רלוונטי. הוא מוציא שירי מועדונים שמתכתבים עם רוח התקופה, מתנהל נכון מבחינה תקשורתית ושיווקית, ממשיך להופיע ולרגש ושומר על הסטטוס שלו בז'אנר הים-תיכוני, שכבר מזמן הפך פשוט ל"ישראלי".
אבל דבר אחד הוא לא מבין, וזה מה שהופך אותו מזמר גדול - לאדם קטן. קשה להגיד שאני ממתנגדיו של אייל גולן, מבחינתי הוא סמל. סמל של המוזיקה המזרחית, סמל לשינוי בתפיסה שלה בחברה. אבל משהו שם בפנים לא נותן לו מנוח. הרצון הזה להיות בכותרות, ורק במובן החיובי, הרצון להוביל בכוח, להיות שם בקדמת הבמה גם כשזה לא באמת הכרחי - זה המסלול שיוביל אותו למקום שממנו הוא חושש יותר מכל: להיות לא רלוונטי, מאוס. אתה זמר גדול - ועם המעמד באה גם דרישה לאחריות, להתנהגות מכובדת. תפרגן לעולם - לך תדע, אולי הוא יחזיר לך.
