"סצנות סקס בשחור-לבן חזקות יותר"
כוכבי "אהבה בימים קרים", סרטו החדש של פאבל פאבליקובסקי ("אידה"), מדברים על העבודה עם הבמאי האינטנסיבי והמוערך ("היינו תשושים ועייפים, והוא עדיין דרש דיוק") ועל פולין של ימינו: "יש אנשים שטוענים שהמצב במדינה זהה לתקופה הקומוניסטית"
פתאום, בחודש אוגוסט האחרון, מצא עצמו שחקן פולני מנוסה ומוערך בשם תומאש קוט בלב שערורייה תקשורתית בינלאומית: הבמאי דני בויל התפטר ופרש מבימוי הסרט ה-25 בסדרת ג'יימס בונד, שבועות אחדים לפני תחילת הצילומים, בשל "חילוקי דעות יצירתיים" עם דניאל קרייג כוכב הסדרה ועם המפיקים. לפי השמועות לקוט היה חלק מאותן חילוקי דעות.
ראשית, הסתבר שבויל התנגד לרצון המפיקים לחסל את בונד בסוף הסרט, ולכן פרש. סיבה נוספת לפרישה - ויכוח שפרץ בין בויל לבין קרייג, מי שמגלם את 007 בסרטים האחרונים, ולו יש זכות להתערב בסוגיות ליהוק ותסריט, האם ללהק או לא ללהק את קוט לתפקיד הנבל הראשי של הסרט - ברנש רוסי אכזרי ומסוכן. קרייג התנגד לבחירה של בויל בקוט, וגם לאופיו של הנבל קוט שהיה המום מהשערורייה אליה נקלע, פרסם הצהרה רשמית בנושא, באמצעות הסוכנות שלו. "בתגובה לפרסומים בתקשורת, אנחנו רוצים לציין שאין לנו שום ידע על מה היה הגורם להבדלים היצירתיים האלה. נכון, תומאש קוט התבקש על ידי הבמאי להכין כמה סצנות, שבהן הוא הציג את הנבלים האחרונים של בונד והוא עשה זאת בשמחה רבה. לא קיבלנו שום הצהרה רשמית מהמפיקים או מהבמאי, כך שאנחנו לא יכולים למסור הצהרה המבוססת אך ורק על פרסומים בתקשורת".
אחרי שרואים את הביצועים של קוט ב"אהבה בימים קרים", אחד הסרטים הנפלאים, החזקים והמרגשים של עונת הפרסים הנוכחית, אפשר להבין אולי למה קרייג התנגד - קרייג חשש כנראה שהשחקן המעולה, הכריזמטי, ויש שיגידו סקסי, יאפיל עליו ויגנוב את ההצגה.
כשפגשתי את קוט בפסטיבל קאן האחרון, זה היה שלושה חודשים לפני פרוץ אותו סקנדל, והוא אף הסתיר את עובדת היותו במגעים מתקדמים לקבלת תפקיד הרשע הזדוני.
קוט היה צריך אז להתמודד ריגושים מסוג אחר ("לפני יומיים התרשמתי לראשונה מהשטיח האדום") ובעיקר עם טרדות מסוג אחר - למשל הצורך לדון במצב הפוליטי כיום בפולין או מה עמדתו ל"חוק השואה", האוסר לייחס לעם הפולני אחריות לפשעי השואה. "קשה לי לענות על השאלה הזאת על חוק השואה", אמר קוט, כשהקשיתי עליו בנושא. "בבקשה בוא נתמקד בסרט שהוא פרי עבודה קשה. אני באמת לא רוצה שהשיחה תסטה לנושאים פוליטיים. ברור שהנושא חשוב, אבל לפעמים אני פשוט לא מבין את השיח הזה. וזה נורמלי - בכל מדינה, אתה לפעמים לא מבין את הכיוון של הממשלה".
"אהבה בימים קרים" שנקרא במקור "מלחמה קרה", מתרחש אומנם באירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה עד ראשית שנות ה-60, אבל אין ספק שהוא אומר משהו גם על תקופתנו. "אני יודע שיש פולנים שטוענים שהמצב היום בפולין זהה למה שקרה בתקופה הקומוניסטית, אבל לדעתי זה לא כך", סבור קוט בן ה-41.
"אם אתה לא אוהב את הממשלה הנוכחית, אתה יכול להגיד את זה בריאיון או בטלוויזיה - וזו פשוט הדעה שלך. לא תלך לכלא בגלל זה. אבל בתקופה הקומוניסטית, אם אמרת משהו לא כשורה, וכתבת אותו, תמיד היית צריך להתחבא. אפילו אנשים שכתבו פתקים סודיים, נלקחו כמה ימים אחר כך למעצר. ואם ערקת למערב, לא יכולת לחזור יותר, כי זו הייתה התאבדות".
"אהבה בימים קרים" של הבמאי פאבל פאבליקובסקי ("אידה", זוכה האוסקר לסרט הזר), שכבר עוטר בפרס הבימוי בקאן ובחמישה פרסי האקדמיה האירופאית לקולנוע, עוסק בקשר רומנטי סוער ודרמטי המתפתח בין ויקטור, מוזיקאי-מנצח (קוט) פולני לבין זולה, זמרת צעירה ויפהפייה (ג'ואנה קוליג), בעלת עבר מפוקפק, אותה הכיר באחד הכפריים.
המוזיקאי עורך אודישינים לתושבי הכפרים ברחבי פולין ומגבש הרכב מוזיקה ומחול עממי, שנוסע ברחבי הגוש הקומוניסטי, ובין היתר שר שירים שמאדירים את סטלין ופועלו. הרכב כמו זה המוצג בסרט, אכן פעל בהצלחה בשנות ה-50 וזכה להצלחה גדולה. "הניצבים הצעירים חשבו בהתחלה שזו כמו תחרות האקס פקטור, ואמרתי להם שזה ממש לא אקס פקטור", מספר קוט. "הסרט מתרחש בשנים שאחרי המלחמה, והמרדף פה הוא אחר החיים. אם היית זוכה להצטרף למקהלה הזאת, היה לך אוכל וגג מעל הראש".
הבמאי פאבל פאבליקובסקי הקדיש את הסרט להוריו, שגם להם קראו ויקטור וזולה. כמו כן, סיפור האהבה בסרט שואב השראה ופרטים אחדים מההתנהלות, מהמכניקה והדינמיקה של סיפור האהבה הפרטי הסוער ושופע התהפוכות, הפרידות והאחודים של הוריו - אביו של פאבליקובסקי היה רופא ואמו בלרינה. כשהבמאי היה בן 14, הוא עזב את פולין הקומוניסטית עם אימו לטובת לונדון. "בסט, פאבל נהג לומר לי: 'לא, לא, אבא שלי עשה את זה שונה. 'זה לא היה ככה', ולג'ואנה הוא אמר: 'אימא שלי הייתה עושה זאת אחרת'", מספר קוט. "פאבל אמר לי כל הזמן שהסרט הזה הוא מטאפורה".
עבור קוט זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא עובד עם פאבליקובסקי, אבל עבור קוליג מדובר בפעם שלישית. "תהליך העבודה עם פאבל ארוך לטעמי, אך נעים ומעניין", מצטרפת קוליג לשיחתנו. "פאבל אוהב לשנות הכול כל הזמן. הוא אמר לנו הפעם: 'זה הולך להיות תהליך ארוך. בבקשה היו פנויים. אני צריך את תשומת הלב שלכם לפרטים, את הגוף והנפש. תזכרו שאני רוצה לעבוד אתכם. בבקשה צרו איתי, תציעו משהו - אל תתביישו. אני אוהב לעבוד כשותף עם שחקנים'. אנחנו לא היינו העבדים של פאבל, אלא שותפים ובגלל זה החוויה הייתה מדהימה.
"כשסיימנו את צילומי הסרט ונפרדתי כבר מהדמות של זולה, בדקתי בבית וראיתי שיש לי גרסה ראשונה של התסריט, גרסה שנייה, שלישית, רביעית, ו-17. כמובן שהחלטתי להיפטר מהן - כי טוב לנפש להתנקות מהכול בתום העבודה. אבל כל זה מראה שהתסריט השתנה והשתפר כל הזמן".
קוליג (36) שכבר זכתה בפרסים אחדים עבור הופעתה המרשימה ב"אהבה בימים קרים" מעידה שפאבליקובסקי "דרש מאיתנו לשקף את המטען הרגשי שהיה לנו בגוף, בעיניים ובפנים. לכן ההכנות היו חשובות מאוד. תומאש היה צריך ללמוד איך לנגן על הפסנתר ואיך לנצח על תזמורת, ואני הייתי צריכה ללמוד לרקוד. השקעתי שישה חודשים בלימוד בלט, וזה היה קשה להחריד, אבל סייע לי לבסס את הדמות, בגלל שזולה הייתה בטוחה מאוד במקומה בלהקה. העובדה שגדלתי בפריפריה של פולין, שם מוזיקת הפולק עוד חיה ובועטת, ומשמשת הן לחתונות והן ללוויות – עזרה לי. מלכתחילה ידעתי איך לשיר את השירים האלה".
קוט: "מאחר וזאת הפעם הראשונה שאני עובד עם פאבל, לא ידעתי את החוקים. פאבל ידע בדיוק מה הוא רוצה מאיתנו - אבל לפעמים הוא היה צריך המון טייקים. הרבה פעמים ג'ואנה ואני היינו כמו אח ואחות. אני גוננתי עליה והיא גוננה עליי. אגב, כבר היינו זוג בסרט אחר, אבל זה היה סרט מסוג שונה לגמרי".
קוליג: "גם שכבר היינו תשושים ועייפים, פאבל עדיין דרש דיוק, המשיך ליצור ושפע אנרגיה".
קוט: "לפאבל יש סגנון עבודה, שלא הייתי רגיל אליו, ובאיזשהו שלב הבנתי שאני צריך לעזור לעצמי בעזרת הדמיון שלי. התחלתי לדמות את פאבל לצייר, ואותי לחלק מהציורים שלו. זה סייע לי. לפאבל יש אישיות חזקה, הוא אמן אמיתי ועשינו משהו חשוב".
ואם מדברים על ציור, הרי שפאבליקובסקי בחר לצלם את "אהבה בימים קרים" בשחור-לבן נפלא, ממש כמו "אידה". "היום יש לנו המון צבעים, כאוס, אייפונים, אינטרנט, כולם זועקים משהו", אומרת קוליג. "לדעתי כשאתה יושב בקולנוע, השחור-לבן מעביר את הרגשות, עמוקים וחזקים ככל שיהיו, באופן שלא חושף את הכול, גם למשל בסצנות סקס. יש משהו בשחור-לבן שמאפשר לך כאילו להיכנס למדיטציה. תראה, לי יש טלפון נוקיה. הוא גדול ולבן ואני אוהבת אותו כי אני מקבלת שיחות וסמסים, אבל אין לי בו אינטרנט, וכך אני מרוכזת יותר".
את מאמינה באהבה גדולה, סוערת, דרמטית ומטורפת, כמו זאת שמוצגת בסרט?
"אני מאמינה באהבה שכזאת. האהבה היא דבר מופלא, אבל לפעמים היא נתקלת בקשיים. נפלא כשאתה יכול למצוא אהבה, שמאפשרת לשני אנשים להיות יחד, לעבוד על המשברים ביחד ולהיות שותפים. זולה הייתה כמו ילדה וויקטור היה המבוגר, וזה קשה מאוד. כדי להיות במערכת יחסים ארוכה, צריך לעבוד על דברים ולצלוח קשיים. מתאהבים בהתחלה, אבל אם לא משקיעים עבודה, אז ההתאהבות היא רק התאהבות. אני חושבת שאהבה אמיתית היא משהו מעבר להתאהבות עצמה".
