ביקורת סרט - "הרפתקה בשחקים": בידור מהנה עם קריצה היסטורית
התעשייה המקומית מתקשה לפצח את ז'אנר סרטי הילדים ונוער, אבל "הרפתקה בשחקים" מצליח איפה שקודמיו נכשלו. עם סיפור ישראלי, דמויות חינניות ואפילו סצנה של קרב אווירי, מדובר בסרט חביב ואפילו מעשיר
סרטי ילדים ונוער הפכו בשנים האחרונות לתופעה הולכת ונוכחת בקולנוע הישראלי, וזאת על אף היחס המזלזל שהם זוכים לו מצד התעשייה מחד, והקושי להתחרות עם סרטים דומים שמקורם בחו"ל, מאידך. על הרקע הזה, לפחות, יש להעריך את "הרפתקה בשחקים" שמבקש לשחק במגרש סרטי הקיץ הנשלט אוטומטית על ידי התוצרת ההוליוודית – ואפילו מספר סיפור ישראלי לגמרי.
עלילת "הרפתקה בשחקים", שכתב וביים ליאור חפץ בהשראת ספר מאת עודד מרום, מתרחשת בקרבת בסיס חיל-אוויר בדרום הארץ. לשם מגיע יותם (אמיר טסלר), נער בן 13, יחד עם אמו האלמנה (ריקי בליך). אבי המשפחה שהיה טייס קיפח את חייו בנסיבות הרואיות שיתבררו בהמשך. יותם, שכמו ילדים רבים בסרטים כאלה הוא ילד דחוי חברתית, פוגש בנועה בת גילו (הילה נתנזון), שאהבתה למטוסי קרב נתקלת בזלזול מצד אביה, איש חיל האוויר (נתי רביץ), ואחיה הבכור והסדיסט (דור הררי).
יום אחד מוצאים השניים מטוס מסרשמיט ישן, שריד לאותם מטוסי קרב ששימשו את טייסת 101 במלחמת העצמאות, המוטל במגרש גרוטאות. הם מחליטים לשקם אותו על מנת לאפשר את הטסתו במפגן חיל האוויר שייערך בדרום ביום העצמאות. לשם כך מצטרף אליהם מוריס (אריה צ'רנר), קשיש בודד ומאיים למראה שמתברר – שוב, כמקובל – כסב חביב וטוב לב, שהיה בעברו טייס קרב. הסכנות הצפויות למימושו של החלום צצות בדמות אביה ואחיה של נועה, שעמלים על שיפוץ ספיטפייר שחור כדי להטיסו במטס החגיגי, ואמו של יותם החרדה מעצם המחשבה שבנה בכלל יתקרב לכלי תעופה.
שיאו של הסרט מתרחש, איך לא, במהלך מטס יום העצמאות, ולזכותם של יוצרי הסרט ייאמר שהם לא נרתעו מהמחשבה לחולל קרב אווירי בתנאים ותקציב שמלכתחילה אינם מאפשרים זאת. התוצאה, על כל פנים, אמנם נראית כמו הדמיה של משחק מחשב, אבל הנסיבות כל כך מהנות במופרכותן עד שזה ממש לא משנה.
"הרפתקה בשחקים" מתייחס לכל הסוגיות המגדריות הרלוונטיות לסביבה הצבאית-גברית שבה הוא מתרחש, ובראשן כמובן תפקידן של נשים, והיחס אליהן. מבחינה זו, דווקא נועה היא הגיבורה האמיתית של הסרט, שכן היא זו שמוכיחה שמה שגברים טייסים יכולים לעשות – בנותיהן יודעות לעשות טוב יותר. הנקודה הזו בולטת דווקא נוכח העובדה שאמהּ שלה נוכחת בסצינה אחת בלבד, וכל תפקידה בה הוא להנהן לדברי האב.
מול החינניות שבה מעוצבות דמויותיהם של נועה ויותם (טסלר נצפה קודם לכן כעמוס עוז הצעיר בעיבודה של נטלי פורטמן ל"סיפור על אהבה וחושך") – ניכרות הגסות והחובבנות הקשורות בדמויות הגבריות הדומיננטיות. אביה של נועה הוא קריקטורה של איש צבא, ואילו אחיה נדמה יותר כמישהו שצריך אשפוז דחוף – פרט שבאופן מדאיג נעלם מעיני הוריו. הדינמיקה המגדרית הייתה יוצאת נשכרת לו מישהו מיוצרי הסרט היה מתייחס אליה בייתר רצינות, ולא כעימות בין נערה אסרטיבית ואביה הנלעג.
אריה צ'רנר הטוב נוגע ללב בדמותו של מוריס הקשיש, גם אם העיצוב המוזנח של ביתו וחצרו נדמה מעט מלאכותי, ופרט משמעותי שהילדים מחפשים שם נמצא בקלות רבה מדי (על אף היותו שריד מימים עברו). כך או כך, הכימיה בינו ובין שני גיבוריו הצעירים של הסרט עובדת היטב, והתוצאה היא סרט ילדים ונוער שמספק לקהל צרכניו בידור חביב מלווה בשיעור בהיסטוריה ציונית. מלחמת העצמאות, טייסת 101, מסרשמיט מיתולוגי, מודי אלון שהפיל מטוסי קרב מצריים בשמי תל-אביב, מוזיאון חיל האוויר – זהו הסרט האידיאלי לבני דור תש"ח ונכדיהם.
