"הכלה מאיסטנבול" בישראל: פארוק שבר למעריצות את הלב
מול קהל נשי בגילאים שונים, אוזג'אן דניז, עלה על הבמה לקול צווחות השם "פארוק" והרים חפלה משובחת. רוב השירים לא היו מוכרים והכלה סורייה מיהרה לרדת מהבמה מבלי לשיר, אבל במופע דניז הוכיח שהפנטזיה היא לנצח: "מה שהפוליטיקאים לא הצליחו לעשות, אנחנו הצלחנו. בזכות האמנות, נישאר יחד תמיד"
כבר מחוץ להופעה אמש (שבת) בהיכל מנורה מבטחים, ניתנו הרמזים המטרימים למה שעתיד להתרחש בפנים: המוני נשים, בנות 9 עד 99 אצו לכיוון ההיכל, כשהן חולפות כטילים תלולי מסלול על פני הספסרים המבולבלים. היו גם כמה גברים בודדים (שאכן נראו בודדים). אך בעיקרו, היה זה אירוע של גבר אחד וכמה אלפי נשים. שלמה המלך, מאחוריך.
פארוק, כלומר אוזג'אן דניז, מופיע היטב. הוא שולט במיומנות בקולו העוצמתי והנעים, התנועות שלו נינוחות והוא מקפיד לתקשר עם הקהל. 15 המוזיקאים שנמצאים על הבמה - דרבוקות, קלידים, כינורות וזמרי ליווי - מגבים אותו בכישרון. זו חפלה לא רעה, למי שאוהב. אנגלית הוא כנראה לא דובר, ועל כן פנה לקהל בטורקית. מתורגמן צמוד תרגם אותו כשנתן פתח לפריצת דרך דיפלומטית: "מה שהפוליטיקאים לא הצליחו לעשות, אנחנו הצלחנו לעשות. בזכות האמנות, נישאר יחד תמיד". הקהל, כצפוי, שואג.
רוב קונות הכרטיסים לא באמת מכירות את הרפרטואר של הכוכב הטורקי. הטורקית היא שפה פתלתלה וכנראה ש-127 שעות הצפייה המצטברות בפרקי הסדרה ששודרו בישראל עד כה, אינם מספיקים כדי ללמוד אותה. רק כמה יחידות סגולה מצליחות להצטרף בלהיטים. אז מה עושים? מצלמים. וכך, חלק ניכר מהמופע עובר בליווי צגי סמארטפון, שמנציחים בסטוריז את פטריות העשן, הלהבות והתאורה הכחולה-ירוקה. מהיציע, המראה מזכיר ביקור בגבעת התורמוסים בשיא הפריחה.
גם סורייה, הכלה בעצמה, הייתה שם. דפקה כניסה נוסח קייט מידלטון, ואחר כך ירדה לכיוון הקהל, אך במפתיע, שם היא גם נשארה. מי שציפה להופעה זוגית, נאלץ להתבדות. מי שציפה לכלת חלומותיו, מצא עצמו בפרק עצוב במיוחד של "חתונה ממבט ראשון".
בתום המופע, שנמשך כשעה וחצי, לא מעט צופות נותרו המומות מכך שהכלה לא שרה. כמה מעריצות, שהפכו בינתיים למפגינות לעת מצוא, קראו בשמה בניסיון אחרון לסחוט ממנה איזה יחס, עד שבשלב מסויים הכרוז קרא: "כולם מתבקשים ללכת, האמנים עזבו את ההיכל". בחוץ החלה להתרוצץ שמועה שסורייה לא הופיעה כיוון שאיימו על חייה שלא תשיר. מי איים, לא ברור. אחרים הלינו על כך שלא נוגנו מספיק שירים מהסדרה. לפתע כולם נראו עייפים, כאילו השבוע החדש נשפך על ראשם בבת אחת, כדלי מים צוננים. רק נהגי המוניות עלזו.
בסופו של דבר, ההופעה אתמול לא נערכה במלואה ביד אליהו, אלא רק בחציה. החצי השני שלה התקיים בפנטזיה: שם אוזג'אן דניז הוא לא דני רובס הטורקי, אלא איש עסקים עשיר, שמתאהב בך (כן, ממש בך), ומבטיח לך עולם ומלואו. ושירים, גם כאלה שמבוצעים היטב, לא היו מה שמעריצות הסדרה ביקשו למצוא שם. הן חיפשו משהו שיקים לתחייה אל מול עיניהן את יופיו של הסיפור. בהתאם, הרגע שהביא את ההופעה אל שיא הרגש לא הסתתר בביצוע כזה או אחר, אלא דווקא בפנייתו של הכוכב אל הקהל בשאלה נוגעת: יש כאן מישהו שעבר פרידה לאחרונה?
ההופעה שתעלה על הבמה גם הערב, מוכיחה עד כמה אנחנו רוצים סיפור כלשהו, לא ממש משנה איזה. אנחנו צריכים גואל של שעות הפנאי, ולא ממש חשוב מה שמו. מישהו שירים אותנו מהיומיום, משגרת המשרד, מימי הבחירות העגומים, ממערכות היחסים המוכרות לעייפה שלנו - וישכנע אותנו שאי שם - אם צריך, נרחיק עד איסטנבול - התשוקה היא המלכה. כל זה נראה מעט רחוק ביציאה מהחניון ליד יד אליהו, בפקק שארך יותר משעה, והתדרדר חיש מהר לריטואל של צפירות והטחת האשמות. בכל זאת, כבר מאוחר ומחר עבודה.
