ביקורת סרט - "אהבה בימים קרים": האורך לא קובע
עלילת הסרט אמנם נפרשת על פני 15 שנים, אבל הבמאי הפולני פאבל פאבליקובסקי הצליח לדחוס אותה בפחות משעה וחצי, וזה לגמרי עובד. השילוב בין הצילום בשחור לבן, הבימוי המוקפד והשחקנית הראשית שגונבת את ההצגה, הופכים את "אהבה בימים קרים" לאחד מסרטי האהבה הגדולים והמרגשים של העת האחרונה
"אהבה בימים קרים" ("Cold War"), סרטו היפה להפליא של הבמאי הפולני פאבל פאבליקובסקי, הוא אפוס רומנטי וקומפקטי. הקומפקטיות נובעת מאורכו הקצר משעה וחצי, ומהשימוש בפריים הממוסגר ביחס הריבועי של 1.37:1 ("יחס האקדמיה"), מסגרת צרה אשר מותירה לא מעט מקום פנוי בצדדיו של מסך הקולנוע. מנגד, זהו סרט אפי ברגשות העזים והסוחפים המתקיימים בו בין גבר ואישה, בעלילתו הנפרשת על 4 ארצות ו-15 שנים, ובסיפור על אהבה המתמודדת עם המורכבויות והמגבלות של עידן המלחמה הקרה.
"אידה" (2013), סרטו הקודם של פאבליקובסקי, הקנה לו מידה חדשה של הערכה בקרב הביקורת העולמית. הוא זיכה אותו בשלל פרסים ובראשם האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. כזכור, גיבורת הסרט הייתה נזירה בפולין של 1962 שלמדה על שורשיה היהודיים, ועל הוריה שנרצחו ע"י שכניהם הפולניים כשחזרו לביתם בתום המלחמה. הקרנתו של "אידה" לוותה במחאות של המשטר הפולני כנגד האופן בו הוא "משחיר" את העם ומתעלם מקיומם של פולנים שהצילו יהודים. ניתן לבקר את "אידה" גם מהכיוון ההפוך: לטעון שיש בו דימוי יהודי בעייתי (הדודה של הגיבורה שנטלה חלק פעיל במשפטי ראווה קומוניסטים אחרי המלחמה), והבחירות של הגיבורה ושל הדודה בסוף הסרט המבטאות עמדה של דרך ללא מוצא עבור היהודים בפולין.
העלילה מבוססת על סיפור החיים של שני הוריו של פאבליקובסקי. להוריו היו נישואים סוערים רווי משברים, פרידות והתפייסויות, אבל מתחת לכל אלו הייתה אהבה שנמשכה, בדרכה הלא יציבה, 40 שנה. הסרט מוקדש להם, והגיבורים קיבלו את שמותיהם, אך העלילה מעצבת על בסיס זה דמויות והתרחשויות שונות ממה שקרה בפועל בחייהם.
עוד ביקורות סרטים:
הסרט נפתח ב-1949 כשצמד אנשי מוזיקה - ויקטור וורסקי (תומאש קוט) והעוזרת שלו אירנה (אגתה קולשה) - מסיירים באזורי הכפר הדרום מזרחיים של פולין ומקליטים זמרים מקומיים ופשוטי מראה השרים על ייסורי האהבה. השירים מטרימים את התלאות שעוד יהיו, ובמיוחד אחד מהם, שיחזור בעיבודים שונים. המוזיקה, באופן בו היא מנוגנת ומושרת, משתנה לאורך הסרט בדרך המגדירה את המצב בו נתונות הדמויות. היא המדיום שבאמצעותו מסופר סיפור האהבה.
ויקטור ואירנה הם הכוח המניע של יוזמה להקמת להקה שתבצע ותשמר את המסורות העממיות של פולין. ללהקה המתוכננת ישנו גם מנהל - בירוקרט נכלולי בשם קאזמרק (בוריס זיק) שתפקידו לדאוג שהלהקה תפעל בהתאם לתכלית אותה מייעד לה המשטר.
לאחר סיום תקופת החזרות, מתקיימת הופעת הבכורה המוצלחת. כעת נדרש מויקטור ואירנה להכניס למופע תכנים סטליניסטים, ולצאת למסע הופעות במזרח אירופה, החלטה שקאזמרק לא מהסס לבצע. ויקטור יחפש הזדמנות לערוק למערב, אך ל"זולה", שפחות מוטרדת מהפגיעה בחזון שבבסיס הלהקה, יהיו ספקות לגבי הצד של מסך הברזל שבו היא מעדיפה לחיות ולעבוד.
זוהי נקודת המוצא למהלך הראשון שיפריד בין השניים, אך, כפי שניתן להבין, הם עוד יתאחדו. אבל גם כאשר זה יקרה הדברים יהיו רחוקים מלהיות פשוטים ומוחלטים. הפרידה והאיחוד של זוג נאהבים הם בדרך כלל הרגעים המשמעותיים ביותר בסרטים רומנטיים, וכאן יש הזדמנויות רבות לחוות זאת.
עלילה הנפרשת על עשור וחצי, במיוחד כשהיא מוכלת במשך הזמן הקצר של הסרט, מכתיבה לא מעט קפיצות. למרות השמירה על הרצף הכרונולוגי, קפיצות אלו יוצרות מעברים חדים בכל מפגש מחודש עם הדמויות. פאבליקובסקי מעצים זאת באמצעות דילוג מכוון על התרחשויות והכרעות מהותיות כך שהצופים מוצאים עצמם מופתעים משינויים שהתחוללו. הוא בוודאי לא הבמאי הראשון הנוקט באסטרטגיות נרטיביות אלו (יאסוז'ירו אוזו עשה זאת בסרטיו הבולטים) אך יש בהחלטה זו מידה ספציפית של העזה. הסכנה היא בהפיכת העלילה והיחסים לסקיצה דלה של קשר במקום לזיקוק של היחסים בדרך המעצימה אותם. מה שמאפשר לסרט להצליח הוא האופן בו רגעי המפגש החוזר עם הדמויות נוטים להתרחש בסיטואציות של מופע. בין אם זו הופעה על במה, נגינה במועדון, או אקט שמתרחש במקום ציבורי ובו יש הפגנת נוכחות מול עיניו של האחר.
לקוליג בתפקיד "זולה" יש תפקיד מכריע בהצלחתו של הסרט. סרט רומנטי מוצלח מחייב "התאהבות" באהבה או, לכל הפחות, באחת הדמויות. למרות שהשחקנית בת ה-36 משחקת בקולנוע כבר למעלה מעשור, ולמרות שהיו לה שני תפקיד משנה בסרטיו של פאבליקובסקי ("האישה מהרובע החמישי", ו"אידה"), דמותה של "זולה" צפויה להעלות אותה לליגה הבינלאומית.
"אהבה בימים קרים" עולה למסכים כשמאחוריו שובל של זכיות מרשימות: פרס הבימוי בפסטיבל קאן, גריפת חמשת הפרסים החשובים של האקדמיה האירופית, וסיכוי מצוין לזכות את פאבליקובסקי בפרס אוסקר נוסף לסרט הזר. קל להבין מדוע הסרט זכה בפרסים אלו. הוא מלוטש במראהו, מבויים בקפידה, נסמך על הופעות משחק מרשימות, וכמו בסרטי האהבה הגדולים משתף את הצופים במערבולת המרגשת והכואבת של אהבה גדולה מהחיים ובתוך החיים.
