אבישי כהן: "להצלחה יש מחיר כבד"
הוא בנה קריירה בינלאומית וממעט להופיע בישראל, אבל נגן הקונטרבס אבישי כהן תמיד נושא בשיריו עקבות של מקורותיו. בריאיון ל-ynet הוא מספר על ההשראה שנתנו לו שם טוב לוי והביטלס, על האלבום החדש ועל ההצלחה כאמן בינלאומי, "אני צריך לצבוט את עצמי כדי להאמין שזה קורה"
"המחיר הוא כבד - להתגעגע לילדים, לאישה, לבית, להורים ולחיים הפשוטים היומיומיים, זה לא פשוט. אני אוהב להיות בבית, יש דברים פשוטים שאני אוהב. אבל אני לא יכול לקבל אותם בצורה רגילה, אני צריך להתעמת עם הקושי של הגעגועים ושל הארעיות ואין מה לעשות. לכל מחיר יש תמורה ולכל תמורה יש מחיר. אני לא יכול לדמיין את עצמי בשום צורה אחרת".
עוד בערוץ המוזיקה:
בון ג'ובי: "אני חוזר לישראל עם דם בעיניים"
בן 99, ניצול שואה והומוסקסואל: סיפורו של המלחין ולטר ארלן
פלמנקו ושאנסון: מה נשמע בפסטיבל מדיטרנה
"באים לראות אותך מכל מיני ארצות. זה כיף ומטורף ואתה אומר איך זה יכול להיות, כל האנשים האלה באו לראות אותי? זה לא מפסיק לרגש אותי. זו התמורה הכי גדולה בחייו של אמן, לקבל כזו תהודה של אהבה". לא רק אהבת הקהל שמגיע להופעות שוב ושוב מפתיעה אותו, אלא גם העובדה שלומדים את היצירות שלו בבתי ספר והן זוכות לקאברים ביוטיוב. "רק רציתי להיות המוזיקאי הכי טוב שאני יכול להיות. לא האמנתי שהמוזיקה תהיה כל כך משפיעה, אמנים זוכים לזה אחרי חייהם, אם בכלל", הוא מצטנע.
דווקא בישראל כהן ממעט להופיע. בשנתיים האחרונות לא עלה על במה ישראלית, אבל עכשיו הוא חוזר לחמש הופעות במועדוני הזאפה. אלו יתקיימו במהלך חודש אפריל ובאחת מהן הוא יחגוג את יום הולדתו ה-49. בזמן הקצר הזה הוא הפך למוזיקאי ג'אז בינלאומי - במנותק מהזהות הישראלית שלו. זו כנראה הסיבה שהוא לא נתקל בביקורת על ישראל - לא מצד הקהל ולא מצד הקולגות. "המזל שלי הוא שבניתי את הקריירה שלי בניו יורק כמוזיקאי בינלאומי בהקשר המאוד מסוים של המוזיקה שלי ולא של המוצא שלי. אז מתייחסים אליי כמישהו שבא מניו יורק או גרמניה. המוזיקה היא קוסמופוליטית לחלוטין. והקהל שלי הוא של מקומיים".
אלא שגם אם הג'אז של כהן הוא קוסמופוליטי במהותו, הוא תמיד נושא עמו עקבות של המקורות: הוא שר בעברית, משלב פיוטים, שירי משוררים או שפות יהודיות כמו לדינו - ולראייה, שמו של האלבום החדש שלו Arvoles לקוח משיר בלדינו שכהן הכיר מאמו ועשה לו עיבוד מחודש. "קשה לי לברוח ואני גם לא רוצה, יש משהו מאוד חזק אצלי שקשור לישראליות שלי, למקום שממנו ההורים שלי באים ולמה שהם שמעו בבית ואיך אני הגבתי לזה כילד וכנער שהיה בסביבה הזו. בין אם אני שר את זה או מעבד את זה אינסטרומנטלית, תמיד זה מופיע באיזושהי קונוטציה".
הדי.אן.איי הישראלי שלו הוא גם החוט המקשר בין היצירות שלו, שנושקות יותר לג'אז מודרני והולמות מועדונים ניו יורקים אפלוליים, לבין אלו שמצאו את עצמם בלב המיינסטרים הגלגלצי - תמהיל לא אופייני במיוחד. "אני לא מכיר עוד בנאדם כזה, אם הייתי מכיר אותו הייתי שואל אותו כמה שאלות. כשעשיתי את 'שעות רגישות', התקליט הראשון שבו הצגתי שירה, לא חשבתי או האמנתי שזה יכול להפוך ממש לנכס צאן ברזל, שירים שמושמעים ברדיו עד היום. כי אני יודע שהעולמות די מופרדים אבל כשזה קרה ופתאום הצליח, הרגשתי לא רק שמחה וגאווה אלא גם שאני עושה משהו שהוא חשוב - מגשר בין עולמות שתמיד האמנתי שהם עולם אחד".
"כילד, תמיד אהבתי את הביטלס באותה מידה שאהבתי לשמוע את ג'ון קולטריין, הפתיחות הזאת קיימת בצורה טבעית אצלי. והסביבה לא הראתה את הפתיחות הזאת. כששמעתי את שם טוב לוי בשנות ה-80 קיבלתי גשר ממנו - ממוזיקה ישראלית לג'אז. הבנתי שהכל אפשרי, ולבנאדם עם תמימות של יוצר אמיתי - יש לזה חשיבות שהיא מעבר לכל. הוא יצר לי פתח שהיום אני מקווה שאני יוצר עבור אנשים אחרים".
זה סוד ההצלחה שלך? ללכת כל פעם למקום קצת אחר?
"בהחלט. אני לא כל כך מתעסק בעצמי - באיך אני נראה או נשמע. אני שמח שזה לא מעסיק אותי, כי אחרת אני לא חושב שהייתי מצליח להיות כל כך מגוון ולהשתנות. אבל מהסביבה שלי אני שומע שיש לי איזו מין תנועה מתמדת. זה משהו שאני מגלה בדיעבד, כי אני אף פעם לא עוצר לחשוב יותר מדי. החשיבה היא לא התחום החזק שלי בהקשר היצירתי. אני גם לא מתעסק רק במוזיקה אינסטרומנטלית, אני שר וכותב שירים וזה משפיע אחד על השני".
לאחרונה גם כתבת פסקול לסרט הצרפתי "סה לה וי", איך זה היה?
"העבודה על סרטים היא דבר אחר. עד שאתה לא עושה מוזיקה לסרט אתה לא מבין כמה העולמות שונים. הגמישות שאתה צריך להראות כלפי העניין. פתאום זו לא סיטואציה שאתה עושה בדיוק מה שאתה רוצה, אתה צריך להיות בקורלציה עם המפיקים, עם הבמאי. אז זה גם יותר קשה אבל גם פותח אפשרויות ומימדים שונים ומעניינים. היה לי מזל בסרט הזה - הם לקחו המון מוזיקה מהקטלוג הקיים שלי ושיבצו אותו בסרט, כלומר לא הייתי צריך לכתוב כמו שחשבתי. זו גם הייתה אכזבה וגם מתנה גדולה. בסופו של דבר זה הביא לכך שהמוזיקה שלי נכנסה לעוד אוזניים שלא בהכרח היו מגיעות אליה".
הניסיון עם כתיבה לקולנוע הביאה את כהן לסרט נוסף, צרפתי-ישראלי, עבורו יכתוב מוזיקה. הפרטים עוד ראשוניים, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שלראשונה תוכלו לראות את המוזיקאי על המסך הגדול, כנראה בלי כלי הנגינה שמלווה אותו. "פנו אליי כמה פעמים, אני לא יודע למה, אבל הפעם נראה שזה הולך לקרות".
מתבלבלים בינך לבין אבישי כהן החצוצרן?
"כבר כמעט ולא. הבעיה היא בעיקר שלו, אני הגעתי לסצנה לפניו, והרבה יותר מוכר ממנו. אז בהופעות שלו יש לפעמים תמונות שלי - קצת לא נעים לי ממנו. מצד שני, מה אפשר לעשות?".
נראה שזה פשוט שם מוצלח עבור קריירה מוזיקלית.
"כן, ממש".
אבישי כהן יופיע ב-17 באפריל בזאפה בהרצליה, ב-18 באפריל בזאפה בירושלים, ב-20 באפריל בשתי הופעות בזאפה בתל אביב וב-21 באפריל בזאפה בחיפה.
