רומן פולנסקי נגד בית המשפט בלוס אנג'לס: הושפעו מ"גוונים אנטישמיים בדעת הקהל"
הבמאי עתר נגד החלטת האקדמיה לקולנוע לסלק אותו משורותיה, וכעת הוא מבקש שהשופט שידון בתיק לא יהיה תושב לוס אנג'לס. במכתב הבקשה, המשווה בינו ובין אלפרד דרייפוס, נכתב כי פולנסקי "סבור שבגלל ההיסטוריה המשפטית שלו, כל פסק דין של בית המשפט עלול להעלות חשד למשוא פנים"
בתחילת השנה עתר הבמאי רומן פולנסקי לבית המשפט העליון בלוס אנג'לס, במטרה לבטל את ההחלטה של האקדמיה לקולנוע מחודש מאי בשנה שעברה לסלק אותו משורותיה, במסגרת המאבק של תנועת MeToo בעבירות מין בתעשייה.
כעת נודע כי פולנסקי הגיש בקשה יוצאת דופן לבית המשפט - שהשופט או השופטת שידונו בתיק שלו לא יהיו תושבי לוס אנג'לס. "למר פולנסקי אין סיבה לחשוב שכבוד השופטת מארי ה. סטרובל משוחדת באופן אישי נגדו, אבל הוא סבור כי בגלל ההיסטוריה המשפטית שלו, כל פסק דין של בית המשפט עלול להעלות חשד למשוא פנים", נכתב בבקשה שדורשת מהשופטת לפסול את עצמה מהתיק.
"מר פולנסקי מכיר באופי יוצא הדופן של הבקשה, אך מקווה שבית המשפט יבין את ההיסטוריה המתועדת של המחלוקות שלו עם המוסד ויכיר בה", נכתב בעתירה, שנפרשת לאורך 245 דפים ובה הבמאי המושמץ מפרט את מהלך חייו בעשורים האחרונים - החל מרצח אשתו ההרה שרון טייט בידי כנופיית צ'ארלס מנסון ועד למפגשיו ה"לא כנים" עם שופטים שסירבו לדון אותו במידת הצדק הנכונה (לפי דעתו).
בהמשך, הוא משווה בינו ובין גיבור סרטו החדש J'Accuse, אלפרד דרייפוס. "יש דימיון ברור בין מר דרייפוס ומר פולנסקי. דרייפוס אמנם היה חף מפשע ופולנסקי הודה באשמה, אבל בשני המקרים הרשויות עשו טעויות חמורות אך 'הגנו' על המערכת וסירבו להכיר או לתקן אותן. צרפת אינה שונה מלוס אנג'לס בהיבט הזה. בשתיהן היו גוונים אנטישמים בדעת הקהל. בלוס אנג'לס המערכת המשפטית נכנעה ללחץ הציבורי".
עוד נכתב בבקשה כי אויב האמת הוא לא השקר, אלא חצאי אמת. "הבסיס היחיד להחלטת האקדמיה היה דעת הקהל", נאמר שם, בליווי טענה ש"העובדות הבלתי מעורערות" היו מזכות את פולנסקי. עם זאת, על פי המסמך, "החלטה בעד מר פולנסקי מחייבת אומץ באקלים הנוכחי..."
כזכור, במרץ 1977 נעצר הבמאי הפולני בביתו של השחקן ג'ק ניקולסון, בשל תקיפה מינית של סמנתה גאליי בת ה-13. היא סיפרה כי פולנסקי כפה עליה אקט מיני אף שהתנגדה לכך באופן ברור והוסיפה כי סימם ואנס אותה בברוטאליות וביצע בה מעשה סדום. פולנסקי מנגד, תיאר את הדברים אחרת באוטוביוגרפיה שלו, וכתב כי גיילי הביעה "נכונות לקחת חלק" באקט וכי הוא לא סימם אותה.
במסגרת עסקת טיעון שנתפרה בניסיון לחסוך ממנו עונש מאסר ממושך, הודה הבמאי בקיום יחסי מין עם קטינה שלא כחוק, וציפה לגזר דין שיתבסס על 42 ימים שכבר ריצה במאסר, לצד עונש מאסר על תנאי. אלא שרגע לפני גזר הדין, הבמאי שמע שהשופט במשפטו לא מתכוון לשתף פעולה עם עסקת הטיעון ומתכוון לגזור עליו עונש מאסר של חמישים שנה - עלה על מטוס ללונדון, ולמחרת עזב לצרפת. כאזרח צרפתי הוא נהנה מהגנה מהסגרה – פריבילגיה שהוא מנצל היטב עד היום לטובת חירותו (פרט לתקופת מעצר בית קצרה בשוויץ). מאז הוא נמנע מכניסה לארצות הברית או לכל מדינה שיש לה מדיניות הסגרה איתה, כמו בריטניה.
שמו של פולנסקי חזר לכותרות לאחרונה בעקבות סרטו של קוונטין טרנטינו "היו זמנים בהוליווד", שמתאר שתי דמויות בשוליים של הוליווד בשנת 1969, ריק דלטון (ליאונרדו דיקפריו), כוכב עבר של סדרת מערבונים טלוויזיונית וחברו הטוב וכפיל הפעלולים שלו, קליף בות' (בראד פיט). במקביל, הסרט עוקב אחר שרון טייט (מרגו רובי), כשחקנית מתחילה שמשחקת בסרט החדש בכיכובו של דין מרטין, The Wrecking Crew וגרה בשכנות לדלטון עם בעלה, הבמאי המפורסם פולנסקי, ברחוב סיילו דרייב.
לפנייה לכתב/ת 
