קולע מילים ולא רק סלים: המורשת הכתובה של קארים עבדול-ג'באר
הוא אחד הכדורסלנים המעוטרים והמוערכים בתולדות ה-NBA, אבל קארים עבדול-ג'באר הוא הרבה יותר מזה. הקריירה הטלוויזיונית והקולנועית של הספורטאי הנערץ החלה כבר בשנות ה-70, הוא פרסם 15 ספרים וכתב טורים למגזינים נחשבים. הג'וב האחרון שלו: תסריטאי ב"ורוניקה מארס"
כשבוחנים את הקריירה הארוכה של קארים עבדול-ג'באר - ארוכה אף יותר מ-2.18 המטרים שנמתחים בין כפות רגליו לקודקוד ראשו - אפשר לציין אינספור שיאים והישגים: כשחקן צעיר בליגת המכללות הוא הוביל את אוניברסיטת UCLA לשלושה תארי אליפויות, ובמהלך עשרים שנות הקריירה המקצוענית שלו ב-NBA היה שותף לשש אליפויות, הופיע ב-19 משחקי אול-סטאר, זכה שש פעמים בתואר ה-MVP (שיא בו הוא מחזיק עד היום) ומוביל את טבלת קלעי כל הזמנים של הליגה עם 38,387 נקודות בסך הכל.
לצד הופעותיו כשחקן כדורסל במדי מילווקי באקס ולוס אנג'לס לייקרס, עבדול-ג'באר בלט גם בהופעותיו כשחקן קולנוע וטלוויזיה - מתפקיד ראשי בקומדיית הפולחן מהאייטיז "טיסה נעימה" ועד להופעת אורח ב"המפץ הגדול" או השתתפות בתוכניות ריאליטי. לכל רגעי השיא הללו - על מגרש הכדורסל או על המסך הקטן והגדול, הצטרף לאחרונה ציון דרך נוסף, הפעם מאחורי הקלעים: בגיל 72 הכוכב המזדקן הצטרף כתסריטאי לצוות הכותבים של הסדרה המתחדשת "ורוניקה מארס".
את החדשות המסעירות - בעיקר עבור קהל המעריצים הנאמן של "ורוניקה מארס" - הכריז המפיק והתסריטאי הראשי של הסדרה רוב תומאס, שחלק עם העולם את שמות חברי צוות הכותבים שלו דרך הטוויטר: דיוויד וולפרט, דיאן רוגיירו, הת'ר ו. רנייר וריימונד אובסטפלד. וכן, גם שמו של קארים עבדול-ג'באר השתרבב לשם, ולמי שחשב שמדובר בטעות, הוסיף תומאס הסבר: "אתה יכול להיות הקלע המוביל בכל הזמנים ב-NBA, אבל אתה עדיין חייב להיות מבריק".
מהמגרש לעסקי השעשועים
ההכרזה על צירופו של עבדול-ג'באר, שזכה באליפות השלישית שלו כשחקן הלייקרס בקיץ 1980 קצת לפני שכוכבת הסדרה קירסטן בל נולדה, התקבלה אולי בתדהמה, אולם אין מדובר במהלך בלתי נתפס. עבדול-ג'באר כבר הוזמן בעבר על ידי תומאס ורוגיירו להופעת אורח באחד מפרקי הסדרה שלהם iZombie, כך שהקשר האישי הראשוני כבר נוצר והתפתח. אבל הכדורסלן הוותיק לא זכה בהזדמנות רק על סמך פרוטקציה וגם לא בגלל האימפקט היח"צני של המהלך. לצד כל ההרפתקאות שלו בשואוביז, הוא גם התנסה ככותב וחתום על לא מעט ספרים (שניים מהם עובדו לקולנוע כסרטים דוקומנטריים), בנוסף יש לו טור אישי ב"הוליווד ריפורטר". מסתבר שהוא יודע לקלוע גם מלים, לא רק סלים.
ההסבה של עבדול-ג'באר הנערץ לעסקי השעשועים הייתה חלקה ומתקבלת על הדעת בעידן בו ספורטאים רבים הוזמנו להשאיל מעט מהילת הסלבריטי שלהם להפקות קולנוע וטלוויזיה. בעוד כוכבי פוטבול כמו פרד וויליאמסון ואו.ג'יי. סימפסון לוהקו בעיקר לסרטי אקשן, הכדורסלנים עצומי המימדים היו משאב נדיר ומבוקש עבור סרטי מדע בדיוני ופנטזיה וגילמו דמויות של ענקים ומפלצים למיניהם. ווילט צ'מברליין למשל כיכב לצד ארנולד שוורצנגר ב"קונאן המשמיד", ביל וולטון הגיח ב"מכסחי השדים", וגם ג'וליוס אירווינג ובוב לאנייר צצו מדי פעם בשירות הוליווד. שריקת הפתיחה של עבדול ג'באר נשמעה דומה, אולם הקריירה הקולנועית שלו קפצה לגבהים חדשים ולא מוכרים באותם הזמנים.
הגיחה הראשונה של עבדול-ג'באר כשחקן אל מול המצלמה הייתה ב-1971 בסדרה הבלשית "מאניקס", בה הופיע תחת שמו המקורי - לו אלסינדור (זמן קצר לאחר מכן השלים את תהליך המרתו לאיסלאם והחליף את שמו). הגבר עצום המימדים רשם עוד כמה הופעות זניחות בטלוויזיה עד שב-1978 הוא מילא את המסך הגדול בסצנה בלתי נשכחת מסרטו של ברוס לי "משחק המוות", בו הפגין את מיומנויותיו באמנויות לחימה. הליהוק של הענק האפריקני-אמריקני היה המשך לקשר האישי של תלמיד-מדריך בינו לבין ברוס לי על מזרן הלחימה, עליו התאמן עבדול-ג'באר בטכניקת הג'יט-קון-דו שפיתח המאסטר. אחרי שנים של אימונים, השניים היו מוכנים לקרב פומבי ומתוסרט מול המצלמה.
דווקא אחרי הסצנה השתקנית מרובת הצווחות, הקריירה הקולנועית של עבדול-ג'באר המריאה עם קומדיית הקאלט "טיסה נעימה" מ-1980, בה גילם את טייס המשנה רוג'ר מרדוק, שהוא בעצם קארים עבדול-ג'באר, במדי צוות אוויר. בסצנה מפורסמת מתוך הסרט של ג'ים אברמס והאחים צוקר הוא נוזף בילד נודניק שחדר לקוקפיט, ומתעקש לחשוף את זהותו האמיתית תוך ביקורת על העצלנות שלו על המגרש. "אני שומע את הזבל הזה מאז שהייתי ב-UCLA. אני קורע את התחת כל יום", הוא אומר בעודו אוחז בצווארונו של הדרדק. ואכן, כוכב הכדורסל שהזיע במדי הלייקרס לאורך העונה הארוכה, ניצל את חופשת הקיץ כדי לעבוד בהוליווד. עצלן הוא לא.
מי שחשב שכל מה שיש לעבדול-ג'באר זה גובה, קלילות אלגנטית והוק-שאט (קליעת וו - הסמל המסחרי שלו על המגרש), גילה שיש לו גם כשרון קומי, והמון הומור עצמי. ואלו הביאו לו הופעות אורח נוספות בתפקיד עצמו בדרמות הקומיות Fletch עם צ'בי צ'ייס (1985) ו"תשכחי את פריז" עם בילי קריסטל (1995), וכן בסיטקומים "כולם אוהבים את ריימונד", "הנסיך המדליק מבל אייר" ו"הצלצול הגואל". אבל הוא לוהק לא פעם לגלם דמויות רחוקות ממנו כמו המורה המחליף מר ווילקס בסדרה "על טעם ועל ריח", וניצל את מימדיו המרשימים כדי לגלם מפלצת בסדרה The Stand או שד בבקבוק בפרק מ"סיפורים מהצד האפל".
יושב על ספסל הכותבים
למרות הכל, אי אפשר להתכחש למימדים העצומים של עבדול-ג'באר ולהערצה הגדולה לא פחות לה זכה בשנות ה-70 וה-80. זו באה לידי ביטוי במסע הפרידה שלו ברחבי ארצות הברית בעונת הפרישה שלו ב-1989 עת היה בן 42. אבל בעוד שאת ההופעות הטלוויזיוניות והקולנועיות שלו אפשר לייחס לנוכחותו הפיזית והפופולריות שלו, הן לא מה שהביא אותו בסופו של דבר ל"ורוניקה מארס", אלא כשרון הכתיבה שלו. מסתבר ש"כרים עבדול זמר" עליו שרה להקת משינה בשנות ה-80, הוא בנוסף להכל גם קארים עבדול סופר.
את ספרו הראשון Giant Steps כתב עבדול-ג'באר יחד עם העיתונאי פיטר קנובלר ב-1983 כשהיה שחקן פעיל ומצליח ב-NBA. האוטוביוגרפיה עסקה בקורות חייו המסעירים על המגרש ומחוצה לו, ועסקה בין השאר בהמרתו לאיסלאם וההתמודדות שלו עם גזענות ושמרנות פוליטית בה נתקל בצעירותו. אחרי פרישתו התפנה לכתיבה והוציא תחת ידיו יותר מעשרה ספרים - מקצתם אוטוביוגרפיים, ואחרים היסטוריים עם זיקה לקהילה האפריקנית-אמריקנית. כך במקרה של Brothers In Arms על גדוד טנקים המבוסס על לוחמים אפריקנים-אמריקנים שפעל במלחמת העולם השנייה, או On the Shoulders of Giants שתיאר את סיפורה של הארלם רנסאנס - קבוצת הכדורסל האגדית שפעלה בעידן בו הענף נשלט על ידי יהודים (הספר אף עובד לסרט תיעודי ב-2010).
ב-2015 עבדול-ג'באר הוציא מותחן בלשי עם אנה ווטרהאוס בשם "מייקרופט הולמס" שבמרכזו אחיו המבוגר של שרלוק המפורסם, אבל תאוות הכתיבה שלו לא התמצתה בכתיבת ספרים. הוא פרסם אינספור מאמרים וטורים אישיים בשלל עיתונים ומגזינים. אחד מהם לכד את עינו של תומאס. Slave Day הרומן שכתב תומאס ב-1997 הופיע ברשימת ספרי ה-Young Adults המומלצים של עבדול-ג'באר. ואם לא די בכך, הוא התוודע על חיבתו לסדרות שמוביל תומאס כמו iZombie ו"ורוניקה מארס".
"זה סיפור די מטורף, הוא אדם רב כישרונות", סיפר תומאס בריאיון ל-TV Line, "כל כך התרגשתי שקארים עבדול-ג'באר הזכיר את אחד מספריי כאחד מחמשת הספרים שכולם צריכים לקרוא, ואמר שהוא מעריץ גם את 'ורוניקה מארס' וגם את iZombie". עד כדי כך ההתלהבות הייתה גדולה, שהוא הזמין את עבדול-ג'באר לפני שנתיים לתרום הקדמה אישית למהדורה מחודשת לציון עשרים שנה לצאת Slave Days. כוכב ה-NBA הסכים, אולם הציב תנאי אחד: להופיע כשחקן באחד מפרקי iZombie. כך נולדה הגיחה הטלוויזיונית שלו במאי האחרון במסגרת העונה החמישית של סדרת הזומבים בתור זד, חבר מועצת עיר המתים-חיים.
סיפור האהבה שנרקם בין השניים לא הסתיים פה. עבדול-ג'באר ושותפו לכתיבה רוברט אובסטפלד חשפו בפני תומאס במהלך ארוחת ערב את תוכניתם לפתח בעצמם סדרה לטלוויזיה. אז עלה הרעיון הראשוני להזמין אותם להפקת "ורוניקה מארס". תומאס נזכר: "בשלב מסוים אמרתי: 'טוב, אם אתם יודעים שאתם רוצים לעבוד בטלוויזיה, זה יהיה נהדר עבורכם לקבל קצת ניסיון. שניכם מעריצי 'ורוניקה מארס'. אולי תרצו להצטרף לצוות ולראות איך עובדת סדרת טלוויזיה?' וכך הם עשו. לא היה יום אחד בחדר הכותבים של 'ורוניקה מארס' שבו קארים נכנס ולא הרגשתי מוזר".
עבדול-ג'באר עצמו הודה בראיון לאתר HoopsHype כי היה צריך להתרגל מחדש לעולם הזה: "הרגשתי שוב כמו רוקי (שחקן עונה ראשונה בליגה). זה מבנה אחר, ומבנה זה דבר שחשוב לי מאוד. לא תיארתי לעצמי כמה חשוב לכנס את כל הכותבים בחדר אחד ולעבוד ביחד. היו סדרות שהיה להן רעיון נהדר, ואנשים בכל המדינה נכנסו לזה ואז הם מאבדים כיוון בעלילה כי היא לא גובשה כמו שצריך. לכן בימינו צריך לשמור על העלילה לכל האורך, לפחות עונה. שיהיה לה סוף הגיוני. בסדרה על אנשים שאבדו על אי ("אבודים"), אף אחד לא מבין מה קרה בסוף, ואנשים מתוסכלים וכועסים. צריך לפתור את זה. ולכן זו הייתה התנסות חשובה, ואני יכול להבין כמה זה קשה. עבור צוות כותבים, להמשיך בכך לאורך שנים, זה היה מרשים".
העבודה של עבדול-ג'באר ואובסטפלד עם הכותבים האחרים הניבה את התסריט לפרק השישי שנקרא Entering a World of Pain בעונה הנוכחית והמחודשת, של הסדרה המשודרת ב-Hulu. "הם הגישו תסריט נהדר, שאני מאוד נלהב לגביו", אמר תומאס. עכשיו נותר לראות לאן הניסיון הזה ייקח את עבדול-ג'באר ואובסטפלד עם הסדרה שהם מפתחים ברשות עצמם.
קארים עבדול-ג'באר נחשב לאחד מכוכבי ה-NBA הגדולים בהיסטוריה, ובוודאי הנערצים שבהם. לצד מורשת הכדורסל שלו, הוא עשה הסבה מוצלחת לתרבות הפופולרית. רבים הלכו בעקבותיו במידה כזו או אחרת של הצלחה. מייקל ג'ורדן הגיע לגבהים חדשים של פופולריות עם "ספייס ג'אם", שאקיל או'ניל מילא את המסך בנוכחות הפיזית שלו ב"קאזאם", "סטיל" ואחרים ודניס רודמן שלקח את הכריזמה מוטרפת שלו ל"דאבל טים" עם ואן דאם. כיום זה כבר עניין שבשגרה לראות את קווין דוראנט (Thunderstruck) וקיירי אירווינג ("הדוד דרו"), שלא לדבר על לברון ג'יימס, שעומד בראש אימפריית בידור משלו. כל אלו אולי זכו לתהילה לא פחותה כשחקנים עם יותר דקות מסך, אבל ספק אם מישהו מהם ישאיר אחריו מורשת כתובה כמו עבדול-ג'באר.
