ביקורת סרט - "מיסטר גלאס": גם ברוס וויליס וסמואל ל. ג'קסון לא יצילו את זה
במשך 18 שנה מ. נייט שאמלאן דיבר על סרט המשך ל"בלתי שביר". "ספילט" מלפני שנתיים חזר לעולם ההוא ו"מיסטר גלאס" הוא החלק השלישי בטרילוגיה, והרע מכולם. העלילה מטרחנת והציפייה לטוויסט - שמאז "החוש השישי" כולם מחכים לו - לא משתלמת בעליל
בשנת 2000, כאשר מ. נייט שאמלאן ביים את "בלתי שביר", עידן הדומיננטיות של ז'אנר גיבורי-העל בקולנוע רק החל. "בלתי שביר" התיימר להיות סוג של דה-קונסטרוקציה למוטיבים בקומיקס גיבורי-העל ולכן נפתח בכתובית טרחנית שהתייחסה להיקף הצריכה ומידת האובססיה של קוראי קומיקס.
הסרט ניסה לתפקד כבחינה "ריאליסטית ובוגרת" (יחסית לז'אנר) של הופעת הכוחות כנושאת משמעות פסיכולוגית כבדת משקל. לחשוב על האופן בו גיבור העל ונבל העל נוצרים ומתקיימים בסוג של איזון וחיבור מיתי. מצד אחד דיוויד דאן (ברוס וויליס), ניצול יחיד מתאונת רכבת שמתחיל להבין כי יש לו כוחות-על של עוצמה, חוסן גופני ויכולת לחוש מעורבות של אנשים בפשעים. מהצד השני נבל העל אלייז'ה פרייס (סמואל ל. ג'קסון), גאון בעל גוף החולה בפרכת עצמות ושחייו הוקדשו לאיסוף ולימוד של קומיקס גיבורי העל. בטוויסט השאמלאני בסוף הסרט מתגלה שפרייס יזם את תאונת הרכבת במטרה להביא להתגלות גיבור העל שישרוד אותם. פרייס, שבגלל עצמותיו השבירות מכונה "מר גלאס", מתפקד כסוכן של שאמלאן בעולם הבדיוני: ה"מאסטרמיינד" שמושך בחוטים בדרך החותרת להמחשת התזה המפוקפקת שלו.
אם העלילה של הסרט נשמעת לכם טיפשית למדי, הרי שזה בצדק רב, ובכל זאת – "בלתי שביר" זכה לביקורת חיובית למדי, ועם חלוף השנים נהוג להתייחס אליו כסרטו המשמעותי השני של שאמלאן (יחד עם "החוש השישי"). זאת, בניגוד למה שיבוא בהמשך: רצף כמעט בלתי ייאמן של סרטים ירודים, הכולל זוועות כמו "נערה במים" ו"ביום שזה יקרה". ברקע המשיך להדהד האיום שהשמיע שאמלאן כבר בשנת 2000 להפוך את "בלתי שביר" לחלק ראשון בטרילוגיה.
חרף איכותם הירודה של סרטיו, שאמלאן לא נעלם, להפך: רוב סרטיו הכניסו כמות יפה של כסף, והשניים האחרונים ודלי התקציב (הפקות של 5 ו-10 מיליון), זכו להצלחה יוצאת דופן כשהכניסו פי 20 ופי 30 מעלויות הפקתם. סרטו הקודם "ספליט" (2016), היה סרט אימה גדוש בקשקשת פסבדו-פסיכולוגית שבמרכזו אדם בשם קווין (ג'יימס מקאבוי) שבגופו שוכנות 23 זהויות שונות שיחדיו מכונות "השבט". לכל אחת מהזהויות יש שם, תודעה, ותכונות פיזיות שונות, ובין הדמויות מתקיים מערך יחסי כוח על השליטה בגוף. הדמות ה-24, שהסרט נע לעבר רגע גילויה, מכונה "החיה". יש לה כוחות על-טבעיים, התנהגות פראית ויכולת לטפס על קירות. הזהויות בגוף של קווין חוטפות עבור "החיה" נערות צעירות על מנת שיזין עצמו בבשרן.
הדמות הבולטת השנייה ב"ספליט" היא קייסי קוק (אנה טיילור-ג'וי), אחת הנערות החטופות. היא שורדת את המפגש עם "השבט" באמצעות מיומנויות ההישרדות שלימד אותה אביה, ובזכות היותה קורבן להתעללות מינית של הדוד שלה שבביתו היא גרה לאחר מות אביה. הצלקות על בטנה גורמות לאחת הזהויות בגופו של קווין לחמול עליה, מכיוון שאנו אמורים להבין כי גם הפיכתו ליצור המפוצל היא תוצר של התעללות. בסוף הסרט "השבט" עדיין חופשי, אך רגע לפני כותרות הסיום אנו מגלים כי העלילה מתרחשת בעולם הבדיוני שבו חי גם דיוויד דאן. כך ש"ספליט" יכול להוביל לחלק השלישי בטרילוגיה אשר תפגיש בין דאן, "השבט" ו"מר גלאס".
אם זה לא היה ברור עד כה, אבהיר: אינני חובב גדול של "בלתי שביר" ו"ספליט", אבל כיוון שצפיתי בהם שוב לפני החלק השלישי הקרוי "גלאס", ניסיתי לתת להם הזדמנות נוספת. הצפייה החוזרת לא שינתה את דעתי, ובמקרה של "בלתי שביר" הבהירה עד כמה ההערכה (היחסית) לה הוא זוכה אינה מוצדקת. מי שלא ראה או לא זוכר את שני הסרטים הקודמים, ויש לו עניין אמיתי בצפייה ב"גלאס", כדאי לו לצפות בהם. שאמלאן כתב את התסריט ל"גלאס" מתוך הנחה שהקהל ראה את הסרטים הקודמים וזוכר אותם היטב. גם אם ניתן להבין בקווים מאוד כלליים מה קרה בהם מתוך מה שנאמר בסרט השלישי, "בלתי שביר" ו"ספליט" מכילים את הבסיס להבנת ההתנהגות של הדמויות, ושל רגעים ב"גלאס" שמהדהדים סצנות מקומות ודימויים שהיו בהם, והיכרות נדרשת עם ה"תזות" המנחות את הטרילוגיה.
עוד ביקורות קולנוע:
ההמלצה לראות את הסרטים הקודמים תקפה למי שלא מסוגל לוותר על הצפייה ב"גלאס". לכל השאר מומלץ לא לטרוח – "גלאס" הוא הסרט הגרוע מבין השלושה. הפער הקיים בו בין יומרה לביצוע משתווה לשיאי הקריירה של שאמלאן. הוא מייגע, משעמם, מבולבל, טרחני וארוך הרבה יותר מכפי שהוא צריך להיות. הוא לא מביא דבר חדש ובעל ערך לדמויות ולרעיונות של שני הסרטים הקודמים.
העלילה מתרחשת בפילדלפיה, כ-15 שנים לאחר אירועי "בלתי שביר", ושבועות ספורים לאחר שקייסי הצליחה להשתחרר מהשבי של "השבט". דאן, עדיין במעיל הגשם והברדס מהסרט הראשון, מסייר בלילות ונלחם כוויג'לנטה בפושעים כה קטנים עד שהדבר מעורר גיחוך. אשתו אודרי מתה כמה שנים קודם מסרטן (כנראה שלשחקנית רובין רייט היו מחויבויות מהותיות יותר בסדרה "בית הקלפים"). בנו ג'וזף (ספנסר טריט קלארק – שגילם את הילד בסרט הקודם) מתפקד כ"אלפרד של באטמן" דל תקציב ומיומנויות, המזין את אביו במידע בזמן שהוא מבצע את שיטוטיו הליליים.
"השבט" מחזיק ארבע נערות כפותות בתוך מפעל נטוש. בקרוב צפויה חזרה של "החיה" עם כל המשתמע מכך לגבי גורלן. דאן מצליח לאתר את המפעל ומתעמת עם "החיה". הקרב לא מסתיים בהכרעה, אלא בלכידת השניים והבאתם למוסד פסיכיאטרי המיועד לטיפול ב"אנשים שחושבים שהם גיבורי על". הם נכלאים בחדרים שתוכננו במיוחד עבורם. לדאן, שהקריפטונייט שלו הוא מים, יש מערכת שיכולה להציף את החדר אם ינסה לברוח. ל"שבט" יש מערכת המייצרת הבזקי תאורה שמתניעים את החלפת הזהויות ומונעים ממנו להיות כשיר לתקיפה. באותו מוסד נמצא גם "מר גלאס", ולמרות שהתרופות שבהן הוא מואבס מנטרלות אותו בערך עד נקודת האמצע של הסרט, שוב יהיה לו תכנון מאסטרמיינדי מפוקפק.
ד"ר אלי סטאפל (שרה פולסון) מנהלת את המכון. משום מה יש לה רק שלושה ימים לשכנע את דאן ואת "השבט" שבעצם אין להם כוחות-על. מכיוון שלצופים יש ידע קודם בנוגע לוודאות של כוחותיהם – מדובר בשלושת רבעי שעה של בזבוז זמן. בהמשך, מצטרפת גם הניצולה קייסי, המגלה יחס אוהד, באופן מפתיע למדי, למפוצל האישיות שניסה לטרוף אותה. במעבר לשליש האחרון של הסרט העלילה תהייה דלה באקשן, וגם כשיהיה, הוא ישקף דמיון ומשאבי הפקה דלים.
הברברת המנסה ליצור מצג שווא של עומק טוחנת רעיונות מוגבלים שוב ושוב. זו לא רק מלחמת התשה, אלא גם מריחת זמן עד הטוויסט השאמלני שיגיע, כצפוי, בסוף הסרט. וכשהטוויסט יגיע נגלה כי זו אופציה שלכל צופה היה מספיק זמן להרהר באפשרות התרחשותה, וזמן רב עוד יותר לאבד עניין במתרחש. המוזיקה של ווסט דילן ת'ורדסון מנסה למכור כל רגע בסרט כבעל עוצמה של שינוי והתגלות אדירי ממדים, אבל רק מדגישה את דלותו. די מדהים שסרט כה מרושל עלילתית, כה נטול עניין ומחשבה, הוא תוצר שאליו חותר שאמלאן כבר 18 שנים.
