400 שנה לשבזי בפסטיבל ישראל: קצבי, עשיר ומענג

שורה של זמרים - מברי סחרוף ועד ציון גולן, מאסתר רדא ועד שי צברי, ממירי מסיקה ועד סגיב כהן ועוד רבים וטובים - עלו ושרו משירי "אבא סאלם" (כפי שיהודי תימן כינו את המשורר). חלק גדול מהשירים - לחנים קלאסיים שנכתבו בידי המלחין והזמר התימני הוותיק אהרן עמרם (מי שהלחין, בין השאר, עבור עפרה חזה את "גלבי" הנודע) ומקצתם הלחנות שנוצרו עבור הקונצרט אמש - וכולם על בסיס הטקסטים האלמותיים של שלום שבזי.

אסתר רדא - הרימה את הקהל על הרגליים(צילום: זואי שר)

שי צברי - שירה פשוטה וחודרת(צילום: עידו כהן)

שבזי - התימנים נוהגים להגות את שמו במלעיל עם הטעמה על ה-ש' - נחשב כבר מאות בשנים לאחד מגדולי השירה העברית, ובוודאי גדול משוררי תימן. אין הרבה מידע ביוגרפי עובדתי עליו אך אגדות וסיפורי נפלאות יש בשפע. הוא נולד בתחילת המאה ה-17 (1619) בעיירה קטנה בדרום-מערב תימן והתפרנס כאורג אריגים ("מנהג חכמי תימן להתפרנס מן המלאכה ולא לעשות תורתם קרדום לחפור בו"). לימים התפרסם כחכם תלמודי וקבליסט ובין חיבוריו העיוניים פירוש לתורה, פירוש תפילות וספר גורלות. אך עיקר תהילתו של שבזי היא סביב השירה שלו שכבר בימי חייו נפוצה בקהילות יהודי תימן והייתה לשירה מושרת בימי חג ומועד.

עוד ביקורות בערוץ המוזיקה:

"פנטום האופרה" בפיליפינים: קרנבל רומנטי מהפנט

"תיקון חצות" של מקהלת גיא בן הינום: טקס פולחן בפסטיבל ישראל

אלן פרסונס והפילהרמונית הישראלית: מרגש ומענג גם אם לא מושלם

זמן לא רב לאחר מותו של שבזי, דמותו החלה להתקדש ואגדות מופלאות נרקמו על קורותיו. קברו היה למוקד עלייה לרגל - גם של מוסלמים - מתוך אמונה שכל חולה שייגע באפרו יתרפא מחוליו. ובמורשת העממית הוא נתפס כמחולל פלאים וניסים, "גדול המעלה, הרב הגדול בענקים" שביטל כישופים של מכשפים מוסלמים. בין הניסים שמיוחסים לו: קפיצות מזדמנות לארץ-ישראל, לעשות בה את השבת בעריה הקדושות של הארץ. מי שחפץ להתוודע יותר לסיפורו של שבזי, מומלץ שיצפה בסרטה של ישראלה שאער מעודד "מורי, חידת שבזי" - מסע מרתק בעקבות סיפורו.

ריח הדס עלה ונפשי נבהלה

לשבזי מיוחסים אלפי בתי שיר, אך תיעוד ממוסמך יש ל-850 שירים בלבד. זו שירה מגוונת מאוד. הרבה פיוטי קודש, סליחות ובקשות, שירי גלות וכיסופים לגאולה. ובצד אלה שירי חתונה ומילה, שירי שעשוע ושירי חידות. שירת הקודש שלו מסתורית למדי, הגותית ובעלת זיקה ישירה לקבלה ולתורת הסוד. רובה כתובה בעברית, אך גם בערבית (יהודית-תימנית) ובארמית, ומקצת שיריו הם דו-לשוניים ואפילו תלת-לשוניים. מרבית השירים לא ראו אור בדפוס והם מפוזרים בדיוואנים (קבצי שירה) תימניים שונים בכתבי יד ובהעתקים.

מירי מסיקה - מחוות דאווין(צילום: עידו כהן)

בבתי הכנסת התימניים נוכחותו של שבזי חיה וקיימת, ופיוטיו עדיין מושרים. לקט מרתק של הקלטות מסורתיות של פיוטיו אפשר לשמוע באתר הפיוט והתפילה. אך שיריו של שבזי חרגו מזמן מהזירה המסורתית והיו לנחלת התרבות הכללית. "אם ננעלו" - מתוך אלבומה של עפרה חזה "שירי תימן" (1984) - הוא אולי המפורסם שבהם, אך יש עוד עשרות רבות של שירי שבזי שהולחנו והוקלטו, בהם "אהבת הדסה", "איילת חן", "שר הממונה" ו"אהבת רעיה רצוני". ולעפרה חזה קדמו הזמרות התימניות הקלאסיות שושנה דמארי, ברכה צפירה ושרה לוי-תנאי. ובשנים שלאחר מכן - "צלילי העוד", יזהר כהן, מרגלית צנעני, אבנר גדסי, יגאל בשן, אופירה גלוסקא , עידן רייכל, ישי ריבו ועוד. כולם חוגגים על מילותיו של שבזי שגם אם נכתבו לפני 400 שנים עדיין יש בהם איזו חיות וכוח.

שבזי במגדל דוד

ההוד העתיק של החצר הפנימית של מצודת מגדל דוד הלם היטב את הטקסטים של שבזי שזינקו מלב ההיסטוריה אל הבמה כאן ועכשיו. הלחנים - רובם מסורתיים של אהרן עמרם - זכו לעיבודים מעולים, עדכניים ומהנים. כמעט בכל הביצועים נעשה מאמץ לשמור על ההג'ה (ההגייה התימנית), עם קמץ שנשמע כחולם, סגול שנשמע כפַתח וצ' שנשמעת כ-ס'. זו הייתה החלטה נכונה מאוד לטעמי, שעשתה כבוד לטקסט המקורי, גם אם לפעמים זה נשמע קצת מוזר (כמו אצל ברי סחרוף).

ברי סחרוף וציון גולן - ענווה מענגת(צילום: עידו כהן)

לירון עמרם - שירה עממית(צילום: עידו כהן)

את הערב פתחה, שלא בטובתה, מירי מסיקה, עם מחוות דאווין של דיווה ושירה שלא תאמה כלל את הנוסח התימני שמרבית הזמרים ניסו להעמיד. אך למרבה השמחה, אחרי שני שירים הצטרף אליה שי צברי המקסים עד מאוד, בשירה פשוטה וחודרת ללב. הוא גם הביא לחן חדש, במיוחד לערב הזה, של "ריח הדס עלה ונפשי נבהלה" - צירוף של הקצבי והסוחף עם המופנם והמהורהר - פוטנציאל ללהיט.

לירון עמרם, בנו של אהרן עמרם וזמר בזכות עצמו, הפגין את הדבר הקרוב ביותר לשירה עממית תימנית רווחת, עם תוף פח ומוזיקת חפלה. ואז עלתה אסתר רדא הנפלאה ששרה בין השאר את הקלאסיקה של עמרם "אהבת רעיה". כריזמטית כתמיד, עם קול עשיר וצלול היא הייתה היחידה שהעמידה את הקהל על רגליו. מצוין לא פחות היה סגיב כהן עם קולו המתכתי, האינטנסיבי מאוד ששר בין השאר את "אהבת הדסה" וסחף את הקהל. לשירן אברהם, עם הסגנון האופייני לה שמחבר שירה בסגנון תימני מסורתי עם גרוב ואפילו סול - הייתה נוכחות מיוחדת וכובשת.

ציון גולן הוא אושיית מוזיקה תימנית מבוססת ומשגשגת. הקהל התמסר אליו בעונג ובצדק. הקול שלו גמיש, השירה, ההגייה וההטעמות אותנטיות ומדויקות. שכשברי סחרוף הצטרף אליו, הוא הבין את מקומו בזירה הזאת. בענווה ובצניעות הוא שימש מעין גיטריסט מלווה, פה ושם הצטרף לפזמון, אך בגדול הוא היה להקת הליווי של גולן. זו הייתה מחווה מענגת מצידו של ברי והקהל אהב את הענווה הזו.

שורה תחתונה: משורר בן מאות בשנים קם לתחייה בערב קצבי, עשיר ומענג.