מ"המורדים" ועד "הכלה מאיסטנבול": גדולים בישראל, קטנים בעולם

הסיפור הלא ייאמן של היוצר סיקסטו רודריגז (שמתועד בסרט זוכה האוסקר "מחפשים את שוגר מן"), מתרחש בתחילת שנות ה-70, אז הוציא רודריגז האמריקני שני אלבומים נהדרים. העתיד נראה אופטימי והמסלול שחברת התקליטים של רודריגז הועידה לו היה אמור להפוך אותו לבוב דילן הבא. אלא שהתחזיות האופטימיות של כל הצדדים לא עמדו במבחן המציאות, האלבומים נכשלו מסחרית ורודריגז נאלץ לחזור בהשלמה לחייו האנונימיים ולעבודה האפורה שלו כפועל בניין ושיפוצים.

אלא שמלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, במקרה הזה אחרים שגרו כמעט 13 אלף קילומטר משם, ביבשת אחרת. דרום אפריקה מצולקת האפרטהייד אימצה את האלבומים של רודריגז ומבלי ידיעתו הפכה אותו לכוכב. רק 30 שנה מאוחר יותר, לקראת סוף שנות ה-90, הצליחו שני מעריצים ביקום נטול אינטרנט לאתר את רודריגז בדטרויט, להביא אותו להופעות ענק ולאפשר לו ולמעריצים שלו להתענג על העדנה המאוחרת של הקריירה המוזיקלית שלו.

הופעת כוכב "הכלה מאיסטנבול" בתל אביב(צילום: שרון רביבו)

"הכלה מאיסטנבול" היא הדוגמה האקטואלית לכך – דרמה יומית טורקית (שלא לומר טלנובלית) עם שלוש עונות עד כה, שמרתקת יותר ממיליון צופים (בעיקר צופות) ישראלים. ממש לאחרונה, הכוכבים שלה הטריחו את עצמם לישראל ועשו את היכל "מנורה מבטחים". רגע לפני, כוכב אחר מהסדרה כיכב בפרסומת של "קסטרו" ונתן גיחה לפרק של "האח הגדול". סוציולוגים מנסים לנתח ולפצח את סוד ההצלחה הישראלי שלה, אבל יכול להיות שהתשובה פשוטה משנדמה – איכות הפקה וסוגיות חברתיות רלוונטיות מעורבבות טוב טוב עם סיפור סינדרלה שובה לב, וגם העובדה הפשוטה שהסדרה שודרה בערוץ "ויוה" לא הזיקה. לרגל חגיגות "הכלה מאיסטנבול" יצאנו לטיול לאורך שדרת הזיכרון הישראלי וחזרנו עם דוגמאות נוספות לדברים שהיו גדולים בישראל וקטנים בעולם.

בשנת 2001 איתר המפיק יאיר דורי חלון הזדמנויות שאפשר לו לבצע את קפיצת המדרגה שלו ממפיץ למפיק. המשבר הכלכלי בארגנטינה אפשר הפקת תכנים בהשקעה נמוכה מבעבר וכריס מורנה, יוצרת טלנובלות שכבר הביאה לעולם את "קטנטנות", הציעה לו להצטרף להפקת סדרה חדשה, מעין סדרת המשך - "המורדים". דורי צירף עוד כמה משקיעים ישראלים לקלחת ויצר את אחת ההיסטריות הטלוויזיוניות הבולטות ששטפו את ישראל ואלפי נשים בוגרות חייבות לה את הספרדית שלהן.

"המורדים" בישראל. הם אפילו אוכלים מצה!(צילום: מיכאל קרמר)

הסדרה אמנם עקבה אחרי עלילותיהם של בני נוער מתבגרים אבל כיאה למסורת הארגנטינאית התסריטאים לא בחלו בעלילות עתירות אלימות, אלכוהול וסקס. כתוצאה מכך התנדנדה הסדרה בפראות בין הערצה נואשת מצד מתבגרים ישראלים מחד וקילוחים של הורים זועמים שנחרדו מהתכנים וניסו להגביל את שידור הסדרה. המועצה לשידורי כבלים ולוויין אכן קבעה שהתכנים אינם הולמים צופים מתחת לגיל 12, אבל זה לא הפריע לכוכבים הארגנטינאים המופתעים להגיע לפה, למלא את היכל 'נוקיה' לפחות פעמיים, לככב בפרסומות ולהעניק לעולם את לואיסנה לופילטו.

40 נערים ונערות בני אומות שונות מפליגים בספינה ונקלעים לסופת הוריקן. 35 מהם מצליחים להינצל בסירות הצלה, חמישה נשארים על הספינה ונסחפים לאי אגדי בשם טאמבו, שבו חיו צאצאי אסירים מהמאה ה-18 שאינם מכירים את העולם התרבותי הנוכחי, מעולם לא שמעו שיר של סטטיק ובן-אל ואין להם פרופיל בפייסבוק. הנערים נכלאים ומשועבדים על ידי שליט האי, מעבירים זמן איכות באי סמוך באיתור אצות, שאפילו אנשים שנפלטו מהציוויליזציה מודעים לערכן התזונתי, ובהמשך מארגנים מרד לא אלים ומדיחים את רודן האי המכהן.

איים אבודים(צילום מסך)

"איים אבודים" נוצרה באוסטרליה באמצע שנות ה-70 והסתפקה בעונה אחת בת 26 פרקים. לארץ היא הגיעה בשנת 1979, שודרה פעמיים בשבוע אחר הצהריים והפכה לאבן דרך נוסטלגית בזכות שתי מילים: שידורים חוזרים. אם פספסתם את "איים אבודים" בחופש הגדול הראשון בו שודרה יכולתם לצפות בו בזה שהגיע שנה מאוחר יותר, ואם לא אז – בזה שאחריו, עד שהיא הפכה לחלק בלתי נפרד מגיל ההתבגרות של דור שלם. רק להמחשה, הסדרה שודרה גם באיטליה, הולנד ובגרמניה, כשבשתי האחרונות הוחלפו בטעות פרקים 15 ו-23 ולאיש לא היה אכפת. "איים אבודים" זכתה להירשם בספר דברי הימים של הקולנוע הישראלי עם סרט שנקרא על שמה, שיצר רשף לוי ויצא בשנת 2008.

ממש כמו "איים אבודים" לפניה, גם "מנהרת הזמן" האמריקנית הצליחה להנפיק עונה אחת בלבד (בת 30 פרקים), אבל השידורים החוזרים, המתנה שלא מפסיקה לתת, פינו לה מקום טוב בזיכרון הקולקטיבי של ילידי שנות ה-70 וה-80. דאג וטוני היו שני מדענים שהקריבו את עצמם ושימשו כשפני ניסיון כדי לחזור בזמן במכונת זמן ניסיונית רגע לפני שנציג הממשל האמריקני רע-הלב יחתוך את התקציב ויבטל את הפרויקט. לרוע מזלם, האקזיט היה מוקדם מדי והמכונה אכן מצליחה להחזיר אותם בזמן לאירועים היסטוריים שונים, אבל להשיב אותם לזמן המקורי שלהם – שנת 1968היא אעפס קצת התקשתה. ולכן טוני ודאג נאלצים להמשיך ולהתגלגל מידי פרק לתקופה היסטורית שונה בה הם מנסים, לרוב ללא הצלחה, לתקן עוולות היסטוריות או סתם לא למות.

מנהרת הזמן(צילום: יח"צ)

"מנהרת הזמן" שודרה בארה"ב במקביל לסדרת מד"ב אחרת – "מסע בין כוכבים", אבל בניגוד אליה לא התנחלה בלבבות, למעט הלבבות של הצופים הישראלים שהיה בהם הרבה מקום ורק מעט סדרות למלא אותו. אחרי עונה אחת של ביקורות סבירות אבל רייטינג נמוך הציעה רשת ABC ליוצר אירווין אלן ("אבודים בחלל") לחתוך את השכר שלו בשליש כדי להעלות עונה שניה. אלן סירב והסדרה בוטלה. היא עלתה בארץ לראשונה ב-1973, הפכה לסמל למסע בזמן ודאג וטוני אמנם לא חזרו הביתה מעולם, אבל הם יזכרו לנצח כמי שהפכו את צווארוני הגולף לפריט שמשדר גבריות.

הימים הם ימי תחילת שנות השמונים. עם ישראל כבר טעם מטעמה של טלוויזיה בצבעים והמציא את האנטי-מחיקון. רוב העם נאלץ להסתפק בערוץ היחיד בטלוויזיה אבל מצפון נפתחה הטובה, שם קלטו הישראלים את ערוץ מידל איסט לבנון שזכה גם לשם "חדאד", על שמו של הגנרל מצבא דרום לבנון בחסותו פעל הערוץ. בהיעדר אופציות חלופיות נהו הציונים אחרי טלוויזיה שהגיעה ממדינת אויב ערבית, כשאחת התוכניות הפופולריות ביותר הייתה שידור שבועי של תחרויות היאבקות מקצועית שנערכה בטקסס, במסגרת ליגת WCCW. מדי מוצ"ש התקבצו סביב המקלט צופים אדוקים שהעלו על ראש שמחתן את הקרבות המבויימים.

בני משפחת ואן אריק הטקסנית היו כל מה שאשה מבקשת – גבוהים, אתלטים, בנויים היטב, יפים ובהירי שיער, אבל גם גברים ישראלים העריצו אותם בשמחה והמתאבקים הפכו לרוק סטארס במדינה עם ערוץ אחד. יום אחד פגש את אב המשפחה פריץ, מאמן קבוצת הפוטבול ה'דאלאס קאובויז', שסיפר לו שזה עתה חזר מביקור בישראל ושלמרות היחוס שלו הנושא היחיד שעליו בחרו הישראלים לדבר איתו עליו היה משפחת ואן אריק. אבא פריץ החליט לשלוח את הילדים שלו כדי לבדוק במה מדובר, והביקור של נערי ואן אריק בארץ בשנת 1985 הפך לאירוע מכונן בתרבות הישראלית.

קרי ואן אריק(צילום מסך)

במסגרת משחק התפקידים של המתאבקים בליגה גילם אבא פריץ לא פחות ולא יותר מאשר מתאבק נאצי, אבל זה לא הפריע לישראלים לאמץ בחום את כל הואן אריקים. במהלך הביקור הם מילאו את יד אליהו ואצטדיון הכדורגל בקרית חיים, נפגשו עם הנשיא דאז, חיים הרצוג, שהיה בעברו מתאבק, הוצפו באהבה מטורפת, במה שאחד מהם, קווין, הגדיר את הביקור כרגע השיא של הקריירה שלו. אח אחר, לאנס ואן אריק, גם ניהל רומן עם ישראלית בשם יהודית גבאי.

למרבה הצער, מלבד היותם מתאבקים מפורסמים ומצליחים הוואן אריקים נודעו בעיקר בשם מה שנודע בארה"ב כ"קללת ואן אריק". האב וששת האחים מצאו את מותם בזה אחר זה, מי בתאונות מחרידות ומי בהתאבדות. קווין ואן אריק היה האח היחיד שנותר בחיים, ואת החיים האלה הוא ניצל בין היתר כדי לבקר מידי פעם בארץ ואפילו השתתף בסדרה "טלנובלה בע"מ", בעקבות יוזמה של כותב הסדרה ומעריץ ותיק, דרור נובלמן.

לנץ ואן אריק ויהודית גבאי(צילום: עמנואל אילן)

הרבה לפני שידענו שביבי מסוגל להחזיק מעמד בלי לנשום מתחת למים חמש קדנציות התחבב על הצופים הישראלים האיש מאטלנטיס. פטריק דאפי היה סופר הירו מסתורי שכח העל שלו היה בעיקר בעולם התת מימי, שם הוא היה מסוגל לשחות ממש מהר, לנשום דרך הזימים שלו ולהרים דברים ממש כבדים. אלא שכמו בנות הים הענוגות, גם האיש מאטלנטיס לא סבל את היבשה והשהות שלו בסביבה שאינה מימית הוגבלה ל-12 שעות בלבד, מה שקצת תקע מקל בגלגלים של הפעילות ההירואית שלו.

פטריק דאפי, האיש מאטלנטיס(צילום מסך)

"האיש מאטלנטיס", ששודרה בארה"ב בשנת 1977, החלה את דרכה בארבעה סרטים ומשם המשיכה לעונה בת 17 פרקים, שהיתה כפי הנראה גרועה מספיק כדי להיעצר שם. דאפי היה מאוד לויאלי לסדרה – הימים היו ימים בהם האפקטים היו בעצם אביזרים, ודאפי שיחק עם עדשות מיוחדות שהקנו לעיניים שלו מראה זוהר מתחת למים, ולא התלונן למרות ש"הן נתנו את התחושה של כדורי גולף שהיו תקועים לו בראש", הוא שאף מים כדי שלא יווצרו בועות כשהוא דיבר או שחה מתחת למים ואפילו גילח את כל הגוף שלו הרבה לפני שזה היה מקובל, מה שתבע ממנו את המקלחות הארוכות ביותר בחייו, אבל כאמור, זה לא הספיק. כלומר בארץ הקודש זה דווקא כן – ב- 1982 נכנס האיש מאטלנטיס ללופ השידורים החוזרים של הערוץ הראשון וזכה לחיי נצח. גם הסינים, אגב, בחרו בו להיות הסדרה הראשונה שנוצרה במערב ושהוקרנה בסין העממית, וסיבותיהם עימם.

"האיש מאטלנטיס" לא סיפקה לדאפי את תהילת העולם אבל מייד אחריה הוא עבר לגלם דמות לא פחות מרתקת – בובי יואינג, אחיו של JR האכזר מ"דאלאס", ואפילו הם הרשו לעצמם לשלב כמה רפרנסים מלגלגים לכיוון האיש עם הזימים, והגדילה לעשות כשליהקה את הבן של דאפי לדמות שענתה לשם מארק הריס, בשלושה פרקים בתחילת שנות ה-90.