ההצגה "אשכנזי זה שם מזרחי": לעורר את השד העדתי בלי סיבה

"אשכנזי זה שם מזרחי", שהעלה אנסמבל כאן, מעלה את השאלות שכל צבר שמוצאו חצי-חצי מכיר: הניסיון הסיזיפי לגבש זהות על הציר שבין מזרח למערב, לחיות עם הניגודים שנמסו בכור ההיתוך שלעתים חוזר ומבעבע. 

ההצגה, שכתב וביים שי ג'יברי-אשכנזי, מבוססת על חומרים אישיים מחייו ומחיי השחקנים, ומתרחשת בחלל של האגף החדש של מוזיאון תל אביב. מדובר בסטודיו מרוצף פרקט, שבו הקהל ישוב על כסאות גבוהים, ארבעת השחקנים בשורה, מאחוריהם עיגולי תאורה. מינימליזם נקי ואלגנטי ששם במרכז הבמה את הסיפורים שעוד מעט יסתבכו ושוב ייפרמו. ברקע הקלטות של שיחות טלפוניות בין השחקנים להוריהם, זום-אין אל היומיומי והמשפחתי.

אין סיבה להעלות באוב את השד העדתי. מתוך "אשכנזי זה שם מזרחי"(צילום: נילי ממן)

השחקן אסף מרון, למשל, הוא תלכיד עדתי מובהק עם אבא עיראקי; השחקנית ליאור גלרון חצי פולניה וחצי מרוקאית; מיכאל גמליאל בן לאימא פולניה ואבא ממזר סורי שידע לשחק אותה בחיים, ושיר אברמוב היא קווקזית צברית פולניה שבטוחה שהיא נמשכת רק לאשכנזים, היא רוצה הוכחות, תעודות (כמו לכלב גזעי) ותנאי הסף למחזר הפוטנציאלי: דור שלישי ליוצאי טרבלינקה.

הסיפור של ארבעת השחקנים הוא כלי קומי בעבודת האנסמבל, מושלך לזירה בכנות אוטוביוגרפית כובשת, עם ביצוע נקי ומתובל במודעות עצמית אירונית. גם ההתכה של הסיפורים השונים חודרת ומתמזגת למיזנסצנות זורמות, על כך שאפו. בשקט ובנחישות, בשולי התיאטרון האורבני, קבוצת התיאטרון הזאת, כאן, של שלמה פלסנר ועידו בורנשטיין, מנסחת שפה בימתית צעירה, רלוונטית ומקורית (אם בבחירת המחזות או בסגנון הבימתי).

מתוך ההצגה(צילום: נילי ממן)

מעל לכול, אין סיבה מיוחדת להעלות שוב באוב את השד העדתי. אולי זו דעתי מפני שאני כותב ביקורת "לבנה", "אשכנזי פריווילגי", בדיוק כפי שבהצגה, השחקנית הקווקזית מעוררת את הווריד הסורי במצח של השחקן החצי אשכנזי. זו הקלחת הרותחת שעולה לפנינו, אחרי יותר מ-70 שנה של מיזוג גלויות. הקהל יכול לצאת נעלב או משועשע או מתפוצץ מצחוק. אך האם נותר משהו להרהר אודותיו בנוגע לזהות הישראלית ההיברידית? מסופקני.

"אשכנזי זה שם מזרחי" עושה זום-אין על נקודות מפגש הפיוז'ן בין מזרח למערב באוכל, בשפה, במוזיקה, באהבה. היא מציגה איזו התרפקות על הימים העליזים של שליטת האליטה האשכנזית בתקשורת הישראלית בשנות השמונים והתשעים. עם סצנות מתוכנית הנוער "צעירי תל אביב" עם הקאסט הצפוני להחריד; אירוח של להקת צעירי קריית מלאכי בפינה ההיפר אשכנזית; וקוטנר ב"זהו זה", עם הלהיט "אמא שלי ממרוקו", כשמוסיפים לזה גרסה בערבית למונולוג "להיות או לא להיות" מהמלט - אז לא באמת חידשנו כאן משהו, אולי אפילו סייענו להנציח את הקונפליקט העדתי, שרק הזמן יסייע לו להגליד.