"משחקי הכס" עונה 8 פרק 4: דברים מתחילים להיות מעניינים
אחרי שהתברר שהזומבים היו רק הסחת דעת שולית, הסדרה חוזרת לנושאים הבוערים באמת ולמה שהיא עושה הכי טוב: אינטריגות פוליטיות ומוות של דמויות מרכזיות. עכשיו כשהאויב הגדול מוגר, והסוד של ג'ון הופך לנחלת הכלל, למי אתם נאמנים? הטור השבועי של דורון פישלר - ספויילרים בפנים
בסופו של דבר נראה שכל העסק הזה עם הזומבים היה רק הסחת דעת שולית, ועכשיו אפשר לחזור לעניין האמיתי.
קצת קשה להאמין שפרק 4 בעונה האחרונה של "משחקי הכס" והפרק שקדם לו שייכים באמת לאותה הסדרה. הרי, הם אפילו לא שייכים לאותו ז'אנר. קודם כל, הפעם אפשר היה לראות מה מתרחש על המסך, וזה כבר שינוי לטובה. חוץ מזה - מאקשן גדול, מופק היטב ודי מטומטם (עם דרקונים), הסדרה נחתה לפרק שכלל בעיקר דיבורים, יחסים בין דמויות בעלות מטען של שנים ואינטריגות פוליטיות מורכבות. ודרקונים. מפרק שבו היו טובים מוחלטים (צוות וינטרפל) ורעים מוחלטים (המתים), עברנו להתגלות והתעבות הסדקים בין ה"טובים".
אנשים שאנחנו מכירים ואוהדים זוממים אחד נגד השני, ולא לגמרי ברור מי פה באמת הטוב ובעד מי אנחנו אמורים להיות. רוב הצופים יסכימו בוודאי שאת סרסיי יש לחסל ובהקדם, אבל אם תצטרכו לבחור בין ג'ון לבין דאינריז, במי תבחרו? זאת לא שאלה היפותטית, נראה שבקרוב מאוד באמת תצטרכו לבחור. הו, עמימות מוסרית, התגעגענו. אישית אני דווקא אוהב את "משחקי הכס" של האינטריגות, ופחות מתלהב מ"משחקי הכס" של האפקטים, אז מבחינתי מדובר בשינוי לטובה - ועדיין מוזר שכל עניין המהלכים הלבנים באמת קרה ולא היה איזה חלום ארוך ומפורט להפליא של בראן - או משהו.
הפרק הזה עשה לא מעט כדי לפייס את מי שהרגישו מרומים בעקבות הפרק הקודם, שהתגלה כקטלני פחות מהמובטח. זה לא פחות מגוחך שכל כך הרבה דמויות מוכרות, כולל כאלה (סאם) שלא היה אמור להיות להם שום סיכוי (סאם), לשרוד אפילו שתי דקות (סאם), שרדו את הקרב, בעוד עשרות אלפי חיילים חסרי-שם נטבחו. אבל לפחות עכשיו ברור שהדמויות ששרדו - לא שרדו בשביל איזה אושר ועושר באי טרופי, אלא משום שיש להן עוד תפקיד בעלילה. לגבי כמה מהן, לא שיקרו לנו: הן עדיין הולכות למות. אבל זה ייקח קצת זמן.
עוד ביקורות "משחקי הכס":
במשך יותר מחצי מהפרק המאוד-ארוך הזה היה נראה שאנחנו עדיין בפרק וינטרפלי נטו. שורדי הקרב נגד המתים היו עסוקים מאוד; הם הצליחו לנקות את כל וינטרפל מהררי הגופות וגם לבנות עבורן מדורות-קבורה בנפח עצום. בחישוב מהיר ולא מחייב: ראינו 84 מדורות, כל אחת מהן בנויה לפחות מ-6 קומות שתי וערב שבכל אחת 36 גזעים, ועל רובן - גם קומה שנייה ושלישית כמו עוגת חתונה עם גופות במקום דובדבנים. בסך הכל, מדובר ב-183,456 קורות עץ. כלומר יער שלם נכרת בשביל הל"ג בעומר הזה. אנשי הצפון ניצחו את החורף ועדיין נחושים בדעתם לדפוק את האקלים - הרי ברור שהעשן מכל המדורות האלה יתרום תרומה נכבדת להתחממות הגלובלית.
גיבורי פרק 3 מקבלים טקס לזכרם, חלקו צפוי (עוד מהעונה הראשונה, מישהו אי פעם חשב שהסדרה תיגמר בלי סצנה שבה דאני בוכה על גופתו של ג'ורה?) וחלקו, תכלס, מרגש. סיכת הזאב שסאנסה העניקה לתיאון אחרי מותו הייתה רגע יפה. תיאון בילה את כל חייו, ועשה את כל הטעויות הרבות והחטאים הרבים שלו, בחיפוש אחר בית. הוא לא התקבל כסטארק ולא התקבל כגרייג'וי. לפני שמת, בראן העניק לתיאון כפרה. אחרי שמת, סאנסה נותנת לו את הדבר האחר שרצה: השתייכות. הוא לא רק איש טוב, הוא סטארק.
כל המוות הזה ממש מחרמן, מתברר, כי רוח עזה של חשק שורה על וינטרפל, ומהמשתה החגיגי (שבו התבררו לנו ההעדפות האישיות של כל אחד: טיריון שותה יין, קלגיין - שיכר, דאינריז - קפה מסטארבאקס) אנשים מתפזרים בזוגות לחדרי שינה בקצב מסחרר. זה כולל את בריאן וג'יימי (OMG! עכשיו ארקוד במעגלים), פוד וכל מי שבא לו, וטורמונד, הו טורמונד המסכן. שירים היו יכולים להיכתב על אהבתו הנכזבת ועיניו הכלבלביות, אבל הוא התגבר על זה במהירות. לורד גנדרי בראתיאון, הראשון לשמו, כה נרגש מהאווירה שמיד הוא יוצא להציע נישואין למישהי ששכבה איתו פעם אחת. אויש. וכמובן, ג'ון ודאני מסתלקים גם הם להתייחד - אבל נקלעים לוויכוח על הירושה. וזאת הנקודה שבה דברים מתחילים להיות מעניינים.
העובדה שג'ון הוא טארגריאן והיורש החוקי של שבע הממלכות ידועה כבר כמה פרקים, אבל עד עכשיו לא היה זמן לדון בזה בהרחבה, כי המתים היו בפתח. עכשיו השמועה מתפשטת כאש במדורת גוויות: סאם סיפר לג'ון, ג'ון סיפר לדאני אבל הבטיח שלא יספר לאף אחד אחר. אחר כך הוא סיפר לאריה וסאנסה אחרי שהבטיחו שלא יספרו לאף אחד אחר, ואז סאנסה סיפרה לטיריון, אבל כמובן שלא יספר לאף אחד אחר - אז הוא סיפר לוואריז, שאמר בחוכמה שאם שמונה אנשים יודעים על זה, זה לא סוד. בכלל: ואריז מתקמבק.
אחרי שלא אמר או עשה שום דבר משמעותי מאז עונה 6, ה"עכביש" חוזר לפעולה. על הפרק: דיון מפורש בבגידה בדאינריז. לא כי היא מרשעת, לא כי היא הרוע המוחלט, אלא פשוט כי אולי היא לא טובה לממלכות. ופתאום דברים הופכים למעניינים. דאני חכמה, נחושה וצודקת, אבל מוכנה לשרוף אנשים חיים בשביל הצדק הזה. ג'ון אהוד יותר בצפון, אבל קצת אהבל. מבין שניהם, מי יותר נכון, ומי יותר צודק? מה שבטוח הוא שאם דאני הייתה שומעת מילה מהדיון הזה, ואריז היה הופך לביצה עלומה. בנוסף, מגיע לו איזה צל"ש על כך שהוא סוף סוף אמר את שלוש המילים: "היא דודה שלו". תודה לאלים, כבר חשבתי שאני משתגע או שיוצרי הסדרה פשוט ינסו להתעלם מהעובדה הזאת עד סוף הימים (כלומר עוד שבועיים).
בריאן וג'יימי סיפקו את הסצנות היותר מהנות בפרק הזה, אבל בו בזמן הן הרגישו כתוספת מיותרת. אילו הסיפור של בריאן וג'יימי היה מסתיים בכך שהוא מכתיר אותה לאביר בפרק 2 - זה היה סוף מושלם. הם לא שכבו בפרק ההוא, אבל המבטים שהחליפו ביניהם היו יותר מסקס. אבל הסדרה לא רק ממשיכה את הסיפור שלהם, אלא גם מכניסה התפתחויות של עונה שלמה בתוך פרק אחד. פתאום הם שוכבים. פתאום הם אשכרה זוג. פתאום ג'יימי מחליט לוותר, לעזוב ולחזור לסרסיי. פתאום בריאן הופכת מהאבירה העצורה לאישה צוחקת ובוכייה. זה באמת היה נחוץ? בריאן וג'יימי בפרק הזה הם כמו "צעצוע של סיפור 4": סביר שיהיה כיף, אבל למה להמשיך אחרי סוף מושלם?
לא רק ג'יימי - כמעט כל מי שחשוב יורד דרומה, אל הקרב הגדול של הפרק הבא, במעלה מלך. הסדרה הכל כך מפוזרת הזאת הופכת ממוקדת בפרקים האחרונים שלה. יש תחומים ספציפיים שמעניינים אותנו, וכל השאר - לא ממש. בווינטרפל ומעלה מלך אנחנו מבלים הרבה זמן, ובינתיים נמסר לנו במשפט בודד שיארה גרייג'וי כבשה את איי הברזל (וואלה? מתי? איך? עם איזה צבא? למה יורון לא נראה כאילו אכפת לו?). מלבדה מוזכר להרף עין גם "הנסיך החדש של דורן". כי לדורן, מתברר, יש נסיך חדש, אבל בשלב הזה כל צופי הסדרה כל כך לא מעוניינים לשמוע על שום דבר שקורה בדורן, שלא יטרחו לספר לנו אפילו מה שמו של הנסיך הנ"ל. בטח אוברבריהו או משהו בסגנון.
מי שפחות חשוב נשאר בצפון, וכך יש לנו פרידות (ייתכן שסופיות לגמרי) מסאם, מטורמונד, וגם מגוסט - זאבו האהוב של ג'ון שנשאר בצפון. עין אחת לא נשארה יבשה באולם כשג'ון ליטף את הכלב האהוב שלו, הביט בעיניו בפעם האחרונה, העביר ידו בפרוותו הרכה, חנק דמעות, קיווה שיבין, ובכאב גדול, שרק מי שגידל כלב יבין, פנה ממנו והלך. רק ששום דבר מזה לא באמת קרה. בעצם הוא רק אמר "אני משאיר אותו פה. ביי" ועלה מיד על הסוס בלי להעיף מבט לאחור. ככה נפרדים מחבר אהוב שליווה אותך שנים, יא כלב?! ג'ון מפגין פה חוסר-לב שלא הייתי מצפה לו אפילו מסרסיי. הזאבים, מה לעשות, היו אחת הטעויות הגדולות של הסדרה - הם היו שם מהפרק הראשון, ומאותו רגע היה גם ברור שהסדרה לא יכולה להתמודד איתם, כי לעבוד עם חיות זה קשה. אז במקום להיות לצד הסטארקים בכל צעד, הזאבים נעלמו בכל הזדמנות אפשרית, נראו למשך פריימים בודדים בכל עונה, ועכשיו נמצא התירוץ להעלים סופית (כנראה) את גוסט, כדי להשקיע את יתרת כספי האפקטים בדרקונים. סליחה, דרקון.
בעניין הזה: בדרך לדרום, מספר הדרקונים בסדרה ממשיך לרדת בחדות ובמפתיע, כשראיגל נורה אגב כלום על ידי טילי ים-דרקון בפיקודו של יורון. לתת לראיגל לשרוד את הקרב נגד המתים ואז להרוג אותו בדרך הביתה - זאת התעללות בצופים שבהחלט מתאימה לאופי של משחקי הכס של פעם. אם כי קצת קשה להאמין שצי ענק של ספינות הצליח איכשהו לחמוק מעיניהם של שני דרקונים+מלכה שטסים בגובה של מאות מטרים מעל הים. אבל מה שקורה בפרקים האחרונים הוא שדאינריז מופשטת באופן שיטתי מכל הפמליה שלה, קרוביה והצבאות שלה - לכן היה זה שלב הכרחי. נשאר דרקון אחד, וגם היעילות שלו מוטלת בספק כשלסרסיי יש סוללה של טילי קרקע-דרקון בעלי טווח בלתי מוגבל.
עוד בתהליך: מיסאנדיי נחטפת. דאני וטיריון מנהלים משא ומתן תמוה מאוד על שחרורה: עם צבא קטנטן ודרקון שנוטרל צבאית, הם מאיימים על סרסיי ודורשים כניעה ללא תנאי. טיריון אומר ישירות לסרסיי: אולי תיכנעי ואז לא נהרוג אותך? מאוד לא ברור למה בדיוק הוא חושב שתסכים. הסכנה שנשקפת לסרסיי היא לא צבא הצפון, היא הסכין של אריה שהולכת להגיע למעלה מלך לבושה בפנים של מי-יודע-מי, אבל היא לא יודעת את זה. אז המו"מ נכשל. מיסאנדיי מתה, אבל מילותיה האחרונות היו "דרקאריס", שזה בעברית: "תחזירי אותם לתקופת האבן". הפנים של דאינריז נראים כאילו היא עומדת להפוך לענק ירוק עוד רגע. נראה שברגע הזה המלכה הרחומה ומשחררת העבדים הלכה, והגיעה המלכה המטורפת והשורפת. מעלה מלך עומדת לעלות באש, אלא אם כן מישהו יעצור את דאני - ולא בטוח שזה יהיה דווקא מישהו מהצד של סרסיי. אוקיי, אולי נראה גם את שני הפרקים הבאים.
נעדרים: נראה שפרקי הסיום, באופן מובן, הם פרקים חובקי-כל וכמעט שלא מדלגים על אף דמות. חוץ מיארה גרייג'וי - שנאמר לנו עליה שכבשה כבדרך אגב את איי הברזל - אף דמות חיה ומשמעותית לא נעדרה מהפרק.
מתים: מיסאנדיי מנאת'. רייגל דרקונוביץ'. לא מתים, אבל כנראה נפרדו מהסדרה באופן סופי: טורמונד וגוסט.
הסצנה: טורמונד ממאן להתנחם.
"הסיפורים שמאחורי משחקי הכס", ההרצאה של דורון פישלר על הסיפורים ההיסטוריים שהיוו את ההשראה תתקיים ב-11 במאי בנוקטורנו, ירושלים, וב-14 במאי בקנטה, תל אביב
