"מר מרצדס": לחוש אמפתיה לרוצח
היא אומנם קלישאתית, אבל דרמת השוטר המיוסר בגמלאות שדולק אחר הרוצח המטורף "מר מרצדס" נהנית ממשחק משובח ומיכולתם של יוצריה האגדיים סטיבן קינג ודיוויד אי.קלי לעורר בכם הזדהות למרות הכל
לפני הכל, דרמת המתח "מר מרצדס" – על פי הרומן של סטיבן קינג, שגם חתום כמפיק – היא סדרה עם ביטחון עצמי. פיתח אותה דיוויד אי.קלי, מי שעשה לעצמו שם ככותב עבור "פרקליטי אל.איי" האגדית לפני שהתפנה ליצור כמה סדרות אייקוניות משלו, רבות מהן שייכות לסוגת הדרמה המשפטית, כולל "אלי מקביל", "הפרקליטים" ו"בוסטון ליגל". באופן מובן, "מר מרצדס" – הסדרה המי יודע כמה בה מעורב קלי - מדגימה את השליטה הנינוחה של מאסטר וותיק.
בעצם, של שני מאסטרים ותיקים, מאחר שגם הספר של קינג נהנה מוייב דומה, של מי שיודע בדיוק מה הוא עושה ואיך הוא רוצה לעשות את זה. הסדרה לה אחראים השניים מהנה מאוד למרות שאיננה מושלמת - ואוטוטו נפרט מדוע - והמקצועיות והבגרות של עשייתה בהחלט עוזרים לזה.
הסיפור שטווה קינג שייך לצד הריאליסטי והז'אנרי יותר של גוף עבודתו. פה לא תמצאו יצורי בלהות מזרי אימה – ואולי צריך לחדד ולומר שפה לא תמצאו כאלה מהזן העל טבעי, מאחר והנבל הראשי של "מר מרצדס" (סלקום tv) אולי בן אנוש, אבל לגמרי עונה לתואר "יצור בלהות". שמו הוא בריידי הארטספילד (מגלם אותו הארי טרדוויי הבריטי, שהרשים עוד קודם לכן ב"פני דרדפול"), ובחמש הדקות הראשונות של הסדרה הוא מבצע טבח כה מחריד ונפשע, עד שתתקשו לא להמשיך ולצפות רק בשביל לגלות מיהו הפסיכופת הרצחני שביצע אותו.
וגם את הבלש בדימוס ביל הודג'ס (ברנדן גליסן האדיר) מסקרנת השאלה הזו. בזמנו הוא היה האחראי על חקירת האירוע המזעזע, אבל העלה חרס בידו ופרש מהשירות בתחושת כישלון, כשנפשו חסרת מנוח. שנתיים עברו וכעת הוא חי בשגרה המייאשת של פנסיונר בודד ונרגן, ללא עניין רב בשום דבר וללא עתיד. או שלפחות כך נראים הדברים עד שהארטספילד שולח אימייל מתגרה ומרושע, מצית את האובססיה הישנה של הודג'ס ללכוד אותו, ומטלטל את חייו עד היסוד.
עוד ביקורות טלוויזיה:
על פניו, "מר מרצדס" היא עוד סדרה על רוצח מטורף והשוטר המיוסר והנחוש שדולק אחריו, וברמה הזו אין לה משהו חדש או מקורי במיוחד להציע. כל הקלישאות הנושנות פה, וגם אם הן מטופלות באלגנטיות ומוגשות לכם על ידי יוצרים שהם הטופ בתחומם ושחקנים בקליבר של גליסון (גם הולנד טיילור ומרי לואיז פרקר פה), הן עדיין קלישאות. מעבר לכך, ישנם כמה פיתולי עלילה לא סבירים ולא נחוצים (כמו מערכת היחסים הנוצרת בין דמויותיהם של גליסון ופרקר), וכרגיל בסדרות לאחרונה, בטן ניכרת בחלקה האמצעי. אבל היא נהנית ממשהו שכל המעורבים במלאכה מביאים לה, ושבהחלט איננו מובן מאליו בז'אנר: אמפתיה.
קלי וקינג הם אלופים בזה – ביצירת הזדהות עם גיבורים פגומים, תוהים, תועים וטועים. קלי הדגים זאת לאחרונה ב"שקרים קטנים גדולים" שלו; קינג מדגים זאת בכל פרויקט חדש. האנטגוניסט המעוות של "מר מרצדס" הוא מי שיביא אתכם אליה, אבל האנושיות המחוספסת של הפרוטגוניסט הדואב שלה - על התמודדותו עם בדידותו, זקנתו והטעויות שעשה לאורך הדרך, ועל מאבקו הנואש באויב צעיר וחד ממנו - היא שתשאיר אתכם איתה.
הכתבה פורסמה בפנאי פלוס
