מוואן גוך ועד האמנית בעלת אלף הפרצופים: התערוכות המומלצות בלונדון
תערוכה של אמנית הסלפי והתחפושות סינדי שרמן, אולאפור אליאסון יערער את האופן שבו אתם תופסים את המציאות, וואן גוך ביצירות שמוקדשות לאנגליה. התערוכות השוות של לונדון מחכות לכם
כל עונה היא עונה טובה לשוחרי אמנות בלונדון. המוזיאונים הרבים מציעים תערוכות לכל טעם, עשויות לעילא ולעילא. כך, בתקציבים שבארץ ניתן רק לחלום עליהם - כל אחד יכול למצוא כאן את התערוכה המושלמת עבורו. לפניכם כמה מתערוכות הקיץ בלונדון, לטובת מי שלונדון כן מחכה לו, או סתם רוצה לטעום אותה מרחוק.
האמנית בעלת אלף הפרצופים
האטרקציה המרכזית של הנשיונל פורטרייט גלרי הקיץ היא תערוכה רטרוספקטיבית של הצלמת האמריקאית סינדי שרמן, שמצלמת את עצמה מאז שנות השבעים. ההתפתחות האמנותית של שרמן מרתקת במיוחד לאור המעבר מהעולם האנלוגי לעולם הדיגיטלי. היא ביססה את הקריירה שלה כמי שעושה לעצמה טרנספורמציה באמצעות איפור, פיאות ותלבושות, כך שדמותה משתנה בכל צילום. הפרסונות שהיא עוטה מתייחסות לתרבות המודרנית ובעיקר לקולנוע, לטלוויזיה, לירחונים ולאופנה. עבודתה מבקרת את החברה עתירת הדימויים שלנו ומדגישה את האשליה של מושג הזהות. כולנו הרי עוטים פרסונות רבות, אז מי אנחנו בעצם? על פי התערוכה, האפשרויות הן אינסופיות. שרמן יכולה להיות גבר או אישה, שחקנית הוליווד, אשת חברה מבוגרת או דמות היסטורית מזוקנת. גם אחרי עשרות הפורטרייטים העצמיים בתערוכה, אם אראה אותה ברחוב, לא אזהה אותה. מה שלא מיוצג בתערוכה הם הפורטרייטים הדיגיטליים, אותם היא מעלה באינסטגרם בשנה האחרונה. באמצעות אפליקציה שרמן יוצרת עיוותים דיגיטליים מטרידים במיוחד של פניה, וכך נעזרת בטכנולוגיה כדי להמשיך את מסעה. התערוכה תוצג עד 15.9.
מתוך עמוד האינסטגרם של סינדי שרמן:
תערוכת הפורטרייטים השנתית
במיקומו הצנוע והחבוי, מאחורי הפסאדה המרשימה של הנשיונל גלרי בכיכר טרפלגר, נמצא אוצר של מוזיאון - הנשיונל פורטרייט גלרי, שמעמיד תערוכות חכמות ומרשימות. בכל שנה נערכת בו תחרות פורטרייטים בינלאומית, אליה כל אמן באשר הוא מוזמן להגיש ציור פורטרייט. ב-2015 היה זה מתן בן כנען שזכה בפרס הראשון בסך 30 אלף פאונד.
מרתק כיצד הז'אנר צולח את הדורות וממשיך להיות רלוונטי גם במאה ה-21, עידן הסמארטפון והסלפיז. אין לי תשובה ברורה מה הופך דיוקן לעכשווי (מעבר לעובדה שהוא צויר עכשיו), אבל מתוך המבחר המרתק של עבודות בתערוכה, ניתן לראות המון אפשרויות. אהבתי במיוחד את הסבתא של מסימילנו פירונטי האוטודידקט (זכה במקום השלישי); הדיוקן העצמי של קרל מרטין סנדוויד (זכה במקום השני); דיוקן ביתה של ג׳יין בהרל (גם היא אמנית אוטודידקטית); אהבתי מאוד את העבודה של טינה דלסיו, שציירה פורטרייט קלאסי, אלא שהדמות המצויירת היא שחורה. בכלל, יש הרבה צבעי עור בתערוכה הזאת - חידוש ברוח התקופה. לכן לא מפתיע שהציור זכה במקום הראשון. התערוכה תוצג עד 20.10.
אמנות, סביבה וחברה
האמן הדני-איסלנדי אולאפור אליאסון פתח תערוכה חדשה במוזיאון הטייט מודרן - In Real Life. העבודות בתערוכה נעשו במהלך 30 השנה האחרונות, ולמרות ההבדלים הגדולים בסגנון ובחומר, הן עוסקות באותם נושאים: חברה, סביבה ומדע.
אליאסון הוא אמן של המאה ה-21. הציניקנים יאמרו, הנה עוד אמן של עידן האינסטגרם. רוב העבודות בתערוכה מספקות חוויה, כשהמבקרים הופכים למשתתפים פעילים בה. בכמה מקרים הם למעשה יוצרים אותה. וכמו שאמר אליאסון במסיבת העיתונאים שקיים במקום: "עדיף ביחד". כך למשל, בעבודה Your uncertain shadow הקהל נכנס לחדר ריק שבו מקרנים עם פילטרים צבעוניים. ההשתקפות של האנשים על הקיר היא שיוצרת את העבודה. זה קורה גם בעבודה Your spiral view, שהיא מנהרה שבנויה מראות קטנות, המשקפות גם את הנמצאים בה וגם את החוץ. עבודות נוספות הופכות את המבקר למודע יותר לחושיו. בעבודה Your blind passage נכנסים לחלל צר וארוך שסגור בדלתות משני קצותיו. המעבר מלא ערפל סמיך שגורם מיד לדיס-אוריינטציה. באמת לא רואים ממטר. פשוט הולכים בלי לראות דבר בתוך ערפל צהוב. בשלב כלשהו הצבע משתנה לוורוד, סגול, כחול, ואז לקראת היציאה הערפל הופך לבן. אלא שלמעשה, יש רק שני צבעים: צהוב ולבן. הצבעים האחרים הם תעתוע אופטי, עוד אחד מהנושאים המעסיקים את אליאסון - האופן שבו אנו תופסים את המציאות. כך גם בעבודה Beauty, שמורכבת ממים המותזים מתוך צינור מחורר ועליהם משתקפת קשת. צבעי הקשת נראים רק מזווית מסוימת וכך, עבודה זו תלויה בנקודת המבט ולא כולם יראו אותו דבר.
פסל הברונזה The presence of absence עוסק בנושא שמאד חשוב לאליאסון - הקרחונים הנמסים. הפסל יצוק מתבנית שהוכנה מקרחון שנמס. כך, מרכז הפסל ריק ומסמל את מה שהיה ואיננו עוד. אלו רק כמה דוגמאות מהתערוכה העשירה הזאת, שנפתחת בתצוגה של 450 דגמים גיאומטרים, חלקם הפכו ליצירות וחלקם נותרו כפרוטוטייפ. התצוגה הזאת מדגימה את עבודת המחקר המקיפה של האמן (חובה לקנות כרטיס מראש).
מחוץ למוזיאון אליאסון בנה מבנה מתכת שממנו יורד מפל. מחוץ לתערוכה, חלל המעליות נצבע כולו צהוב, מה שמשבש את כל הצבעים של מי שנמצא בחלל. המסעדה מתחת לתערוכה מגישה תפריט שמבוסס על אוכל טבעוני, בהשראת ארוחות הצהריים המשותפות בסטודיו של אליאסון בברלין, שם יושבים יחד 120 האסיסטנטים ומחליפים רעיונות ומידע.
אליאסון הוא אמן שמנצל את אמנותו לטובת הסביבה. האקלים, אי השוויון בהקצאת משאבים, ההתעללות בטבע, כמו גם בעיית הפליטים ונושאים של קיימות - כל אלה באים לידי ביטוי בעבודתו. לדוגמא, הוא יצר את השמש הקטנה - מנורה סולארית בצורת שמש, אשר נוצרה כדי לספק אור באזורים נטולי חשמל בעולם. המנורה נמכרת בתערוכה ב-30 פאונד, וההכנסות מהמכירות בעולם המערבי מאפשרות למכור אותה מאוד בזול בעולם השלישי. התערוכה תוצג עד 5.1.20.
ואן גוך ובריטניה
באולם הראשון לא רואים עבודות של ואן גוך, אך ככל שמתקדמים בתערוכה במוזיאון טייט בריטן, כך ההנאה גדלה. באוצרות אינטליגנטית ומפתיעה, תערוכה זו פורשת את מערכת היחסים ההדוקה בין ואן גוך לבין בריטניה. מעבר לכך שגר בה במשך שלוש שנים, הוא ידע אנגלית עוד לפי שהגיע, ואהב מאוד לקרוא את דיקנס. הוא הושפע מהספרות האנגלית ומאמנים כמו ג׳ון מילה וקונסטבל, המוצגים בתערוכה. מה שיפה זה לראות את האמנים, ולעיתים את היצירות הספציפיות, שהשפיעו עליו, כפי שעולה מהמכתבים שכתב לאחיו תיאו. בחלק השני של התערוכה, מוצגות יצירות של אמנים בריטים שהושפעו מוואן גוך. ביניהם משובצים יצירות נפלאות של האמן, חלקן צויירו באנגליה וחלקן בהשראתה. גם ציור החמניות מאוסף הנשיונל גלרי הושאל לתערוכה. התערוכה תינעל ב- 11.8.
עוד שווה ביקור בלונדון:
• תערוכה המתמקדת בטשטוש הגבולות המגדרי המאפיין את זמננו בגלריה הייוורד, עד ה-8.9.
• עבודות חדשות של הצלם האמריקאי ג'ף וול מוצגות בווייט קיוב עד 7.9.
• עבודות (לא חדשות) של ליאונרדו דה וינצ׳י מתוך אוסף המלכה לרגל 500 שנה למותו מוצגות בגלריית המלכה עד 13.10.
• למעריצי סטנלי קובריק, תערוכה מקיפה של יצירתו הקולנועית במוזיאון העיצוב, עד 15.9.
הכותבת היא חוקרת תרבות, וכותבת על אמנות מדי שבוע
