הגלריה הנמוכה בעולם: מאין צצו ציורי הענק על מבנים נטושים בים המלח?
הפלסטרים של דדה, קריקטורות מפחידות ובעלי חיים עצומים - אמני רחוב מהארץ ומהעולם התכנסו בחוף בים המלח ויצרו על גבי מבנים נטושים את "גלריה מינוס 430" - ציורים מרהיבים שזועקים למען הצלת הים שהולך ונעלם
בשקט בשקט, בלי למשוך יותר מדי תשומת לב, 30 אמני רחוב מובילים מהארץ ומהעולם התכנסו בחוף קלי"ה שעל שפת ים המלח, והוסיפו עוד גוונים בין כחול המים לצהוב המדברי. אין זה סוד שמצבו של ים המלח בכי רע - הים נעלם והחופים גוססים. כך קם פרויקט "גלריה מינוס 430", או אם תרצו - הגלריה הנמוכה בעולם, במטרה להעלות את המודעות למצב העגום. האמנים ציירו על מבנים נטושים הפזורים ברחבי החוף בהתנדבות, והתוצאה המרהיבה היא חגיגה של צבעים.
המבנים העזובים שימשו כמחנה ירדני עד 1967 ולאחר מכן הפכו להיאחזות של גרעין נח"ל, אולם הם עומדים ריקים כבר למעלה מ-40 שנה. "ההורים שלי שהקימו את קיבוץ קלי"ה גרו במבנים האלה", מספר איתי מאור, מנהל החוף ומיוזמי הפרויקט יחד עם סטודיו PPL שנמצא בשטח המועצה האזורית מגילות, "אחד המבנים שימש כמרפאה ואחר כך כחדר אוכל. הרעיון של הפרויקט הוא להחזיר עטרה ליושנה - לצבוע את הבתים ולהכניס משהו ססגוני לאזור, תחת הנושא של דו קיום בין ישראלים לפלסטינים שגרים ביריחו, שמייחד את המקום כל כך, וגם כמובן בשביל להעלותאת המודעות להיעלמות ים המלח. לא חשבנו שתהיה היענות כזו מצד האמנים אבל מתברר שהם ממש שמחו לקחת חלק במאבק ורק חיכו להזדמנות לבוא".
Libre / "דו קיום"
האמן המקסיקני Libre צייר את פרצופן של שתי דמויות, אנשים אמיתיים שפגש במהלך האירוח בקיבוץ ובחוף קלי"ה: לירי - תינוקת ישראלית מקלי"ה, ובאשיר - פלסטיני מיריחו שעובד בחוף. שילוב של שני הפרצופים מראה את הדו-קיום הייחודי של אזור צפון ים המלח, שנגע ללב האמן במהלך הביקור.
Dioz ו-Puka / "יצירה ללא שם"
גיא, הידוע כ-Dioz ומיכה, המכנה עצמו Puka, שיתפו פעולה ביצירתם. "רצינו לייצר עבודה מבוססת הומור ודמויות מצוירות", מסביר גיא. "הרעיון היה שהקיר יראה מצחיק בתמונה הכללית בגלל הסגנון הקריקטורי, אבל כאשר מתבוננים בכל סצנה לעמוק הסיפור משתנה והופך טרגי ומפחיד. לתת ביקורת עקיפה אך מאד ישירה למצב ים המלח ולמי אחראי על זה ואיך אפשר לפתור את הבעיה. לדוגמה איש עסקים בחליפה שצץ מתוך בולען ומשליך כסף לאוויר כאשר סימני דולרים בעיניו, תייר בבגד ים וקוקטייל ביד עם חור בבטן שדרכו עובר צינור שאיבה, ועוד דרכים לבקר את מי שאחראי על מצב ים המלח. בחרנו גם בצבעוניות בסיסית של צבעי אזהרה - אדום, שחור וצהוב, כדי שהעבודה תשמש שלט אזהרה למצב באזור".
ניצן מינץ / "יש פצעים בהם יש חדר מדרגות"
"האותיות נחתכו במיוחד ועוצבו על הקיר בהתאם למבנה הנטוש, לרעיון של נסיגת ים המלח ולמדרגות ההתייבשות שרואים באדמה ככל שהשנים חולפות", מספרת מינץ. "הטקסט מדבר אף הוא על מדרגות, כאלה שיורדות או עולות מתוך הפצע. הפצע עצמו יכול להתפרש כראות עיניו של הקורא - אם כפצע אישי שלו או לזה של ים המלח, שהוא עצמו מעין פצע בגוף המדינה, שממשיך להעמיק ולהיפער. הצבע האדום נבחר כדי לסמל דחיפות ובהילות, והשילוב עם לבן מעלה אסוציאציה של עזרה ראשונה, טיפול נמרץ.
קובי ווגמן / "אלת ים המלח"
(צילום: סיגל עומר)
"העבודה מציגה אלת פיריון עתיקה, מכוסה בבולענים שמפרקים את גופה", מסביר ווגמן. "האלה, בתנוחתה, כמו מגישה את גופה כמתנה אל העולם, אך למרות רצונה לתת, גופה מתפורר ונמוג ככל שיקחו ממנה יותר".
Brothers Of Light / Face The Truth
"בשביל אמנים שרק מחפשים קירות זוהי התגשמות כל החלומות - לצייר על המבנים בסביבה המבודדת והמיוחדת הזאת", מסבירים האמנים. "העבודה שלנו מדברת על המצב העצוב שבו המדינה הזניחה, וממשיכה להזניח, את ים המלח ואת התושבים שגרים באזור. המדינה בעצם הסירה מעצמה כל אחריות ויצרה מצב שבו כל האזור בנפילה - מה שמיוצג באופן די ברור בעבודה - דמויות מנסות להיאחז בכל כוחן בשרידי המבנה שעוד לא קרסו, חיות על זמן שאול. היה חשוב לנו שהמסר יעבור בכל החזיתות, לכן כתבנו בגדול על גג המבנה את המשפט Face The Truth, כדי שגם מי שטס מעל האזור יצטרך להתמודד עם האמת".
Alfalfa (אורוגוואי) / "חזון וחיזיון"
בעבודתו של אלפלפא, שהגיע היישר מאורגוואי, מצויר גמל גדול מכוסה עיניים בולטות: "העיניים כסמל של חזון וכסמל החיזיון", הוא מסביר, שומר על עמימות יחסית בנוגע ליצירה. "אני שמח שהייתה לי הזדמנות לבקר ולטבול במימיו לפני שהוא יעלם לחלוטין ומתגייס להעלאת המודעות לשינוי לפני שיהיה מאוחר מדי".
בועז / Taste of Nope
"בציור ניסיתי להראות מצב פסטורלי אך עגום, בהתאם למצבו של ים המלח", מספר בועז. "עשיתי זאת עם סדרת דימויים 'באווירת חופשה' אבל נתתי להם אופי מלנכולי ומנוכר. החל מהפורטרט של האישה עם הכובע, דרך דימוי האישה עם הביקיני ללא הראש, כיסא הים הנטוש, פרופיל האישה הקטוע שהמשכו הוא בעצם האופק של ים המלח ועד לשמשיית הצל ההפוכה שמבחינתי היא ה'פאנץ'' - כשחיפשתי דימוי שישלים את הציור ראיתי שמשיות עפות לאורך החוף ונתקעות במצב הפוך, מה שמבחינתי מסמל את מצבו הקטסטרופלי של ים המלח - משאב ואוצר טבע נדיר שיד האדם נכנסה אליו ובקרוב תהפוך אותו ללא שימושי, בדיוק כמו השמשייה ההפוכה".
Dede / פלסטרים וחיות עץ
את הפלסטרים דדה מצייר מזה למעלה מעשור במרחב הציבורי ברחבי הארץ והעולם, בעקבות שירותו הצבאי במהלכו עבר חוויות שהשאירו אותו עם פוסט טראומה. הפלסטר הוא הפיתרון שמצא על מנת לטפל בעצמו, במסגרת הפרויקט הוא בחר לצייר את הפלסטר על גבי מקלט צבאי נטוש, ובכך להחזיר את הדימוי לאותו מקום ממנו הגיע מלכתחילה.
הסיפור שבבסיס חיות העץ הוא על חיפוש מקלט, בריחה למקום אחר כדי למצוא ביטחון. במקרה של החיות בפרויקט ים המלח, מדובר בבעלי חיים ישראלים מקומיים מהמדבר - יעלים, שנאבקים על טריטוריה ועל קיומם בעקבות האסונות שבני האדם מחוללים באזור. הקרב בין שני היעלים על הטריטוריה הוא דימוי לקרב בין בני האדם על משאבי ים המלח, קרב שגורם לחורבן המקום.
יוניל / "לקראת הסוף"
"הרעיון מאחורי העבודה הוא השנייה לפני שמאבדים תקווה", מספר יוניל. "החתולים המעופפים בחלל מלווים אותי כבר תקופה בחיפוש תמידי אחרי השראה, ותמיד נמצאים שם בשבילי כשאני חושב שאין כבר לאן להתקדם. ניסיתי להשתמש בהם גם בהקשר של ים המלח, שכבר תקופה שרוי במין מצב של לימבו 'לקראת הסוף'. אני לא יודע לומר מה יהיה השלב הבא, אבל אני ממש מקווה שהחתולים יצילו את המצב".
