מייסד לינקין פארק: "המוות של צ'סטר השפיע על הכל - כאוס מוחלט"
לפני שנה וחצי מייק שינודה איבד את חברו ללהקת לינקין פארק, צ'סטר בנינגטון כשזה התאבד. האובדן הוביל אותו להקליט אלבום, "עברתי תהליך מדהים שהחזיק אותי בחיים ושפוי", הוא מספר בריאיון ל-ynet לקראת הופעותיו בארץ ומבקש המלצות לחומוס טוב בתל אביב
לפני כשנה וחצי צ'סטר בנינגטון, סולן הלהקה המצליחה לינקין פארק, התאבד ומייק שינודה איבד את חברו הטוב ביותר. השוק הגדול והאובדן היו קשים מנשוא עבורו, אולם תשומת הלב שקיבל בעקבות האירוע הטראומטי, הייתה קשה כמעט באותה המידה.
עוד בערוץ המוזיקה:
המסביר לצרכן: האיש שילמד אתכם למה התכוון בטהובן
מרחבא אוסטין: הלהקה הפלסטינית שלא מאמינה ב-BDS
"בהופעות שלי מצאתי דרך לדבר על צ'סטר, על הקריירה שלנו ועל הנושא בצורה שעושה לי טוב ואני מקווה שעושה טוב גם לאנשים שבאים לראות את ההופעה", הוא מסביר, "זה קונצרט חגיגי, לא שלילי. מותר לנו ליהנות. אם מישהו במרה שחורה הדבר שאני רוצה זה דווקא להסב לו הנאה. משהו שיוציא אותו מעט מהמעגל האכזרי בו הוא מתנהל".
"זה התחיל כיומן", אומר שינודה, "פשוט רישום של מוזיקה ומילים שביטאו את מה שעובר עליי. ניסיתי לכתוב את כל המילים ולהקליט אותן עוד באותו היום כי חשבתי שיש מצב שביום אחר כבר ארגיש אחרת. המוזיקה לקחה קצת יותר זמן. האלבום מאוד אישי עבורי ובסופו של דבר החלטתי להוציא אותו משתי סיבות: חשבתי שהוא יכול לעזור לאנשים, מעריצים של לינקין פארק ואנשים שעוברים איזשהו משבר אישי. הסיבה השנייה היא שכולם שאלו אותי איך אני מתמודד? וחשבתי שאם הם יקשיבו לתקליט הם יקבלו את התשובות שהם מחפשים ויבינו מה עבר עליי. המצב שלי כשהתחלתי לעבוד על האלבום וכשסיימתי אותו, היה שונה לגמרי. עברתי תהליך מדהים והכרחי. כזה שהצליח להחזיק אותי בחיים ושפוי".
מייקל קנג'י שינודה (42) נולד בקליפורניה, דור שלישי ליפנים שקבעו את מושבם בארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. שינודה הכיר בתיכון את בראד דלסון ורוב בורדון, לימים יקים איתם את לינקין פארק. לאחר התיכון נרשם שינודה הצעיר לקולג' לאומנות ועיצוב שבפסדינה.
"רציתי רק לצייר וליצור דברים", הוא נזכר. "הייתי בטוח שהעתיד שלי הוא דווקא בצד הוויזואלי, אז הלכתי לקולג' ובסופי שבוע ניגנתי בלהקה. כשסיימתי את הלימודים אפילו עבדתי כמעצב גרפי. על האהבה לעיצוב וציור אף פעם לא וויתרתי. אני ממשיך לצייר ועד היום עיצבתי את רוב עטיפות התקליטים של הלהקה ושל הפרויקטים השונים בהם אני מעורב, כמו 'פורט מיינור'".
ב-1996 הקימו שינודה ושני חבריו מהתיכון את לינקין פארק, הם צירפו אליהם את הדי. ג'יי ג'ו האן, הבסיסט דייב פארל והזמר מארק וייקפילד שעזב את החבורה די מהר. במקומו גויס צ'סטר בנינגטון לאייש את עמדת המיקרופון. האלבום הראשון שלהם Hybrid Theory משנת 2000, היה להצלחה בינלאומית ולאחריו הגיעו שישה אלבומים נוספים. חלק גדול מהצלחתה של הלהקה נבע מכך שחבריה התנסו במעברים בין ז'אנרים מוזיקליים כמו רוק, היפ הופ ומוזיקה אלקטרונית.
"קטלוג מוזיקה לפי ז'אנרים זה מה שהיו עושים לפני עשרים שנה", אומר שינודה. "אנשים כבר לא חושבים ככה היום. כל החברים הצעירים שלי, שגדלו על לינקין פארק, לא חושבים במונחים של ז'אנרים יותר אלא במונחים של מה שמדבר אליהם. אם אתה מתחיל להתייחס למוזיקה כאל מתמטיקה או מדעים מדויקים, אתה מגביל אותה ומאבד חלק גדול מהמהות שלה, כי לעיתים קרובות מה שעושה מוזיקה למיוחדת זה דווקא הקושי להגדיר אותה. כמה מהלהקות האהובות עליי הן כאלה שאי אפשר ממש להגדיר אותן מבחינה מוזיקלית: ניין אינץ' ניילז, ביסטי בויז, פאבליק אנמי - זה בדיוק מה שרציתי שלינקין פארק תהיה".
בבוקר ה-20 ביולי 2017 הגיעה עוזרת הבית של בנינגטון לביתו ומצאה אותו תלוי, כחודשיים אחרי התאבדותו של חברו הטוב כריס קורנל.
התאבדותו של בנינגטון היכתה בתדהמה את העולם כולו ואת חבריו ללהקה. הלהקה ביטלה את סיבוב ההופעות המתוכנן בצפון אמריקה והודיעה על השהיית פעילות בלתי מוגבלת. עד לאותו הרגע הם מכרו מעל 70 מיליון תקליטים וזכו בשני פרסי גראמי.
"אנשים שוכחים לפעמים שכתבתי את האלבום לפני 18 חודשים, מדובר בהרבה זמן", הוא מוסיף. "מה שאני חושב היום זה אבולוציה של מה שחשבתי אז. אני במקום אחר. יש לי יותר פרספקטיבה על הדברים ויותר בסיס מתחת לרגליים. לא היה לי כלום אז חוץ מהרגשה של כאוס מוחלט".
איך הגיבו החברים שלך ללהקה על האלבום?
"אני זוכר שחשבתי על איך לפתוח את זה איתם והייתי ממש לחוץ. סיפרתי להם מה הרעיון שלי ואפילו השמעתי להם מספר קטעים ממנו, הם היו הרבה יותר תומכים משחשבתי. ישנתי טוב מאוד באותו הלילה".
יותר אנשים בתחום הבידור כיום נותנים ביטוי לקשיים הנפשיים שלהם, תראה את ג'סטין ביבר ופיט דוידסון. אתה סבור שיש יותר הבנה ופתיחות לנושא של בעיות נפשיות?
"זה דבר שאני חושב עליו הרבה. היום העליתי פוסט על כך שההופעה בלונדון לפני כמה ימים הייתה לי קשה. היא הייתה אמוציונלית יותר מהרגיל וכאבה לי הברך אז גם פיזית לא היה לי פשוט. התלבטתי אם בכלל להעלות את הפוסט, כי אני לא אוהב שאנשים מעלים פוסטים כאלה על מנת לקבל תשומת לב. זה ילדותי וגורם לי לתהות מה באמת קורה בחיים של הבנאדם".
"אני לא מאשים אף אחד, אבל מהניסיון שלי אלה שבאמת יש להם בעיות הם אלה שלרוב לא אומרים כלום. הייתי רוצה שהאנשים האלה יגידו משהו למישהו. אם זה מצב של חיים ומוות אז אני לא בטוח שלשתף את העניין דווקא עם שלושים מיליון אנשים, זה הפיתרון. אצלנו בלהקה היה אפשר לדבר על הכול. עודדנו את השיתוף בין הנפשות הפועלות ואפילו זה לא עזר".
מה הלאה?
"אני לא ממש יכול להגיד מה יקרה עם הלהקה. אחרי שהסיבוב ייגמר בתל אביב, אסע הביתה, אכנס לאולפן ואעבוד על חומרים חדשים. נראה לי שאכתוב לאמנים אחרים ולעצמי. אין לי תכנית לטווח ארוך".
שינודה יופיע בארץ עם דן מאיו מתופף להקת טטרן הישראלית, שגם זכה בתואר המתופף הטוב בעולם בשנה שעברה. אבל הביקור כאן הוא לא הראשון של שינודה. ב-2010 הופיעה לינקין פארק בישראל וחבריה, על אף השהות הקצרה, הספיקו לסייר בירושלים ובאתרים הקדושים. שינודה נזכר בביקור בחיוך.
"המדריכים של הסיור בירושלים, והיו ארבעה, לא הצליחו להסכים ביניהם על העובדות ההיסטוריות ולא הפסיקו להתווכח בלהט על איזו גרסה של הסיפור לספר. אהבתי את זה מאוד. התרבות הישראלית נראתה לי כזו שלכל אחד יש דעה חזקה. הגיטריסט שלנו בראד יהודי והוא היה בישראל מספר פעמים. יש לו אפילו משפחה בישראל והיה לו סופר חשוב שלכולנו תהיה חוויה טובה ואכן הייתה לנו.
"ההופעה הייתה נהדרת והאנשים נחמדים. מה שכן, לא יצא לי לבלות כמעט בתל אביב ונראה לי שהפעם אעשה זאת. המתופף המעולה שלי, דן מאיו, הוא ישראלי מתל אביב, אז אנחנו כבר מתכננים מה לעשות ולאן ללכת. כבר אמרתי לו שאני חייב לאכול חומוס. אולי את יודעת איפה אפשר למצוא את החומוס הכי טוב בתל אביב?"
