לבנות את הסטים של ווס אנדרסון: "יש מעט מאוד אנשים שעושים את מה שאני עושה"

חשיבותן ההולכת וגדלה של מחלקות האפקטים בתעשיית הקולנוע, מעידה על שינוי מרכזי בתעשייה בעשורים האחרונים. מחשבים ותוכנות עריכה הפכו לכלים חשובים ליצירת סרט - כמעט כמו המצלמה עצמה - והעין האנושית כבר התרגלה לרף מסוים של דיוק. כל חריגה נקלטת, תהליך הפוסט פרודקשיין הפך למורכב ובעל משקל רב, וסרטים רבים נקטלים על סמך איכות האפקטים הירודה שלהם.

הדרכים להגיע לדיוק מירבי כאשר מדובר בפיצוץ מרהיב, גיבור-על מעופף או אסון טבע מחריד הן רבות, וכוללות כאמור תוכנות מחשוב מתקדמות ואנימטורים ועורכים שמביאים את החזון של הבמאי למסך. אבל ישנם במאים שעדיין מעדיפים לעבוד בדרך הישנה, אפשר לקרוא לזה אולד פאשן. במקום יצירה ממחושבת לחלוטין, שימוש במודלים מיניאטורים של סטים ומבנים, למשל טירה ענקית או נוף פראי - אותם אפשר לפוצץ ולהחריב, או סתם להשתמש בהם כרקע למתרחש.

זאת בדיוק העבודה של סימון וייס, שעבד עם במאים כמו ווס אנדרסון וסטיבן ספילברג ועיצב סטים בסרטים כמו "משחקי הרעב: עורבני חקיין". ממקום מושבו בברלין, יש לו סטודיו שבונה סטים מיניאוטרים של סרטים שיכולים להיכנס לכל חדר. עבודתו המפורסמת ביותר היא בית המלון היפהפיה מהסרט "מלון גרנד בודפשט". בנוסף, הוא גם יצר כמה סטים בלתי נשכחים ב"אי הכלבים", סרט האנימציה האחרון של אנדרסון, ובימים אלה הוא עובד איתו גם על הסרט הבא שלו, שפרטי עלילתו חסוים. וייס מגיע לישראל כאורח של פסטיבל סרטי הסטודנטים שיפתח ביום ראשון הקרוב, במהלכו הוא יקיים כיתת אמן, ובה ידבר על טכניקה מיוחדת זו שלא רבים מכירים.

סימון וייס עובד על הדגם של "מלון גרנד בודפשט"

"לפעמים רוצים ליצור סביבה מיוחדת לסרטים - למשל בתים או אתרים היסטוריים, דברים כאלה. אתה יכול לעשות הכול ב-CGI, אבל לעיתים הבמאי עושה בחירה אמנותית אחרת ומעדיף לעבוד בסגנון אולד פאשן".

מה היתרון שלהם על פני טכנולוגיה ממחושבת?

"אם למשל יש בית שצריך לפוצץ, אז נכון אפשר לעשות את זה במחשב, אבל פיצוץ הוא משהו שתמיד יראה שונה - ככה שאם תפוצץ דגם זה יהיה דומה יותר לחיים האמיתיים".

"זה תלוי מה אתה רוצה לעשות. עבור ווס אנחנו עושים מודלים די קטנים כי כמעט ואין אצלו תנועה על הסט. אבל כאשר אתה מערב דברים כמו מים, עשן או אש, אתה צריך לבנות אותם גדולים. המלון למשל היה בערך ארבעה מטר".

לוייס אין שום דבר נגד ה-CGI, ולמעשה מדובר בשני כלים שעובדים הכי טוב ביחד. חיפוש בגוגל על שיטת עבודה זו מצא תמונות מרשימות של סטים מוקטנים בסרטי ענק כמו "שר הטבעות" ו"הארי פוטר", כך שלא מדובר בסגנון עבודה שמקושר לבמאים עצמאיים אלא גם לסרטי אולפנים גדולים. "אתמול צילמנו בסטודיו וכל פעם שאנחנו מצלמים מגיע מישהו ושואל למה אתם בונים מודלים אם אפשר לעשות הכול במחשב? זה יכול להיות מעצבן לשמוע את זה שוב שוב כי זו לא תחרות בין  CGI למיניאטורות, זו בחירה אמנותית. אפשר לעשות הכול במחשב וגם העין של הקהל השתנתה והאיכות צריכה להיות טובה יותר, אז הכול עובד ביחד. אם ווס למשל מצלם בפילם, הוא יערוך את הסרט על המחשב, כך שכל הטכניקות עובדות ביחד", הוא אומר.

סט מוקטן של "אי הכלבים"

איך הגעת לתחום?

"אבא שלי היה צלם קולנוע והייתי תלמיד אמנות מאוד עצלן, אז הוא השיג לי עבודות כמתמחה בכל מיני הפקות. והיה סרט של טרי גיליאם, 'הרפתקאות הברון מינכהאוזן', שצולם ברומא. הייתה לי הזדמנות לעבוד שם, הם שמו אותי במחלקה הבריטית לאפקטים מיוחדים. זה היה בית הספר הכי טוב שיכולתי לבקש כי הם הכינו מודלים, פרופס ואביזרים לאפקטים. הם אמרו לו שאני צריך להמשיך בתחום אז התחלתי לעבוד בסרטים אחרים בלונדון ובעיקר בצרפת. 'עיר הילדים האבודים', 'הסיפור שאינו נגמר'… אז לאורך השנים למדתי דרך צפייה. אין השכלה מיוחדת כי יש מעט מאוד אנשים שעושים את זה. אתה חייב ללמוד ולתרגל בעצמך".

ואיך התחיל שיתוף הפעולה עם ווס אנדרסון?

"הם צילמו בגרמניה את 'מלון גרנד בודפשט', והמפיק של ווס שאל אם יש אנשים בברלין שעושים את סגנון העבודה הישן הזה, וככה הם הגיעו אליי. הלכתי לפגוש את המפיק ושעה אחרי הוא אמר שהתקבלתי. עשינו את המלון אבל לא רק, היו שם עוד מודלים שלנו. זה עבד כל כך טוב שהוא ביקש שאני אעשה מיניאטורות גם ל'אי הכלבים'. לפעמים אני מרגיש שאנחנו כבר חלק מהמשפחה שלו כי אנחנו עובדים גם על ההפקה החדשה שלו, שהיא כמו 'מלון גרנד בודפשט', הכול מצולם אבל יש מיניאטורות".

הוא פרפקציוניסט כמו שהסרטים שלו נראים?

"הוא מאוד מקצועי והוא סומך עלינו ועל העבודה שלנו. בסופו של דבר הוא נותן לנו חופש יצירתי. לפעמים אני שולח לו תמונות ואז הוא מבקש שינויים, אבל השינויים שהוא רוצה הם כמעט תמיד נכונים. בסופו של דבר הוא יוצר את הדבר הזה וגם אם הוא נותן חופש אמנותי המילה האחרונה תמיד תהיה שלו".

"אפשר לעשות הכל במחשב, אבל זו בחירה אמנותית"

ב"אי הכלבים", סרט הסטופ-מושן של אנדרסון שיצא לאקרנים לפני כמעט שנה, וייס היה אחראי כמעט על כל הנופים שנראו בסרט. "בהתחלה, כשרואים את העיר זה מודל שאנחנו הכנו. היינו צריכים להכין בערך 30 סטים כאלה בגדלים שונים. את הכלבים יצרו אנשים אחרים, זו עבודה אחרת".

"טים ברטון יכול להיות מעניין. אבל הנה סיפור שאני מספר תמיד: לפני 20 שנה אמרתי לעצמי שאם אעבוד עם סטיבן ספילברג אני אהיה בטופ ואפסיק לעבוד. ולפני ארבע שנים עשיתי כמה דברים לסרט שלו 'גשר של מרגלים' ובסופו של דבר זו הייתה עוד עבודה רגילה. אז אני עדיין כאן".

"הרבה פעמים ההפקה מתרכזת בסטים הגדולים ושוכחת לשים לב לאביזרים החשובים שממלאים את המסך. זו בעיה מעצבנת, נגיד בסרט מדע בדיוני מישהו מחזיק אקדח, הוא צריך להיות ממש טוב ולפעמים אתה רואה שהוא צבוע. ואז אתה מבין שמי שהיה אחראי על האביזר כנראה שלא היה לו מספיק זמן לעבוד עליו".

"אני אתרכז בעיקר בעבודה על הסטים המוקטנים, כי זה צד בעבודה שלא רבים מכירים. לאחרונה חזרתי מפסטיבל אנימציה בברלין וזה מצחיק אבל אנשים לא הבינו שאת 'אי הכלבים' עשו בידיים, הם חשבו שזה CGI. אז אני רוצה להסביר קצת על זה וגם להראות דוגמאות נוספות למודלים כאלה".