זרעים וערגונות: למה התכוון מאיר אריאל?

מאיר אריאל היה קוסם. הוא נהג ללהטט עם השפה השטופה השלופה הקלופה הצלופה השרופה הגלופה ("טרמינל לומינלט"); הוא כרת ברית למילה, והמילה התמסרה לו כליל. הוא חש וגלש ולש את העברית לכל שכבותיה מ"שפת המקרא" דרך "שפת חכמים" ועד לשפת חכמי הרחוב.

מאיר אריאל(צילום: רפי גולדמן)

כיאה לקוסמים מקצוענים אריאל שהיום מציינים 20 שנה למותו (תאריך עברי, ה' באב) - המציא מילים חדשות כמו "מתמרפסות" (בבל"ת), החיה את המרפסת הישנה ואגב כך הסריט לנו רגע מהווי הקיבוץ והציג אותו לקהל הרחב. שכן איפה עוד בילו בארבע אחר הצהריים, כשהביאו את הילדים מבתי הילדים? האימהות "מתמרפסות בערבים", עם אשכול ענבים כשהגברים במילואים. שלא לדבר על "אגדת דשא" - בעידן הנוכחי כשהחברים המופרטים הפכו לקהילה בורגנית, השיר הזה עם ריח העשב הירוק והגבשושי יישאר כמזכרת נצח לחיים השיתופיים.

עוד בערוץ המוזיקה:

ליונל ריצ'י בניו יורק: מסע בזמן אל שנות ה-80 המתקתקות

ההופעה של ג'יי לו בפארק הירקון

השאר היסטוריה: ההקלטות הגנוזות מראשית הקריירה של יאיר רוזנבלום

מי עוד היה יכול לקחת מילה כמו "אפס" שביידיש המשמעות הקרובה ביותר היא משהו קטן כמו פסיק, ולתאר בו "גמד ענק כזה" ("מכופף הבננות"), או מילה כמו "חלוש'ס" - חולשה ביידיש. הוא הרשה לעצמו לא לשים על אף אחד, גם לא על חברי האקדמיה ללשון, לא דפק חשבון לחוקי הדקדוק, עירב צורות משונות כמו "מתברווזת" מלשון ברווז שהתחרז טוב עם "מגורזת" לשון גריז. ולפחות מילה אחת ותיקה שנוצרה בראשית המאה, מזוהה כל כך עם מאיר אריאל עד שנטו לחשוב שהוא זה שהמציא אותה. האמת, מתאים לו, אלא שבמקרה זה הוא דווקא הציל מילה משכחה. פעולה חיובית לכשעצמה.

השורש ע.ר.ג מופיע בתנ"ך מספר פעמים לדוגמה "כאיל תערוג על אפיקי מים" (תהלים). אומרים שביאליק חידש על יסוד אותו פסוק את המילה "ערגה" שפירושה "לכסוף", אלא שהיא הייתה ממין נקבה, בא מישהו וחידש "ערגון" - זכר, כאילו לכיסופים אכפת אם הם כאלו או כאלו.

ואז בא מאיר אריאל וגאל את המילה הוותיקה והשתמש בה ב"זרעי קיץ". "מעירים זיכרונות, מעוררים ערגונות". והשומע חש את התאווה, הרצייה, ההשתוקקות, הגעגועים, הכיסופים עד שהבלוטות עובדות שעות נוספות והפה מתמלא רוק בערגה למשהו שהיה ונעלם.

אכן הייתה זו מילה שנעלמה. האחרון שהשתמש בה היה המשורר יוסי גמזו בשנת 1973 כשתרגם את שירי לאונרד כהן. בשיר המתורגם מאנגלית The Flowers That I Left in the Ground המופיע בספרון שיצא באותה שנה תחת השם "כציפור על התיל". "וְהַיֶּלֶד שֶׁעַל כְּתֵפָיו אֲנִי עוֹמֵד / שֶׁאֶת עֶרְגּוֹנוֹתָיו צוֹרֵף אֲנִי / בְּמִשְׁמַעַת פֻּמְבִּית, מַלְכוּתִית".

אך מסתבר שהמילה ערגונות מופיעה בשדה הזמר העברי כבר שנים לפני. בשנת 1957 נפתח פתח צר מאד במסך הברזל הסובייטי ולשעה קלה הורשו אמנים מישראל להשתתף בפסטיבל הנוער הדמוקרטי שנערך במוסקבה. ההתרגשות שעלתה על גדותיה ולא ניתנה להכלה, בעקבות הפגישה הראשונה (לאחר מלחמת העולם) בין יהודים שדוכאו תחת השלטון הקומוניסטי והק.ג.ב ויהודים חופשיים וגאים מארץ ישראל טלטלו כל יהודי באשר הוא יהודי ובוודאי את היושבים בארץ.

החוויות העוצמתיות שסיפרו המשתתפים שחזרו בינתיים למקומותיהם הביאו את יחיאל מוהר לכתוב את השיר "פגישה בניכר" שהלחין משה וילנסקי וביצעה להקת הנח"ל. "חָזְרוּ מֵאָה אִישׁ עֲמוּסִי חֲלוֹמָם / לְמֶרְחַבְיָה, אֵילַת וְכִנֶּרֶת,/ וְרִבְבוֹת אַגָּדוֹת הֵם נָשְׂאוּ בְּלִבָּם, / וְרִבְבוֹת עֶרְגּוֹנוֹת לְהַרְווֹת אַדְמָתָם / בְּדִמְעָה גְדוֹלָה נִגֶּרֶת./ וְשָׁבוּ שׁוֹנִים: יַעַן רוּחַ הָעָם / אָפְפָם לוֹהֲטָה וְזוֹכֶרֶת".

אברהם זיגמן היה חבר קיבוץ נחשון, עורך ושדרן ברשת ג' ובתחנות רשות השידור, אספן ומשמר של הקלטות נדירות.