"מעברות": המקום בו נוצרה הטראומה הלאומית
מעבר לתיאורים שממחישים את החיים הקשים במחנות העולים, "מעברות" מבהירה כי למרות שתנאי המחייה הקשים היו גם מנת חלקם של עולי אירופה, ההתנשאות על דוברי הערבית ותחושת העלבון שבאה בעקבותיה, הביאו לסדק שהלך וגדל עד שהפריד בין היבשות
אם אתם מעוניינים להישאר מעודכנים ולהתמצא בטרנדים הכי בולטים נכון לסוף העשור השני במאה ה-21, הנה אחד שרק מתחמם וכנראה הוא איתנו כדי להישאר: פתיחת פצעים. יותר ויותר מיתוסים שקשורים לנס הציונות ובניין-הארץ מתנפצים בשנה-שנתיים האחרונות נוכח סרטי דוקו, תחקירים ועדויות של אנשים שהיו פה ושרדו בשביל לספר. למה דווקא עכשיו? גדולים וחכמים ממני ידעו להסביר איזה מפגש אלכסונים חברתי-פוליטי מאפשר את פסטיבל ההתפכחות הזה, אבל זה קורה. הדוגמאות הבולטות האחרונות הן החשיפות בפרשיית ילדי תימן, הסרט "סלאח, פה זה ארץ ישראל" או אפילו "הקברניטים" המצוינת, שלימדה אותנו שגם בן גוריון לא כל כך אהב לשלם (אבל הוא לפחות ניתב את זה לרכישת ספרים ולא לגלידת פיסטוק). כך או כך, פצעים נפתחים ומגרדים כאילו הם בני יומיים ולא בני שישים שנה.
"מעברות", סדרת דוקו חדשה שעלתה אתמול (ד', 21:00) בערוץ כאן, חוזרת לימי הקמתה של מדינה קטנה מוקפת אויבים, שנולדה אל תוך מלחמת קיום. קטעי ארכיון מדהימים וראיונות מחזירים את הצופה אל ההתעקשות של בן גוריון להגדיל את מסת האזרחים באמצעות הבאת עשרות וגם מאות אלפי יהודים מרחבי העולם, למרות שלא היו למדינה את האמצעים הכלכליים או הנפשיים להכיל וליישב אותם. אל החיים שניהלו היהודים במחנות העולים ואחר כך במעברות, אל החזון הגדול ואל כל הטעויות שההנהגה הצליחה לעשות בדרך, החל מסגירת העולים במחנות מגודרים בתיל (רגע אחרי שיצאו ממחנות ריכוז) ועד האיסור לאפשר להם ללכת לעבוד.
רק למנויי +ynet: סיפורם המדהים של השוטרים ששמרו על העולים במעברות
ואיך אפשר בלי קצת ענייני מזרחים-אשכנזים? בניגוד ל"סאלח פה זה ארץ ישראל", שעוסקת בחומרים מאוד דומים, המהות של "מעברות" לא נובעת מההבדל ביחס בין העולים שהגיעו מאירופה ל"מזרחים", שהגיעו בין היתר מארצות צפון אפריקה, עיראק ותימן. להיפך, אחד המשפטים הראשונים בסדרה מבקש להבהיר שגם אשכנזים ישבו במחנות העולים ובמעברות וסבלו מהחום האכזרי של כור ההיתוך. המרידות שיזמו העולים כנגד מנהלי המחנות היו דווקא במחנות של יהודי אירופה והסיפורים על יידיש שדוברה ב-ע' וח' מבקשים להדגיש שהסבל היה מנת חלקם של כולם, לא משנה מאיזו עדה.
אבל מצד שני זאת תהיה איוולת להתעלם מההבדלים, כי בדומה ל"סאלח", "מעברות" מאפשרת הצצה אל השנים בהן נדמה שנוצר הבקע שהלך והתרחב עד שהפך לקיטוב שאנחנו מכירים היום, ומדובר בהצצה עוצמתית, כמו אדם שמביט אחורה ומבין איפה נוצרה הטראומה שלו. זה מתחיל כבר מההתפכחות מהרעיון שישראל היא מדינה שנוצרה כפתרון ליהודי אירופה על ידי יהודי אירופה, אל ההבנה שהשואה "דלדלה את עתודות העליה", מה שהביא את ההנהגה "להתפשר" על חומר אנושי ממדינות שאינן אירופאיות.
זה ממשיך לתוך מעגל סהרורי של חוסר תקשורת מוחלט – גם האירופאים, למשל, כובדו ב-DDT (דיכלורו-דיפניל-טריכלורו-אתאן, חומר להדברת מזיקים) בכל מעבר גבול באירופה וגם בארץ, אבל להם הסבירו בדיוק למה הוא נועד. לעולים מארצות דוברות ערבית לא טרחו להסביר כלום, גם לא בהמשך, כשהילדים שלהם חלו בשחפת והיו זקוקים לטיפול רפואי ונאסר עליהם לבקר אותם במרפאות המאולתרות. איש לא השכיל לגשר על פערי התרבות העצומים שאכן התקיימו, ונדמה שיותר מתנאי המחייה הקשים, היחס הפטרוני הזה ותחושת העלבון שהגיעו בעקבותיה הביאו לסדק שהלך וגדל עד שהפריד בין היבשות.
עוד ביקורות טלוויזיה:
קשה להאשים מדינה בת חמש דקות שבמקביל התמודדה עם קרבות והרוגים, על שהמציאה מפעל שאפתני כמו המעברות, מתוך חזון ציוני אמיתי. אבל כבר בפרק השני, בקטע שמספר על הבחירות, אפשר לראות את המרואיינים מספרים איך העדיפו לבחור ב"חרות" (שתהפוך בעתיד ל"ליכוד") ולא במפא"י החזקה, האשכנזית, למרות כל היתרונות שהיא סיפקה. בחירה רגשית שמאפיינת את הבוחרים שלה עד היום, ולא ברור איך הקרע הזה ייפתר, כי בקשת הסליחה של אהוד ברק לא באמת עזרה.
"מעברות" היא בעיקר סדרה שכמו נולדה עבור לוח השידורים של ערוץ ציבורי. מעבר לתיאורים המוכרים והצבעוניים (בשחור לבן) שממחישים את החיים הקשים ולפעמים העליזים בפרק המעברות, היא מצליחה לפצח את המרקם החברתי שנוצר אז ולרמוז על ההשלכות שלו, שרלוונטיות לחיים שלנו היום. גם אם היא לא אחידה ברמת העניין שלה לאורך הפרקים (לפחות השניים הראשונים מתוך הארבעה) היא עדיין מרתקת ומעוררת מחשבה ומצליחה להפיח חיים, פרצופים וקולות במיתוס שהפך לשורה בספרי ההיסטוריה.
