צחי הלוי: "מי אמר שאני שמאלני?"
הקשר עם לוסי אהריש לא שינה את דעותיו הפוליטיות של צחי הלוי, שרוצה הנהגה שתאחד את המדינה: "הפחד שלי הוא מהתהומות שאנחנו יכולים להגיע אליהם כחברה. חורבן הבית היה פעמיים ולא בגלל אויבים מבחוץ". חצי שנה אחרי החתונה עם לוסי אהריש, הוא מככב בסרט "אול אין", חושף שההתמודדות הקשה באמת הייתה עם אביו, ואיך הוא חי עם הטראומה מהשירות הצבאי
המסלול של צחי הלוי בתעשיית הבידור הישראלית שונה ממה שאנחנו רגילים לשמוע בדרך כלל. הוא לא התחיל בתור כוכב ילדים ונוער והוא גם לא הלך ללמוד משחק אחרי הצבא. למעשה, משחק מול מצלמות בכלל לא היה ברדאר שלו והוא שאף להיות מוזיקאי והתעסק בזה רוב חייו הבוגרים - כולל השתתפות בתוכנית הריאליטי "דה וויס".
אבל שיחת טלפון מפתיעה בגיל 36 שינתה את המסלול עבורו. העיתונאי ואחד היוצרים של "פאודה", אבי יששכרוב, התקשר אליו ואמר לו שמחפשים שחקנים שיודעים ערבית לסרט חדש. היה זה "בית לחם" של יובל אדלר, שעסק ביחידת מסתערבים, והלוי גילם את תפקיד המשנה, עליו גם זכה בסופו של דבר בפרס אופיר. זו לא הייתה הפעם האחרונה שיששכרוב שינה בדיעבד את חייו של הלוי - הייתה זו מסיבת יום ההולדת שלו בה הלוי פגש את לוסי אהריש לראשונה, מה שהוביל בסופו של דבר לזוגיות שנשמרה בסוד ול חתונה שהרימה מדינה שלמה על הרגליים.
"זה בא לי בהפתעה, מוזיקה תמיד הייתה החלום שלי ובמשך 20 שנה זה מה שעשיתי", הוא מספר על המעבר למשחק, "אני לא יודע איפה הייתי היום אם הייתי נשאר רק איתה". את הרגע המכונן בו הבין שהוא יכול להיות שחקן הוא זוכר היטב. "בשבוע הראשון לצילומים של 'בית לחם' היה לחץ גדול מצד ההפקה כי הייתי נון אקטור וזו גם הייתה פעם ראשונה של אבי שגילם את המקור. אבל בסוף השבוע הראשון המפיקים אמרו לנו שהם שמחים שהם בחרו אותנו. זו הייתה התרגשות גדולה והרגשתי שזה רגע מכונן".
בגלל עבודתו של אביו במשרד ראש הממשלה, את ילדותו העביר הלוי במדינות רבות, ולכן הוא דובר חמש שפות. "מבחינה מוזיקלית השפות בלבלו אותי. בחברות התקליטים תמיד אמרו לי שאני חייב להתביית על שפה אחת וזה יצר אצלי מכשול. פתאום בעולם המשחק זה דווקא אפשר לי לגלם דמויות שדוברות שפות אחרות - זה רק מעשיר ומעצים את האופציות שנפתחות בפניי".
ואכן, מאז "בית לחם", הלוי הספיק להשתתף בפרויקטים רבים, המוכר שבהם הוא כמובן התפקיד של נאור ב"פאודה", אבל גם תפקידיו בסדרות כמו "בתולות" ו"פול מון" נחקקו בתודעה. השבוע הוא חוזר למסך הקולנוע ומככב בקומדיה "אול אין". בהמשך השנה נראה אותו גם בסרט "הד", בסדרה "פוראבר" ובסרט "המוסד הסגור", ובימים אלה הוא גם הפרזנטור של חברת האופנה גולף.
"אם בן אדם עוצר אותי ברחוב ואומר לי שהוא נהנה ממני, מבחינתי זה כמו טפיחה על השכם. זה נותן דרייב. בדור הצעיר יש אנשים שרוצים להיות מפורסמים רק כדי להיות מפורסמים, זה פחות מדבר אליי. לא הפרסום מניע אותי אלא העשייה, ובהיבט הזה - בניגוד למוזיקה שיש פידבק ישיר - כשאתה מצטלם לסרט או לסדרה אתה לא יושב עם הקהל. אז בן אדם שניגש ברחוב ואומר שהוא רואה את הסדרה ומפרגן זה כיף. את זה אני מחבק".
ומה עם חטטנות ופפארצי?
"כל אחד עושה את העבודה שלו. הרבה פעמים גם פפארצי זה משהו שמזמינים מראש. אני לא מחפש את זה, אבל יש אנשים שמצלמים וזה, בסדר את יודעת, זה חלק מהתעשייה".
זה לא מוזר להפוך לסלב בגיל 40?
"קודם כל המושג סלב בארץ הוא משעשע. בסופו של דבר כולנו עומדים בתור לקופת חולים או לביטוח לאומי. אני כן בן אדם פרטי ואני אוהב לשמור את הפרטיות שלי והרבה פעמים היו כל מיני הצעות של צילומים בבית ודברים כאלה וזה פחות מתאים. יש לי את הפינה שלי ואני כן מנסה לשמור לעצמי את המקום שהוא לא חשוף ולא נמצא בחוץ".
איך אתה בפוקר?
"סוד? בחיים שלי לא שיחקתי פוקר. זה ברשימת הדברים שאני צריך לעשות".
את הסרט, שבאמת מלא ברגעים מצחיקים והמפיצים בחרו בחוכמה להוציא אותו לאקרנים בחג הפסח, אפשר לתמצת בשתי מילים: החבורה הישראלית. אותה חבורה שמככבת באינספור סדרות, סרטים וספרים ישראליים וחקוקה בזהות של כולנו בצורה כזאת או אחרת. גם להלוי יש את החבורה שלו, שמורכבת מחברים איתם שירת בצבא. "בסרט מדובר בחבורה מהילדות, אבל בגלל שעד גיל 18 חייתי בחמש מדינות אין אצלי באמת חברי ילדות. אז אצלי החבורה זה החבר'ה מהצבא, הם מכירים אותי הכי טוב ומלווים אותי קרוב לעשרים שנה. אנחנו נפגשים ומטיילים כל הזמן, זה כיף".
"פאודה", שזכתה להצלחה מסחררת בישראל וגם בעולם עם שידורה בנטפליקס, נוצרה על ידי ליאור רז בין השאר בעקבות הטראומות שעבר בשירות הצבאי שלו. הלוי, כפי שרבים יודעים, היה מסתערב בצבא. אבל הטראומות והצלקות ששירות אינטנסיבי מסוג זה יכולות להותיר, הם לא משהו שהוא מדבר עליו.
"אני פחות מדבר על השירות הצבאי שלי כי מבחינתי זה משהו אינטימי. כשאני נפגש עם חברים שלי אז אנחנו מדברים ומעלים דברים ואין ספק שהחוויה הצבאית שמורה וחקוקה אצלי. אבל המושג פוסט טראומה הוא מאוד רחב ובאופן כללי אנחנו עם בפוסט טראומה".
"כל מי ששירת בצבא, ועל אחת כמה וכמה ביחידות קרביות, יש לו את החוויות שלו", מסביר הלוי. הוא עצמו חבר בשתי עמותות שמתעסקות בין השאר בפוסט טראומה, אחת ששייכת ליחידת דובדבן והשנייה של יחידת שמשון שפעלה בעזה במשך עשור. "יש לנו כמה חבר'ה שמתקשים יותר ואנחנו דואגים לנסות לעזור עד כמה שאפשר. אז אם יש מצב שמישהו מתקשה להמשיך בחיים שלו אנחנו מנסים לעזור ומתערבים".
אז איך החברים הגיבו ללוסי?
"החברים הקרובים ידעו. הם גם האנשים היחידים שהזמנתי לחתונה. הם אוהבים, מברכים ומכבדים, ומתים עליה. בחייך, יש מישהו שלא אוהב את לוסי?".
אהריש והלוי התחתנו בהפתעה גמורה באוקטובר האחרון. במשך ארבע שנים הם ניהלו זוגיות מתחת לרדאר כדי לא לפגוע במשפחה של לוסי, שלא ידעה מהקשר.
גם מהצד שלך מדובר בקשר מורכב.
"דעות יש לכאן ולכאן ותמיד יהיו. אם אני לוקח את החברים הקרובים שלי אז מן הסתם שלכל אחד יש את הדעות שלו ואנחנו יכולים לנהל שיח או ויכוח או לנסות לשכנע אחד את השני מה נכון ומה לא נכון. אבל הבעייתיות היא במצבים שבהם מבטלים את הדעה שלך או שלא מכבדים אותה. גם בצד שלי וגם בצד שלה בעיקר - הדבר היחיד שהיה חשוב לנו זה לקבל את הגיבוי של המשפחה הקרובה שלנו. זה תהליך שכל אחד מאיתנו עבר באופן אישי, כל אחד בצד שלו. זה לקח זמן והיו שיחות והבנה והפנמה. לשמחתנו בסופו של דבר קיבלנו את הברכה משני הצדדים וזה מה שחשוב".
מה היה הכי מאתגר בהתמודדות עם המשפחה?
"בעיקר אבא שלי וזה מובן וזה בסדר. אנחנו גדלים בבתים מסוימים עם תפיסות מסוימות וזה לא פשוט לקבל החלטה שנוגדת את תפיסת העולם שאתה נמצא בה. באותו משפט אני גם אגיד שההורים שלי מאוד פתוחים גם בראש וגם בלב. הסתובבנו הרבה בעולם וחווינו המון תרבויות. כבר בתור ילד ידעתי שבן אדם זה בן אדם בלי קשר לדת שלו ואני מקבל אותו ופתוח להכיר, ויותר מזה אני סקרן להכיר. ההורים שלי הכירו את לוסי ומאוד אהבו אותה מהתחלה. בסוף אמרתי להם, 'אוקי, אנחנו רוצים לקחת את זה צעד אחד קדימה', ידעתי שזה יקח זמן.
"אני יכול להגיד לך שגם לנו כזוג זה היה תהליך שלקח זמן. למדנו להכיר אחד את השני, ולהבין את ההשלכות של מה שיכול להיות. אבל ברגע שהבנו שיש פה אהבה, זה היה הכי חשוב לנו". להלוי יש גם בן (15) מנישואים קודמים.
"ראיתי אותה בטלוויזיה ב'מועדון המבקרים' והיא ישר סקרנה אותי בטירוף. אני זוכר שממש רציתי להכיר אותה ואפילו ביקשתי ממנה חברות בפייסבוק אבל לא עשיתי עם זה כלום. ואז במקרה אבי יששכרוב חגג יום הולדת וראיתי אותה. אני לא בן אדם ביישן, אבל לא העזתי לגשת אליה. עד שהיא עשתה לי סימן. הדבר הראשון שאמרתי לה זה שזה מדהים לראות שהדמות מאחורי המסך היא בדיוק אותה הדמות שעומדת מולי. זה משהו שקנה אותי". יש לציין שבשלב זה ניתן לשמוע את לוסי ברקע מאשרת את התשובה של הלוי.
ארבע שנים זה המון זמן להסתיר קשר.
"זה לא שלא יצאנו, היינו יוצאים למסעדות, אבל לא הלכנו להשקות ביחד ולא הלכנו למקומות מסוקרים, לא הרגשנו שאנחנו מתחבאים יותר מדי".
היה רגע שחשבת שהקשר מסוכן עבורה?
"לא, לשמחתי היא מסכנת את עצמה בלי שום קשר אליי. הסתרנו את הקשר לא מתוך פחד, אלא מתוך מקום של לכבד את המשפחות שלנו כי הם לא ידעו".
אחרי החתונה בהפתעה, התגובות לא איחרו לבוא. נראה שמדינה שלמה, כולל אנשי ציבור ופוליטיקאים, הייתה חייבת להביע את דעתה בעניין: אלו שמברכים את הזוג ואלו שמקללים אותם. "הופעתנו מהעוצמה של הדבר הזה, ברמה שזה הגיע לחו"ל ועשו כתבה ב-CNN. רוב התגובות היו טובות, אבל זה נורא תמוה בעיניי שמישהו מתעסק בחתונה של מישהו אחר, אין לך דברים אחרים להתעסק בהם?".
דואגים לעתיד העם היהודי.
"אז שיתרכזו בחינוך, באהבה ובקבלת השונה והאחר. לצערי בשנים האחרונות אין פה שיח בריא. היו תגובות באינסטגרם שהביעו דעה נגדית בצורה מכובדת ולא מחקתי את זה. אבל יש אנשים שהולכים למקומות מאוד רדודים ושפלים והם הבעיה. אני מאחל שנחזיר את המקום הזה לשיח הרבה יותר פתוח, מכיל ומקבל ובלי יותר מדי פחדים. אנשים מכניסים פה פחדים לאנשים. וזה רק מבורות. בחיים לא הייתי מעיז להעביר ביקורת על מישהו שאני לא מכיר. ברור לי שאנחנו דמויות על המסך אבל לקבל תגובה ממישהו שלא דיבר איתי בחיים על החיים הפרטיים שלי ועוד בצורה מאוד שפלה זה מגוחך בעיני".
ברור, רק מהטוקבקים ב-ynet אפשר היה להלחין אלבום שלם.
"אני פחות נכנס לטוקבקים. זה גם מעורר גיחוך וגם עושה רעש על משהו שהוא מאוד יפה".
בשלב זה, לוסי מתערבת שוב בשיחה והפעם היא זורקת ברקע, "אנשים שמשעמם להם בחיים אז הם בוחשים בחיים של אחרים".
מצחיק שלוסי דעתנית גם בריאיון שלך.
"היא דעתנית חבל על הזמן, זו לוסי. היא גם יורה את זה במטחים. זה יוצא ישר".
אתם רואים את עצמכם כשגרירים של דו קיום?
"קודם כל אנחנו אוהבים אחד את השנייה, זה המצב, אז אנחנו לא שגרירים של משהו. אבל אם אני מסתכל על החיים שלי, אני זוכר תובנות שקיבלתי בבלגיה בתור ילד יהודי וישראלי. הרבה פעמים ישראל הייתה בכותרות וכביכול הפכתי לדמות שאליה מפנים את הכעס על ישראל או על היהדות, ואז מצאתי את עצמי בלי שביקשתי להיות סוג של שגריר. דווקא מהמקום הזה אפשר לגשר על פער שקיים. זאת אומרת שאם מישהי בבלגיה עצרה אותי וקראה לי יהודי מסריח, בחרתי לדבר איתה. לראשונה היא דיברה עם יהודי. אז יכול להיות שבהיבט הזה אנחנו מאפשרים לראות משהו קצת אחר. אנחנו חיים את החיים שלנו ועושים את הבחירות וההחלטות שלנו - אבל זה יכול לתת לאנשים הזדמנות לחשוב אחרת, או לחשוב בכלל, ולראות שהחיים הם לא שחור ולבן".
הדעות הפוליטיות שלך השתנו בעקבות הקשר?
"לא".
לא פנית יותר שמאלה?
"קבעת שאני שמאל עכשיו?".
לא נראה לי שיש לך ברירה.
"למה בעצם, מי אמר שאני שמאל? את רואה? קודם כל אני לא אומר שאני לא שמאל או ימין. הדעות שלי לא השתנו. אני שואף להנהגה שקודם כל תרצה לאחד את המדינה. לתת דוגמה לשיח שהוא בריא, שיח שהוא מכיל ומקבל ולא מתריס ולא מבטל. זה לא קשור לשמאל או לימין, אלא להנהגה שתעשה צעדים לכאן או לכאן".
הריאיון בינינו התקיים יום לפני הבחירות. הלוי סירב להגיד למי הוא מצביע אבל סיכם את המנהיג האולטימיטיבי עבורו: "באיזשהו מקום המושג מחנך הלך לאיבוד. מנהיג הוא כמו מחנך, הוא צריך להבין שהוא מדבר עם כולם ולא אמור להגדיל את הפערים. תמיד אמרתי שהפחד שלי הוא לא באויבים כאלה ואחרים, לא סוריה ולא איראן. אולי בתור מילואימיניק ששירת ויודע, כמו שתמיד אומרים, באמת יש לנו צבא חזק והכול בסדר. הפחד שלי הוא מהתהומות שאנחנו יכולים להגיע אליהם מבחינת החברה. בסוף אם מסתכלים אחורה חורבן הבית היה פעמיים ולא בגלל אויבים מבחוץ. אני רוצה שהדמויות האלה שאני מסתכל עליהם יבינו שהם פה כדי לשרת אותנו - הם שכחו שהם מקבלים מאיתנו משכורת".
