"מראה שחורה", עונה 5: אוי ויי
העונה החמישית בת שלושת הפרקים של הדרמה הדיסטופית היא לא יותר מאכזבה. עם חלקים דביליים יותר ופחות, מיילי סיירוס אחת, ופרק שנראה כאילו הופק בידי דיסני, "מראה שחורה" עושה בדיוק מה שהיא לא אמורה: להיות קלילה
אז איך לסכם את עונתה החמישית והמקוצרת (3 פרקים בלבד) של "מראה שחורה", הדרמה האנתולוגית, הדיסטופית והטכנופובית של צ'רלי ברוקר (בנטפליקס)? ובכן, בשתי מילים: אוי ויי.
קשה לחשוב על דרך מוצלחת יותר להמחיש את האכזבה מהרמה הירודה של שלושת הפרקים הללו – לא מבחינת העשייה, חלילה, שכן גם ברגעיה החלושים יותר "מראה שחורה" נותרת מופת של מקצועיות פרימיום מודרנית, סדרה אלגנטית, מלוטשת ומתוקתקת עד לפרטיה הקטנים ביותר. זה כשלעצמו מהווה ערך בידורי לא קטן, וזה בהחלט משהו. אבל זה לא מספיק.
מאז שיצאה לדרך ב-2011, הכוח האמיתי של "מראה שחורה" נבע מהחזון הקודר של ברוקר לגבי נקודות המפגש של ההתפתחות הטכנולוגית המואצת עם המוסר האנושי. כמעט כל פרק של הסדרה העמיד דילמות קשות בפני גיבוריו, כאלה שנבעו מכללי המשחק החדשים בעולם שבו כל המידע שאי פעם היה קיים הינו זמין בלחיצת כפתור, שבו החוויה הווירטואלית הולכת ומחליפה את זו האנושית.
הטון תמיד היה פסימי במפגיע; האווירה מתעתעת ומעוררת אי נוחות, התחושה המרה בפה מתחרה עם ההתפעלות מדמיונו הניהיליסטי של ברוקר, מהמדרונות החלקלקים שבמורדם גרר אותנו, נגעלים ומבועתים אך לא מסוגלים להסיט את המבט. "כך תיראו בעוד רגע או שניים", סיננה כלפינו "מראה שחורה" בכל העת, והוסיפה: "בעצם, כך אתם נראים כבר עכשיו".
עוד ביקורות טלוויזיה:
ובכל אותה העת היא גם דחפה קדימה את הרעיון של מה שניתן לעשות בטלוויזיה. תחילה, "מראה שחורה" עזרה להחיות את רעיון הסדרה האנתולוגית שנים אחרי שנזנח ע"י רשתות הטלוויזיה, זו שכל פרק שלה שונה ומהווה סיפור בפני עצמו, תחת המטריה הרחבה של תמה וז'אנר. בהמשך, היא לקחה את הרעיון צעד קדימה כשאפשרה לבמאים כמו ג'ו רייט ("כפרה", "השעה האפלה ביותר") להפציץ עם טיפולים אולטרה-מושקעים, כמו קולנועיים, לתסריטים של ברוקר (רייט ביים את "Nosedive" הנהדר בכיכוב דאלאס ברייס האוורד, שפתח את העונה הרביעית).
ואז הגיע "באנדרסנאץ'" המדובר, פרויקט אינטראקטיבי שהכניס לתוך הסלון של הצופים באופן מילולי וסופר-דופר שאפתני את הרעיונות המרכזיים של מותג "מראה שחורה" לדורותיו (גם אם התוצאה הסופית נפלה משמעותית מהפסגות התקדימיים אליהן שאפה). ונראה שאחרי המאמץ הזה, ברוקר החליט להירגע מעט, לסגת לאזור הנוחות שלו, ולנפק שלושה פרקים זניחים, דלי דימיון ודלי שאיפות של "מראה", שרק לעיתים רחוקות נוגעים באזורים שאפילו קרובים למיטב שיש לו להציע. כל התמות הרגילות פה, אבל הן בלבד: לעונה החמישית אין שום דבר להציג מעבר לכך.
הפרק הראשון של העונה, "Striking Vipers", הוא המעניין משלושתם, לטעמי. (וכאן מגיעה אזהרת ה**ספויילר** ההכרחית עבור מי שמעדיף לא לדעת דבר בטרם הצפייה). הוא עוסק בחברים טובים מימי הקולג' שמתראים רק לעיתים רחוקות, ומוצאים עניין חדש ומשותף במשחק מחשב וירטואלי – כזה שמאפשר להם לחלוק אינטימיות שטיבה מפתיע ומערער את שניהם.
זה הפרק שמגיע הכי קרוב למה ש"מראה שחורה" אמורה להיות. הרעיון שלו טוב ומלא פוטנציאל, רמת הביצוע הגבוהה מחמיאה לו, והוא משוחק פשוט מעולה על ידי אנתוני מאקי (פאלקון מסרטי "הנוקמים" של מארוול) ויאיא עבדול מאטין השני (שגילם את הנבל ב"אקוומן", ועם שם כזה הוא גם חייב להיות איזה נסיך קנייתי, לא?). אבל הסיום המחורבן שלו – אחד שבמחי כמה שוטים זורק לפח את כל הרעיונות המסקרנים שהעלה עד אז עבור סוג של הפי אנד – כמעט הורס אותו לגמרי. כאן, ברוקר עושה את הטעות הקריטית של לנסות ולענות על השאלה מעוררת המחשבה שהוא מעלה במהלך הפרק, בעוד פרקיה הטובים ביותר של "מראה שחורה" הותירו אותנו עם השאלות.
לפרק השני, "Smithereens", אין אפילו את זה – רעיון טוב. על מה הוא? על אדם שחוטף עובד של חברת מדיה חברתית סטייל פייסבוק ודורש לדבר עם הבוס המפורסם שלה (טופר גרייס, "מופע שנות ה-70"), טיפוס צוקרברגי למהדרין. למה? התשובה כה צפויה, דלת דימיון ואנטי קליימקטית, עד שהפרק היה מוכרז פגר גמור אלמלא אנדרו סקוט הנפלא (מוריארטי מ"שרלוק") שנותן פה את כל מה שיש לו בתפקידו כחוטף המיוסר, ומציל בדרך כל מה שרק אפשר.
לפרק השלישי אין כלום – לא רעיון טוב ולא תצוגות משחק ראויות. מככבת בו מיילי סיירוס כ.. ובכן... גרסה מעט מרוככת יותר של מיילי סיירוס, כוכבת פופ נערצת שנופלת קורבן לשאיפותיה של המנהלת שלה/דודתה, וכתוצאה מכך גם נופלת למשכב שממנו כנראה אין חזור. אלא אם שתי נערות צעירות יחברו לבובה דיגיטלית ורבת אטיטיוד בדמותה ויצילו אותה, זאת אומרת.
וכן, זה דבילי ומגוחך בדיוק כמו שזה נשמע, וחמור מכך: זה קליל, מילה שלא אמורה לדור בכפיפה אחת עם יתר התיאורים שמגיעים ל"מראה שחורה" בימים כתיקונם.
זוהי קומדיית הרפתקאות לא מצחיקה ולא מותחת, עם טוויסט מ"דבי/ספקולטיבי שראיתם בשלל מקומות בעבר, בכיכובה של מיילי סיירוס. באותה מידה שצ'רלי ברוקר אחראי לה, עם טיונינג קל היא גם יכולה הייתה להגיע מדיסני. וזה כבר אומר הכל עבור חובבי הסדרה הזאת. אוי ויי, כבר אמרנו?
