כריסטוף וולץ: "בני אדם הם ברבריים וקופים"
השחקן שצעק שושנה ב"ממזרים חסרי כבוד", מגלם ב"אליטה: מלאך קרב", מדען מלא חמלה וטוב לב. בריאיון ל-ynet מסביר כריסטוף וולץ למה גל גדות הצליחה בהוליווד, כועס על הפוליטיקה העולמית שמקדשת לאומיות ומדבר על הקשר המשפחתי שלו לישראל
האסוציאציה הראשונה שעולה לראש כשמזכירים את כריסטוף וולץ, היא זו של הנאצי המרושע שצורח "שושנה!" בחיוך שטני בסרט "ממזרים חסרי כבוד". ללא ספק, קולונל האנס לאדה בגילומו של וולץ היה הדבר הטוב ביותר בסרט של קוונטין טרנטינו. גם רופא השיניים החלקלק שגילם ב"ג'אנגו ללא מעצורים", עוד יצירה של טרנטינו, היה הדבר הטוב ביותר בסרט. על שני התפקידים האלה הוא לקח את האוסקר.
יש שיטענו שלשחקן האוסטרי (62) יש דמות אחת אותה הוא משנה קלות מהופעה להופעה. הוא תמיד יהיה האקסצנטרי, השונה, החכם והאכזר. אולם נראה כי הפעם הוא שובר את הטייפקאסט. ב"אליטה: מלאך קרב", שייצא בסוף השבוע הקרוב לאקרנים, הוא מגלם את דוקטור אידו, מדען שמוצא סייבורגית מקולקלת במגרש גרוטאות בעתיד פוסט-אפוקליפטי. אידו הרחום לוקח אותה לקליניקה, בונה אותה מחדש ומעניק לה את השם "אליטה".
דוקטור אידו הוא דמות מלאת חמלה. הוא די שונה מהדמויות האמביוולנטיות שגילמת בעבר.
"האם הוא? אני לא שופט מוסרית אף אחת מהדמויות אותן אני מגלם, אירה לעצמי בברך אם אעשה זאת. הדעה שלי היא הדבר הפחות רלוונטי בתהליך הזה. למי אכפת מה אני חושב? צריך להיות אכפת ממה שרואים על מסך. אז המשמעות של מה מוסרי ומה לא, עוברת למגרש של הצופה ולשם היא שייכת".
כפי שאפשר לראות, וולץ הוא לא מרואיין קל. טרם הגעתו לריאיון במלון במרכז לונדון, עיתונאים רבים כבר התלחששו על האופי הבעייתי שלו. הוא לא אוהב לענות על שאלות שקשורות לדמויות אותן הוא מגלם, והוא גם לא אוהב לנתח את העשייה הקולנועית. לדעתו זה התפקיד של הצופה, לא של השחקן, עמדה שהביע בנחרצות לא אחת, תמיד עם חיוך. באופן כללי נראה שהוא לא ממש אוהב להתראיין ושהוא משתעמם בקלות.
כאמור, הסיבה לריאיון היא פרויקט החלומות בן 20 השנה ומאתיים מיליון הדולר של ג'יימס קמרון ("אוואטר") והמפיק ג'ון לנדאו. אחרי שלל דחיות ואילוצים, קמרון החליט רק לכתוב ולהפיק את הסרט, ואת שרביט הבימוי העביר לחברו רוברט רודריגז ("עיר החטאים"). זהו עיבוד למנגה יפנית מפורסמת ומוערכת, שזכתה לפופלריות רבה בין השאר בגלל מסריה על החברה האנושית. "המנוע שדוחף את הסיפור זו ההפרדה בין העשירים לעניים. למעלה גרים העשירים ועיר הברזל שלמטה מאוכלסת על ידי העניים. לרוב, הזבל נופל ולא עולה. בעצם אני אסייג, אם אני חושב על ממשלות מסוימות, לעיתים הזבל עולה. היום מספיק להיות ליצן כדי לנהל מדינה", אומר וולץ ורומז על המצב הפוליטי בעולם.
נראה שדווקא הפוליטיקה מלהיטה את השחקן האוסטרי ונוגעת בעצב חשוף אצלו. כאשר הוא נשאל על המאפיינים הדומים בין העולם האפוקליפטי הקולנועי של "אליטה" לעולם של היום, הוא לא מהסס. "כאוס, רק שהעולם שלנו הולך אחורה. אנחנו בנסיגה", הוא אומר ומוסיף, "לדעתי, אנחנו כבר במאה ה-17 ועוד נגיע לזמנים מאוד אפלים. אני לחלוטין לא אופטימי. לפני שנים, כשעלה הרעיון של האיחוד האירופי מאוד התלהבתי מהאפשרות לחגוג תרבויות ומנהגים שונים, אבל לאומיות? לאומיות זה דבר מפחיד וזה מה שמוביל את העולם כיום".
"הייתי רוצה להציע ניתוח יותר ברור, אבל כל מה שאני יכול לעשות זה לתאר את הרגשות שלי", הוא ממשיך, "אני מזהה את אותם המאפיינים שדחפו משטרים טוטליטריים. המאפיין הבולט מכולם הוא הפחד והממשל מנצל אותו. הרי אין הגדרה חד משמעית לפשיזם. מה זה פשיזם? 'ביחד אנחנו חזקים, ביחד נביא לשינוי', אבל איזה שינוי? מה היתרון של החברה הזאת? זה שאנחנו חזקים יותר? זה טריוויאלי וגם קצת קדמוני. אז בסדר, בני אדם הם עדיין ברבריים או קופים, גם את זה אנחנו יודעים. אבל למה לחזור לתקופה של שבטים? אני לא מצליח להבין איפה היתרון פה לחברה ולאדם. אני כן רואה מה היתרון והרווח עבור הפושעים שמנהלים את כל השיט הזה. אני לא האדם החכם בעולם ובכל זאת אני מבין מה קורה. האם אנשים טיפשים עד כדי עיוורון?".
כשהיית צעיר יותר חשבת שתוכל לשנות את העולם?
"לא, אבל הרגשתי שיש לי עתיד. הרגשתי שהעתיד שלי ושל האנשים הקרובים אליי הוא בר השגה. לאו דווקא בשליטתי, אבל יכולתי לתרום לו ולעצב אותו בדמות האידיאלים שלי. אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל אנחנו יכולים לשנות את עצמינו וזו הייתה נקודת המוצא".
וולץ נולד בוינה ישר לתוך תעשיית הבידור למשפחה של מעצבי תלבושות ובמה. בסוף שנות השבעים הוא עבר לניו יורק כדי ללמוד בבית הספר הנחשב למשחק של לי שטרסברג. את הקריירה שלו החל כשחקן תיאטרון באוסטריה ומשם עבר לטלוויזיה. עבודה תמיד הייתה לו, אולם במשך כעשרים שנה, אם באוסטריה או באנגליה, אליה העתיק את מקום מגוריו בשל נישואיו הראשונים, הוא לא באמת הצליח לפרוץ.
ב-2009 חיפש קוונטין טרנטינו את האדם המתאים לגלם את דמותו של האנס לנדה, "צייד היהודים", בסרטו "ממזרים חסרי כבוד". טרנטינו עצמו חשש שהדמות שהייתה חכמה, רב-לשונית, אדיבה אבל במקביל גם מניפולטיבית, פשוט לא ניתנת לגילום. ואז הגיע וולץ שהתאים כמו כפפה ליד לתפקיד וסיפק הופעה בלתי נשכחת שזיכתה אותו בכל פרס אפשרי ובהכרה עולמית.
אחרי לנדה הגיעו תפקידים בסרטים אמריקנים נוספים, "הצרעה הירוקה", "כמו מים לפילים", "קטל" של פולנסקי ו"ג'אנגו חסר מעצורים", שוב עם טרנטינו שכתב את התפקיד במיוחד לשחקן. וולץ גילם את צייד הראשים הגרמני ד"ר קינג שולץ, תפקיד שזיכה אותו באוסקר שני ובטייטל 'השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה באוסקר פעמיים על סרטים של אותו הבמאי'. בעקבות ההצלחה הגיעו תפקידים נוספים, כמו הנבל בסרט "ספקטר" בפרנצ'ייז ג'יימס בונד, ו-וולץ העתיק את מגוריו מאנגליה האפורה ללוס אנג'לס השמשית.
בתחילת הקריירה הבינלאומית שלך המבטא היה פקטור, אבל כיום אפשר לומר שאנשים הפסיקו לשים לב אליו.
"או שזו קבלה או שזה שעמום. זה נכון שכיום אני מקבל תפקידים יותר בינלאומיים, ושוב, הדגש הוא על ה'בין' ולא על ה'לאומי'. הרי אם הם צריכים מישהו אמריקני לתפקיד, למה שארצה לעשות אותו? ואני לא אומר את זה כי אני אדם סוציאלי ומתחשב שלא רוצה לגזול תפקידים מאנשים אחרים. הנה, קחי דוגמה רלוונטית: גל גדות. אני לא מאמין בשחקן טוב או שחקן רע, אני מאמין בשחקן שמתאים לתפקיד או לא. היא התאימה לתפקיד של וונדר וומן. אם אני אקח תפקיד אמריקני, אצטרך לעבוד עם מאמן דיאלקטים וזה אפילו לא רק עניין של הדיבור, זה גם תנועה וגם האופן שבו אדם מחזיק את עצמו. אני בטוח שאם תשבי בשדה תעופה ותסתכלי על האנשים תוכלי לזהות מיד מי ישראלי ומי לא".
איך החוויה לחיות כאוסטרי באמריקה?
"ההתחלה הייתה מאוד קשה. אנחנו האירופאים, בעצם סנובים ומתנשאים על האמריקניים וזה יוצר קלישאה. בגלל שאנחנו מסתכלים עליהם ממרחק והם מסתכלים עלינו בחזרה מאותו המרחק, נוצר עיוות של המציאות. לא הייתי קורא לזה בורות, אבל כן עיוות. אנחנו חושבים שאנחנו מבינים את התרבות האמריקנית כי אנחנו מבינים את השפה וכי אנחנו רואים המון סרטים משם, אבל זה לא מספיק. ברגע שנלמד לקבל את העובדה שהם שונים רק אז נוכל בעצם להתחיל להבין אחד את השני יותר טוב, וזה רלוונטי לכל דבר בחיים, כן? זה מה למדתי בזמן שאני שם".
מה למדת במהלך הקרייירה שלך?
"שהתוכנית הגדולה לא תמיד עוזרת, אבל תשומת לב לפרטים - כן. יש אור שתלוי רק בך. אפילו האור הקטן ביותר יכול להאיר באפילה. אולי הוא לא יאיר את העולם כולו אבל אפילו אם יש אור קטנצ'יק, כבר אין חושך. כשחקן, אומנם אין לי כוח רב אבל יש לי מעט השפעה. יותר קל לי להביע את קולי מבעבר, דבר שמגביר את תחושת האחריות שלי. כאמן בעל איזושהי השפעה, לדעתי, חשוב לראות את העולם ולא רק את עצמך".
ואי אפשר בלי הקשר ישראלי. וולץ ביקר בישראל ב-2009 במסגרת קידום הסרט "ממזרים חסרי כבוד", אבל פרט לכך יש לו קשר אישי וחם לארץ. נישואיו הראשונים היו לפסיכותרפיסטית יהודיה ממוצא אנגלי, איתה יש לו שלושה ילדים. שניים מהם, לאון ומרים חזרו בתשובה וחיים בישראל. וולץ אף נכח לפני שש שנים בחתונת בתו מרים שנערכה בירושלים.
יצא לך לבקר בישראל לאחרונה?
"את בוודאי מכירה את הסיפור שלי", וולץ מחייך חיוך מלא ואמיתי. "עכשיו כבר שניים מילדי חיים שם. לצערי, לא ביקרתי אותם כבר כמה שנים טובות. הרבה זמן. אני מאוד מקווה שייצא לי להגיע בקרוב".
