ביקורת סרט - "מה הסיכוי?": כך צריכה להיראות קומדיה רומנטית
סת' רוגן מעשן מריחואנה כל יום, כל היום. זה לא מונע ממנו להיות אחד האנשים העסוקים והפוריים בקולנוע ההוליוודי בימינו. בסרטם החדש רוגן ושרליז ת'רון מדגמנים כימיה משובחת והופכים את "מה הסיכוי?" לאחת הקומדיות המוצלחות של השנים האחרונות
אם אתם מחפשים סיבות להפיג את החששות מפני לגליזציה של מריחואנה, הרי שהקריירה של סת' רוגן יכולה להיות טיעון מצוין. אין ספק שמדובר בקיטבג של וויד בצורת אדם: משנות העשרה של חייו הוא מעשן כל יום, כל היום - כך התוודה בחדווה לפני כמה ימים בתוכנית של קולבר - בסוף כל משפט שהוא אומר על מסך הקולנוע נמצאת יד עם ג'וינט.
אבל בעודו מתהלך בעולם מסטול תמידית רוגן הוא גם מולטי טאלנט מהמעלה הראשונה. כבר בגיל 17 הוא החל לשחק בסדרות הטלוויזיה של הבמאי-מפיק-תסריטאי ג'אד אפאטו ("זרוקים ויורמים", "סטודנט חופשי"). שנתיים אחר כך החל לכתוב לסיטקומים, ולשחק בתפקידי משנה בקולנוע. ב-2007 רוגן בן ה- 25 הפך לכוכב קולנוע בקומדיה הרומנטית של אפאטו "הדייט שתקע אותי".
מאז הוא לא רק שמר על קריירה משגשגת כשחקן, אלא גם כתסריטאי (9 סרטים), במאי (2 סרטים) ומפיק (19 סרטים). בטלוויזיה הוא מפיק בימים אלו 4 סדרות, 3 מתוכן הוא גם מביים. בסרטו האחרון "מה הסיכוי?" (Long Shot) מופיעות כל המעלות שהפכו אותו לדמות מרכזית בקומדיה העכשווית - והן גם הופכות את הסרט לאחת הקומדיות המוצלחות של השנים האחרונות.
רוגן משחק בתפקיד הראשי ומשמש כאחד המפיקים, אבל הוא הכוח היצירתי המוביל ב"מה הסיכוי?". הסרט נושא את סימני ההיכר של ההומור המזוהה איתו ועם חבורת החברים-קומיקאים שמופיעים בסרטיו וכוללת תסריטאים (בעיקר השותף הקבוע אוון גולדברג), ובמאים (ניקולס סטולר, דיוויד גורדון גרין, ג'ונתן לוין) - איתם הוא מרבה לעבוד. העלילה מחזירה את רוגן לקומדיה רומנטית המבוססת על הפכים - כגרסה מקוצנת לדינמיקה של "הדייט שתקע אותי", ומכילה אבחנות שנונות על הפוליטיקה והתקשורת האמריקנית העכשווית.
לעוד ביקורות קולנוע:
פרד פלרסקי (רוגן) הוא עיתונאי חוקר מברוקלין, אידיאליסט עיקש, ואדם שקשה מאוד להכניס לתלם. אחרי סצנת פתיחה משעשעת שבה הוא חודר לארגון ניאו-נאצי, הוא מגלה כי לנחישות המקצועית שלו אין ביקוש. את העיתון הקטן שבו מתפרסמים תחקיריו קנה קונגלומרט שמרני שבראשו עומד טייקון תקשורת בשם פאקר וומבלי (אנדי סירקיס תחת איפור כבד) - מפלצת תאוות כוח פוליטי הנושאת דמיון ברור לרופרט מרדוק. פלרסקי מתפטר ללא היסוס.
הוא יוצא לסיבוב שתייה וסמים עם חברו הטוב והמצליח לאנס (אושייה ג'קסון ג'וניור). לקראת הערב לאנס משכנע אותו להצטרף למסיבה של אנשי החברה הגבוהה בדירת פאר ניו יורקית. במסיבה נמצאת גם שרלוט פילד (שרליז ת'רון), שהייתה הבייביסיטר שלו, וכעת הפכה למזכירת המדינה של ארצות הברית. שרלוט המבוגרת ממנו בשלוש שנים, היא שילוב בלתי אפשרי של יופי, חריצות, רצינות, איפוק וכישרון. העובדה שפלרסקי דלוק עליה מאז היה נער צעיר וחרמן רק הופכת את המפגש המחודש ביניהם לטעון עוד יותר.
"מה הסיכוי?" הוא קודם כל קומדיה רומנטית. ככזה הוא מתאר את תהליך יצירת הקשר, הקשיים בנקודת המוצא ולאחריה והתנועה לעבר הסוף שהצופים מקווים שיהיה טוב. החיבור הבלתי סביר בין שתי הדמויות הוא הנושא המופגן של הסרט, וכדי שהוא יעבוד נדרשות לא רק סצנות כתובות היטב המשוחקות בכישרון, אלא גם כימיה טובה בין השחקנים - בעיקר כאשר האפשרות שהם היו מוצאים עצמם יחד ב"עולם האמיתי" נראית לא סבירה.
מפתיע ומהנה לראות עד כמה ת'רון מצליחה בעמדת הצד המתון של הזוגיות רומנטית זו. לת'רון יש רקורד מרשים בדרמה (בין היתר הזכייה באוסקר ב-2003 על "מונסטר"), באקשן ("מקס הזועם: כביש הזעם"). היא כבר הופיעה בקומדיות ("תקועה", "מיליון דרכים למות") אבל מעולם לא בקומדיה רומנטית. בהתחשב ביופייה, קשה להאמין שלא היו לה הזדמנויות רבות לעשות זאת, כך שזו הייתה בחירה מודעת מצידה לא לשחק עד היום בסרטים מסוג זה.
ההשפעה הפרועה של פלרסקי היא בדיוק מה שפילד זקוקה לו לשם עיצוב קליל יותר של תדמיתה הציבורית. היא צריכה כותב שייתן פאנצ'ים טובים לנאומים שלה. אבל, כפי שניתן לנחש, היא זקוקה עוד יותר לתמיכה של אדם שיאזן את אורח החיים התובעני והממוקד מטרה שלה. כמובן שהנכונות להתפרע יכולה להוביל לסיטואציות לא צפויות כמו ניסיון לנהל משבר בינלאומי תחת השפעת MDMA. רגעים מסוג זה מאפשרים לת'רון להפגין צד חדש ביכולות הקומיות שלה.
מלבד המהלך הרומנטי הסרט נוגע בלא מעט סוגיות הנמצאות בנקודת ההשקה של הפוליטיקה והתקשורת העכשווית. פילד משרתת תחת נשיא דמוי טראמפ (בוב אודנקירק) שמעדיף לוותר על כהונה שנייה לטובת קריירה טלוויזיונית. כעת היא צריכה למצוא דרך להגשים את האמביציה שלה ואת האידיאלים בהם היא מאמינה, מול תקשורת המונים שמשדכת אותה ב"אופן טבעי" לראש ממשלה קנדי חתיך דמוי ג'סטין טרודו (אלכסנדר סקארסגארד).
כמו ב"נוטינג היל" (1999), הקומדיה הרומנטית שבה כוכבת הוליוודית מתאהבת במוכר ספרים אנגלי, גם כאן העין של התקשורת היא גורם המאיים על הקשר הרומנטי. לכך מתווסף ממד נוסף הקשור לפוליטיקה, ולאופן בו התקשורת יכולה לנסות ולהחזיק את הפוליטיקאים כבני ערובה שלה.
את התסריט ל"מה הסיכוי?" כתבו ליז האנה (תסריטאית שותפה ב"העיתון" של ספילברג), ודן סטרלינג ("הריאיון" – הקומדיה הצפון קוריאנית של רוגן וג'יימס פרנקו). הבמאי הוא ג'ונתן לוין שכבר עבד עם רוגן ב-"50/50" וב-"הלילה שלפני". כמו בלא מעט סרטים של רוגן ושות', יש לא מעט תפקידי משנה, חלקם כאלו של סצנה אחת, שעובדים יפה מאוד, לצד רעיונות רלוונטיים ואלמנטים סאטיריים. אבל "מה הסיכוי?" היא קודם כל קומדיה רומנטית שמצליחה בשני ההיבטים החשובים של הז'אנר - ליצור קשר רומנטי שהקהל יהיה מעורב בו רגשית, ולעשות זאת בדרך מאוד מצחיקה.
