"משחקי הכס" עונה 8 פרק 1: הצפון זוכר. ומי שלא, בשביל זה יש פרק הכנה
אחרי ציפייה של יותר משנה וחצי בין העונה השביעית לשמינית, חזרה "משחקי הכס" לחיינו עם פרק ראשון שלא חידש יותר מדי ועשה בעיקר עבודת שטח לקראת הפרקים הבאים. אבל אל ייאוש - בין כל המפגשים המחודשים שהיו בווינטרפל, כמה ריגשו אותנו במיוחד. פותחים עונה עם טור שבועי חדש של דורון פישלר. זהירות - המון ספויילרים בפנים
שישה פרקים לסוף. חלקם אמנם ארוכים מהרגיל, ועדיין: יש שישה פרקים בדיוק עד שתופעת הענק שנקראת "משחקי הכס" תגיע לסופה. תזילו דמעה או תנשמו לרווחה - זאת לגמרי הבחירה שלכם, אבל זאת העובדה. שישה פרקים. כלומר, עכשיו כבר חמישה. שישית מכל פרקי "משחקי הכס" שנותרו בעולם עברה ביעף, ומה בעצם הרווחנו מזה? לא הרבה.
הפרק הראשון (22:00, ב-HOT, yes ו-סלקום TV) היה כל כך דל בהתפתחויות, שאילו הייתם מדלגים עליו ומתחילים את העונה בפרק 2 - לא בטוח שהייתם שמים לב. כלומר, אולי הייתם עוצרים לרגע לשאול שאלות כמו "היי, איך יכול להיות שהם הגיעו לשם כל כך מהר?", אבל תכלס, זה קרה בעונה הקודמת ממילא. מצד שני, העובדה שזה לא היה פרק עמוס טוויסטים ואקשן לא באמת מפתיעה - זה תמיד ככה: בכל עונה, בעיקר בהתחלה, יש פרקים ארוכים שבהם הדמויות בעיקר מסבירות אחת לשנייה איפה הן נמצאות, מה הן מתכננות ולמה, ותפקידם רק להכין את הקרקע לאקשן של אחר כך. אם ציפיתם שהעונה האחרונה של משחקי הכס תהיה מורכבת כולה מ"פרקי 9" - אז לא. זה היה לגמרי "פרק 1". בסוף העונה הקודמת כבר ידענו שהזומבים פולשים, שהצפון מתכונן למלחמה, שג'יימי בדרך אליהם, שג'ון סנואו הוא אאיגון טארגרין, שתיאון יוצא לחלץ את יארה ושצבא של שכירי חרב בדרך לסרסיי. ועכשיו - כל זה קרה, בדיוק כמו שאמרו לנו שיקרה. הפתעות? אין. גם פילים לא.
קפיצה קטנה לצפון הארץ
ווינטרפל מתרגשת לקראת הגעתם של דאינריז, ג'ון, צבאותיהם ודרקוניהם. ההמונים מתכנסים בצידי הדרכים כדי לחזות בפלא ומביטים בהשתאות, וזה מובן, מכיוון שאנשי הצפון מעולם עוד לא ראו יצורים אקזוטיים כמו דרקונים או אנשים שחורים. באיחוד הראשון מתוך הרבה שיגיעו בפרק הזה, ג'ון מחבק את אחיו האובד בראן, שבתגובה בוהה באוויר ומדקלם משפטים קריפיים - כי זאת התגובה שלו לכל דבר בימינו. הסטטוס קוו המלחמתי החדש משורטט: נוטשים את החומה, כל אנשי הצפון מוזמנים אל ווינטרפל, כי הקרב ייערך כאן. סאנסה מעלה, ובצדק, את שאלת האוכל: מאיפה בדיוק יימצא בווינטרפל, שאינה פורה במיוחד אפילו במזג אויר נעים, מספיק מזון כדי להאכיל שני צבאות ענקיים לאורך מה שעלול להיות חורף ארוך וקשה של שנים? שאלה מצוינת. והתשובה היא: "היי תסתכלו, דרקונים". עוברים לנושא הבא. תשובה לא קיבלנו. בהמשך, סאנסה פוגשת את טיריון, בעלה לשעבר אם תרצו (האיחוד מחדש השני), שמבטיח לה שצבא לאניסטר צפוי להגיע ממש בכל רגע. תיכף. הנה הם באים. מיד. הם יגיעו, סרסיי הרי הבטיחה! סאנסה מעירה לטיריון בנימוס על כך שכדי להאמין למשהו שסרסיי אומרת צריך להיות דביל ברמה בינלאומית, וזה קצת מוזר מצדו, כי הוא לא היה אמור להיות נורא חכם או משהו? וואלה. אני מבין שהתפקיד של סאנסה בעונה הזאת הוא להצביע על החורים בעלילה של הסדרה. ככה היוצרים מפגינים מודעות עצמית, בלי שזה יחייב אותם אשכרה לפתור את החורים האלה. יש מצב שבפרק הבא נשמע את סאנסה מעירה על מהירות הריצה האגדית של גנדרי.
בין כל ההכנות למלחמה, דיונים פוליטיים ודקלומים מרובי חשיבות עצמית, ג'ון ודאינריז מוצאים קצת זמן פנוי לטיסה רומנטית בשמי הארץ, ושופכים עליה את כל תקציב האפקטים הממוחשבים של הפרק הזה. על הסצינה היפה הזאת אפשר רק להגיד ש"הדרקון הראשון שלי" עשה את זה יותר טוב, ואם יוצרי "משחקי הכס" טוענים שהם לא חשבו על הסצינה ההיא מ"הדרקון הראשון" בתור השראה, הם משקרים. מסורתית, מקובל שרק בני טארגריין יכולים לרכב על דרקונים, ולכן העובדה שג'ון עולה על הדרקון ויורד בשלום היתה יכולה להיות רמז מרעיש ומרטיט ולהצית אלפי תאוריות - אלמלא היינו יודעים כבר שזה נכון.
בין כל המפגשים המחודשים שהפרק היה מלא בהם (ג'ון ואריה! אריה וקלגיין! אריה וגנדרי!) המפגש המעניין ביותר היה דווקא זה של דאינריז וסאם. זה מתחיל בתור קטע חביב של תודות ומבוכה, כשסאם מבקש חנינה על הספרים שלקח מהספריה ולא החזיר (מקבלים קנס של 15 שקלים על איחור, זה לא צחוק), אבל מהר מאוד הופך למשהו אחר לגמרי, אחרי שמתברר שדאני שרפה בדרך את אביו ואחיו. ונכון שסאם אף פעם לא חיבב אותם במיוחד, וזה היה הדדי, ובכל זאת, "שרפתי את המשפחה שלך" זה לא הדבר הנעים ביותר לשמוע ממלכה שהרגע פגשת. ג'ון בראדלי, שמגלם את סאם, מפתיע כשהוא לוקח בקלות את תואר "השחקן הטוב ביותר" בפרק הזה, אולי משום שכל היתר דעכו לתוך שגרת הדיקלומים והחשיבות העצמית. הזעם והאבל שלו היו שוברי לב. סאם רגיל להיות בדיחה, הוא רגיל שמתעללים בו, אבל הרגע הזה היה אולי קצת יותר מדי גם בשבילו. רגע אחר כך, גם מוטל עליו לעדכן את ג'ון בתקציר הפרקים הקודמים, כלומר לספר לו את מה שאנחנו יודעים מהעונה הקודמת - שהוא לא ג'ון אלא אאיגון טארגריין, ושהוא היורש של שבע הממלכות. מכל הסיבות להיות בשוק מהסיפור הזה, ג'ון בוחר להזדעזע מכך שאביו, לכאורה, נד סטארק - האדם הישר - למעשה שיקר לו כל חייו. וזה בהחלט הרבה לעבד, אני לא אומר שלא, אבל נראה שהמוח של ג'ון עדיין לא ביצע את כל החישובים הנדרשים כדי לקלוט שבנוסף לכך, הבחורה שהוא שוכב איתה היא הדודה שלו.
עדכונים שוטפים מהדרום
סרסיי מקבלת בשלוות נפש מפתיעה את החדשות על כך שהחומה בת אלפי השנים נפלה והמתים פולשים, חדשות מזעזעות ברמה מקבילה בערך ל"מבזק: כתבנו מוסר שלפני שעה קלה השמש כבתה. התרבות האנושית הגיעה לסופה, היו שלום". תגובתה של סרסיי: "טוב". ג'יזס. ידענו שהיא קרה, אבל לא ידענו שהיא הגיעה לאפס המוחלט. יורון גרייג'וי חוזר לקינגס לנדינג עם צבא של 20,000 שכירי חרב, אבל בלי פילים (חבל. למה לא פילים? אני רוצה פילים), ועם דמות חדשה: קפטן סטריקלנד. אלוהים אדירים, אחרי 67 פרקים, ועם שישה פרקים שנותרו עד לסיום, "משחקי הכס" עדיין לא גמרה להציג את כל הדמויות בסדרה. מה יש לכם לעשות איתו במשך שישה פרקים?! אני די בטוח שקפטן סטריקלנד לא יהיה זה שישב על כס הברזל בסוף הסדרה. אבל ברצינות, לכו תדעו. יורון משוחח קלות עם יארה גרייג'וי המוכה והחבולה כדי להזכיר שהיא עדיין שבויה שלו; רגע אחר כך תיאון, שזה עתה גילה את הביצים שלו (מטאפורית בלבד) מחלץ אותה, ובסצינה הבאה היא כבר בריאה ורחוצה ויוצאת לכבוש איזה אי בשביל דאינריז בעוד תיאון יוצא לווינטרפל כדי לנסות לכפר על חטאי העבר ולהשלים את הקשת העלילתית שלו.
עוד בדרום, בעוד ברון מבלה את זמנו בבית זונות כמקובל בסדרה, הוא מקבל רובה-קשת מוכר ומשימה חדשה - לחסל את האחים הסוררים של המלכה, טיריון וג'יימי. ועל קו העלילה הזה אני אאלץ לשלוף כרטיס "אוי נו באמת" אדום. זה הגיע מאותה ערימה כמו עלילת "האם אריה הולכת להרוג את סאנסה?" בעונה הקודמת. כן, זה בהחלט טוב לדרמה שברון ינסה להרוג את החברים הטובים שלו לשעבר, אבל זה פשוט לא הגיוני בשום אופן אחר. ברון הוא אדם פרגמטי שמתעניין בזהב לפני הכל, זה נכון, אבל מצד שני כבר הוכיחו לנו שהוא גם יודע לשמור על עצמו, ופשוט לא ייקח על עצמו משימות שיסכנו אותו יותר מדי - ולהגיע לצפון שורץ הזומבים זה מסוכן. על אחת כמה וכמה שהוא לא יעשה את זה בשביל מחיר כל כך ערטילאי ("תאר לך מה היא תיתן לך" - סכין בגב, סביר להניח. אנחנו מכירים את סרסיי). ועוד לא הזכרנו את העובדה שהעיסקה של ברון עם טיריון - אם מישהו ישלם לך להרוג אותי, בוא אלי ואני אשלם לך כפול כדי שלא תעשה את זה - בעינה עומדת. לא, ברון לא הולך להרוג את טיריון, ואני מקווה שהסדרה לא תתאמץ מדי לנסות לגרום לנו לחשוב שזה באמת הולך לקרות, כי היא תקבל פחחחח בפרצוף.
סיום מוחץ?
אחרי סצינת אימה קטנה ואפקטיבית, שבה לורד אמבר הפך לקישוט-קיר צעקני משהו - מגיעים לפינאלה: לא קרב עם דרקונים, לא טוויסט עלילתי, אלא עוד מפגש מחודש. ג'יימי מגיע לווינטרפל, ומיד נתקל במבטו הבוהה של בראן. אה, כן, מביכי. בפעם הקודמת ששניהם היו באותו המקום, ג'יימי דחף את בראן מהחלון. הם נועצים מבט זה בזה - וזהו, נגמר הפרק, ניפגש בפעם הבאה. זה באמת די דרמטי, כן, אבל אני חושב שאני יכול לתת ניחוש מלומד למדי לגבי איך תלך האינטראקציה בינהם בפרק הבא:
ג'יימי: "תקשיב, אז, בקשר לזה שדחפתי אותך מהחלון…"
בראן, בוהה באוויר ומדקלם בקריפיות: "זה לא הייתי אני. מי שדחפת היה בן אנוש. אני לא בראן. אני העורב. אני לא עוסק בנקמנות אנושית קטנונית כי אני אחד עם הכוח או משהו".
ג'יימי: "מקובל עלי".
בקיצור: ההמתנה הארוכה לעונה האחרונה הייתה מלאה באופטימיות מאוד-מאוד-מאוד זהירה. לאף אחד אין ספק שמבחינת התקציב, האפקטים, גודל ההפקה והדרקונים, העונה הזאת תציג דברים עצומים ותשתדל מאוד לשבור מחדש את השיאים של עצמה בנוגע למה שאפשר לעשות בטלוויזיה. אבל מבחינת תסריט, אנחנו מגיעים לכאן ישר מעונה 7 ה-בואו נודה בזה-די מטומטמת, ואם נצליח לעבור את העונה הזאת בלי שום דבר מטופש ברמה של התוכנית-הגאונית-אל-מעבר-לחומה, דיינו. הפרק הראשון לא שינה את המצב בהרבה: בתור פרק הכנה לעונה הוא עשה את העבודה, והיו כמה רגעים לא רעים, אבל הטקסטים היו רחוקים מהרמה של "משחקי הכס" במיטבה, וגם את פיתולי העלילה המדהימים (שיהיו, בטח יהיו. יהיו, נכון? יהיו) אנחנו עוד לא רואים. וחוץ מזה, יופי שיש דרקונים, אבל היה הורג אותם להביא איזה פיל? אפילו קטן?
ועוד משהו בקטנה:
נעדרים: אוקיי, אז כמעט כולם פגשו את כולם, אבל איפה בריאן? אני רוצה לראות אותה פוגשת את ג'יימי. ואת טורמונד. יש פה פוטנציאל למשולש הרומנטי המרגש ביותר מאז אדוארד וג'ייקוב.
מתים: לורד אמבר הקטן והמסכן, אבל זה לא כל כך נחשב כי לא הכרנו אותו. כל הדמויות המוכרות מהעונות הקודמות שרדו. אפשר להניח בזהירות שאותו הדבר לא יהיה נכון לגבי רוב הפרקים בעונה הזאת.
הסצינה: "תמיד היו לי עיניים כחולות!" והילד הצורח.
"משחקי הכס: הסיפור האמיתי", ההרצאה של דורון פישלר על הסיפורים ההיסטורים שהיוו את ההשראה ל"משחקי הכס" - ביום שלישי, 16.4 בנוקטורנו, ירושלים, וביום רביעי, 24.4 בקנטה, תל אביב.
